כמעט אור
כמעט אור
מחזה מאת רון ישועה.
כל הזכויות שמורות למחבר.
כתובת : בר גיורא 24/3 חיפה.
טלפונים: 0502204882
036819982
אימל:ron2422 @walla.co.il
הדמויות:
איציק לוי – כבן חמישים עובד שכיר בחברה של דני.
דפנה- אשתו של איציק, מחזאית ובמאית.
אור- בנם של איציק ודפנה כבן שבע עשרה. גאון מחונן.
גדי כוהן – הבעלים של SSS מערכות.
נועה – בתו בת השבע עשרה של גדי כוהן.
המחזה מתרחש בארבעה מקומות בו זמנית. התפאורה צריכה להיות מסומנת, והמקומות השונים צריכים להשתקף זה בזה כאילו היו יחידה אחת. מקום ההתרחשות הראשון ביתם של משפחת לוי, בית בורגני, מהמעמד הבינוני. בעל טעם אומנותי טוב. מקום ההתרחשות השני, משרדו של גדי לוי, משרד מצועצע בעל טעם יוקרתי, היי טקיסיטי, מקום ההתרחשות השלישי, דירתו של אור, דירה יוקרתי ומרשימה כמעין סוויטה מפוארת ומנקרת עיניים. המיטה של אור תהפוך בשלב מאוחר יותר כמסמנת את חדרה של נועה. בית הקברות והצימר בצפון יסומנו על ידי תאורה בלבד. כל המחזה צריך להתרחש כוידיאו קליפ מהיר עד לסוף התמונה האחרונה.
מערכה ראשונה
תמונה ראשונה
אור מאיר את הבמה. על במה מתגלה ביתם של משפחת לוי. בית בורגני, נוטה לכיוון יאפי אמנותי. מהחדר של אור בוקעת מוסיקה בקולי קולות. דפנה אם הבית כבת 45 מסדרת את השולחן לקראת ארוחת ערב שבת. איציק בעלה, מביא את היין, לקראת הקידוש.
איציק: ( צועק לכיוון החדר של אור) אפשר להנמיך את המוזיקה, הזו?בבקשה. ( לדפנה) בחיי, מאז שהוא התחיל, עם האפליקציה הזאת, לפני חצי שנה. אי אפשר לדבר איתו. זה פשוט נורא. כל פעם שהוא מגיע מהאוניברסיטה. הוא מסתגר בחדר. שם מוזיקה בפול ווליום. פשוט אפשר להשתגע, פשוט למות. ( צועק) אור!!
דפנה: אתה יודע כמה חשובה לו האפליקציה הזאת.
איציק: את יודעת בכלל מה האפליקציה הזאת עושה?.
דפנה: פרופסור שטיין מעריך מאד את העבודה שלו. דיברתי איתו ביום ראשון.
איציק ):מודאג) מהו רצה? קורה משהו שאני צריך להיות מעורב בו?
דפנה: אתה יכול להירגע. הציונים שלו טובים מאד, לא רק שהם טובים, הם ממש מצוינים. פרופסור שטיין טוען שהאפליקציה שלו תשנה את העולם.הוא התחיל לזיין לי את השכל במילים שאני לא ממש מבינה. אבל אני זוכרת את המילים האלו במדויק: " האפליקציה של הבן שלך, תשנה את העולם. אתם עוד תתגאו בו. לא רק אתם, אלא העולם כולו יתגאה בו."
איציק: "תשנה את העולם? האפליקציה של אור". זה מה שהוא אמר? ראש החוג?
דפנה:. במילים אלו במדויק.
איציק: והוא לא סיפר לך מה האפליקציה שלו עושה?
דפנה: האמת שלא. פחדתי להראות מטומטמת ולא מבינה בכל השפה הזאת. אז החלטתי לשתוק. אבל הזמנתי אותו לבכורה שלי ביום חמישי הבא.
איציק : טוב מאד.( צועק לכיוון החדר של אור. ) נו, אור כמה פעמים צריך לבקש! אי אפשר יותר עם המוסיקה הזאת! ( אור יוצא מהחדר שלו. הוא בן שבע עשרה. )
אור( מהחדר) : סליחה זה פינק פלויד.
איציק: פינק פלויד או לא פינק פלויד. ערב שבת היום. למען השם.
אור: אם לא היית מכיר לי אותם, לא היית צריך עכשיו, לסבול.
איציק: כל מה שרציתי...
אור: (מחקה את אביו) "להקנות קצת ערכים מוזיקליים לבן שלי. מוזיקה טובה ולא האוס שמאוס שאתם שומעים שם......"
איציק :אתה מוכן להפסיק להתחצף וללכת להתקלח.
אור: אני חייב לסיים את הגרפיקה של האפליקציה עוד הלילה.
איציק: עכשיו, ארוחת שבת. הזמן המשפחתי שלנו יחד.
אור: אתם תמיד מצחיקים אותי עם הטקס הקבוע שלכם. כולנו יודעים איך הוא נגמר, נכון?
דפנה: לך להתקלח כבר. הבגדים הנקיים שלך, מונחים במקלחת.
אור: אבא גומר על הספה בתוכנית של דן שילון, ואימא חוזרת לעבוד על המחזה שלה.
איציק: שמעת מה שאימא שלך אמרה לך?
אור: מצטער.היום אני אוכל בחדר שלי. אני ממש חייב לסיים את הגרפיקה. יש לי ארבעים ושמונה שעות.
איציק: לא אוכלים בחדר לבד בערב שבת.
אור: הגרפיקה לא תסתיים מעצמה. אני חייב לעבוד עליה.יש לי ראיון עבודה על הבוקר, ביום ראשון.
איציק: על איזה ראיון עבודה, הוא מדב ר?
אור: פרופסור שטיין התקשר אלייך, ואמר שאישרת
דפנה: אישרתי מה...
איציק: על מה הוא מדבר למען השם?
דפנה: אני לא זוכרת שום ראיון.
אור: לחיי אימי הסנילית והאגוצנטרית..
איציק: איך לא אמרת לי דבר כזה?
דפנה: ( מנסה להתחמק, פונה לאור)עם כל הלחץ שיש לי, אתה באמת חושב שאני אזכור את זה...
אור: או קי. עד כאן , אני הולך להתקלח.
איציק : ( עוצר אותו) מה זה ראיון העבודה הזה?
אור: SSS מערכות רוצה לבדוק את האפליקציה שלי. פרופסור שטיין סידר את זה.
אור: היא חושבת על קניית האפליקציה.
אור: מדובר בסכומים מאד גדולים. אבל מאד גדולים.
אור: זה יכול להגיע למיליארדים.
איציק: אתה עוד לא בן שבע עשרה.
אור: הדור שייך לצעירים.שכחת?
איציק : איפה העבודה נמצאת?
אור: בתל אביב. מגדלי עזריאלי.
איציק: הוא רוצה שתעבור לתל אביב?
אור: לפני שאני עובר לתל אביב. קודם אני חייב ללכת להתקלח. אחר כך להישמע לכל כללי הטקס. אחר כך, לסיים את הגרפיקה, של האפליקציה וביום ראשון ללכת לפגישה שפרופסור שטיין סידר לי בשמונה בבוקר עם גדי כוהן מ- SSS מערכות. עכשיו אתה מרשה לי ללכת להתקלח. זה מה שאתה ביקשת. ואני לא מתכוון להתחצף.
איציק: אתה לא תעבור לשום מקום בגיל שבע עשרה.
אור: בכלל לא בטוח שגדי מ SSS- מערכות יתלהב מהאפליקציה שלי.
דפנה: אפשר להתווכח על זה אחר כך.קידוש עוד מעט.
אור:יאלה ביי. נכנסתי להתקלח.( אור נכנס להתקלח)
איציק: מה פתאום שיעבור דירה בגיל שבע עשרה? יש לו בית. יש לו משפחה. עוד מעט צבא.
דפנה: אתה מוכן להירגע? שום דבר לא סגור, עדיין.
איציק: אז את בעד הרעיון.
דפנה: לא אמרתי שאני בעד או נגד. רק אמרתי...
איציק: איך את יכולה להיות כל כך אדישה?
דפנה: בוא נראה מה יקרה ביום ראשון...
איציק: את מוכנה שאור יעזוב את הבית?
דפנה: איציק , אתה מוכן לעזור לי לסדר את השולחן...
איציק:מה עם התנועה שלו? החברים. את מי הוא מכיר בתל אביב בכלל ?
דפנה: אתה לא חושב שמוקדם מידי לדבר על כך?
איציק: אני מכיר את הח'ברה האלה. כשהם פוגשים מישהו בעל יכולות כמו אור. הם יסנוורו אותו. הם יבטיחו לו הרים וגבעות. הם יתפסו אותו ישר בגרון....
דפנה: הם לא יחטפו את הילד...
איציק: את לא מכירה את העולם הזה. הם חיות טרף.
דפנה: יום שישי היום, לא?
איציק: אני לא מוכן שאור יעזוב את הבית.
דפנה: ( מנסה לשנות נושא) הזמנתי את דני ליום שישי הבא.
איציק: אל תשני נושא.
דפנה: הוא התעקש. אין לי לב, להשאיר אותו לבד בערבי שבת.
איציק: לבחור הזה אין שום התחשבות.יש לך בכורה ביום חמישי, את תהי הרוגה.
דפנה: הוא הבוס שלך.
איציק: הוא יבוא עם איילת?
דפנה: נדמה לי, שהוא פסל אותה על הדייט הראשון.
איציק: בחיי, אני לא מבין מה עובר בראש של הבחור הזה?
דפנה: הוא חבר שלך,
איציק: ולא הצלחת להוציא ממנו מה הסיבה?
דפנה: למה שלא תשאל אותו בעצמך
איציק: עשרים וחמש שנים אני מכיר את הבחור הזה, עוד מהצבא ומעולם לא ראיתי אותו יוצא עם בחורה. לפעמים אני מתחיל לחשוד...
דפנה: למה שלא תשאל אותו, ודי?
איציק: בחייך. הוא הבוס שלי.
דפנה: אתם גם עברתם כמה מלחמות ביחד.
אור יוצא מהמקלחת.
אור: נו? אפשר כבר להתחיל בזמן המשפחתי שלנו.
דפנה מדליקה נרות של שבת איציק מוזג יין. שם כיפה על הראש ומברך.
אור: תודה רבה, באמת. החלק הראשון תם ונשלם. ברוכים הבאים לחלק השני, לריב המשפחתי.בקשה.
איציק: אני רוצה לבוא איתך לראיון העבודה, ביום ראשון.
אור: זה לא בא בחשבון!.
איציק: אם הגדי הזה מsss מערכות רוצה לקחת את הילד שלי מהבית שלי. זכותי להיות בראיון העבודה שלו.
אור: אתה לא בא איתי לשום מקום. ואין מקום לוויכוח.
איציק: אני רוצה לראות שלא מרמים את הילד שלי.
דפנה: אפשר לדבר על זה מחר?
אור: אף אחד לא בא איתי לפגישה ביום ראשון.
איציק: מה בכלל עושה האפליקציה שלך?
אור: זה מסובך מידי בשבילכם.
איציק: אז תסביר לאט. לאנשים פשוטים, כמונו שלא גמרו אקדמיה בגיל 17.
אור: נכון שיש פלאפון?
איציק: נו. נכון.
אור: ובפלאפון יש מצלמה.
איציק: נכון.
אור: אל המצלמה הזאת חיברתי אפליקציה.
איציק: או קי.
אור: ברגע שהמצלמה מצלמת אותך. הצילום עובר לאפליקציה.
איציק: אז?
אור: וברגע שהיא עוברת לאפליקציה, האפליקציה מסוגלת לנתח את האנזימים שיש במוח, האחראיים על המחשבות שלך.
איציק: רגע אחד, מה אתה אומר בדיוק?
אור: שהאפליקציה, קוראת את המחשבות שלך באותו רגע שאני מצלם אותך.
איציק: זה בלתי אפשרי.
אור: ניסינו את האפליקציה על עשרים סטודנטים. זה אפשרי.
איציק: והיא ממש קוראת את המחשבות שלך?
אור: ואחר כך על עוד קבוצת מיקוד כארבעים איש...
איציק: זה אסון. את מקשיבה למה שהילד שלך עושה?
אור: זה פתח לעולם חדש.
איציק: עולם חדש? על איזה עולם חדש אתה מדבר?
אור: עולם ללא סודות.
איציק: לכל אחד יש סודות. אין אדם שאין לו סוד.
אור: לי אין סודות.
איציק: לא? באמת שלא?
אור: לא!
איציק: ראיון העבודה שלך לא היה סוד?
אור: אני לא אשם שאימא שלי סנילית.
איציק: והשבת ההיא, שבה הפרזת
אור: אתם בחיים לא הייתם נותנים לי לצאת לכנס. אם הייתה לכל אחד מאיתנו את האפליקציה. אולי לא הייתי צריך להסתיר מכם שאני הולך לכנס. ואולי הייתם יודעים כמה חשוב לי הכנס. ולא הייתם כל כך עסוקים בעצמכם. בכל אופן פרופסור שטיין....
איציק: כמה פעמים אפשר להזכיר את פרופסור שטיין...
אור: בכל אופן הוא דיבר עם אימא.
איציק: יש לך מושג כמה האפליקציה שלך יכולה להיות מסוכנת?
אור: בגלל זה, פרופסור שטיין טוען שהיא המצאת המאה.
איציק: לכל אדם יש את הזכות לשמור על הפרטיות שלו.
דפנה: אתה מוכן לעזוב את הילד?
איציק: אז את בעדו?
דפנה: לא אמרתי שום דבר!
איציק: תארי לך מציאות שלכל אחד מאיתנו יש את האפליקציה שלו. זה מה שהוא רוצה, הילד שלך, לשם הילד שלנו, חותר.
דפנה: אולי זה יקרה באמת בעתיד.
אור: לפחות במשהו אימא מבינה.
איציק: איך דבר כזה יכול להיות טוב?
דפנה: אולי כך היו נמנעות מלחמות.
איציק: עם יד על הלב. תהיי מוכנה שכל אחד יוכל לקרוא את המחשבות שלך.
דפנה: אני לא מתביישת בשום דבר.
אור: ממה אתה מפחד כל כך?
דפנה: שאלה מצוינת אור.
אור: אתה רואה. אני יודע להבריק שצריך.
דפנה:יש משהו שאתה מסתיר מאיתנו?
איציק:בחייך. מה יש לי להסתיר?
דפנה: לא יודעת. תגיד לי אתה. אור? מה אתה אומר שננסה אתה האפליקציה שלך?
איציק: אתם לא הולכים לעשות את זה.
דפנה: אתה לא תיתן לי להתגאות בהמצאה הגדולה של הבן שלי?
איציק: אתם לא הולכים לעשות את זה.
אור: מה שאימא תחליט.
איציק: אני מזהיר אותך אור.
דפנה: עכשיו זה רק מסקרן אותי יותר. מה אבא מסתיר?
איציק: זה לא יגמר בטוב. אני אומר לכם:
דפנה: מה יש? אתה פוחד?
אור: את בטוחה?
דפנה: כן. אני בטוחה.
אור מביא את האפליקציה ואת הפלאפון.
איציק: זה טרוף מוחלט.אני לא בחקירה עכשיו.
דפנה: אור. צלם את אבא.
אור מצלם את אביו.
איציק: מה היא עושה עכשיו?
אור: היא מחשבת ומנתחת את האנזימים שבמוח שלך.
אור: ( נרתע) אני מפסיק עם זה. עכשיו.
דפנה: אתה לא יכול להפסיק את זה עכשיו.
אור: אני יכול להפסיק עם זה מתי שאני רוצה.
דפנה: מה אבא מסתיר ממני?
אור: ( לאביו ) אתה בעצמך לא רצית שנכנס לזה . נכון?
דפנה: מה אבא מסתיר ממני?
אור: אולי, תגיד לה אתה.
דפנה:( חוששת.) להגיד לי מה?
אור: שאבא יאמר. מה שהוא צריך להגיד
דפנה: מה?
אור: שדני פשט את הרגל. שהעבודה של אבא בסכנה.
דפנה: זה נכון, מה שהוא אומר?
אור: אני חושב שאני צריך להשאיר אתכם לבד.
איציק: אתה לא הולך לשום מקום.
דפנה:אתה לא תתחמק מזה. לא עכשיו.
לאחר שתיקה ארוכה .
איציק: כן. זה נכון.
דפנה: ממתי אתה יודע על כך?
איציק: כבר שבוע וחצי.
דפנה: ומתי חשבת לספר לי.
איציק: לא רציתי להטריד אותך בזוטות רגע אחד לפני הבכורה שלך.
דפנה: זוטות. הולכים לפטר את הבעל שלי ואתה אומר זוטות?
אור: אני חושב שזה הרגע שמפה אתם יכולים להסתדר לבד.
איציק ודפנה: אתה לא הולך לשום מקום.
אור: אני מצטער. אני חושב שהרגע הראיתי לכם מה האפליקציה שלי עושה.
מוסיקה עולה. אור יוצא מהסלון נכנס לחדר שלו. שתיקה ארוכה בין השניים.
תמונה שנייה
גדי: טוני. טוני. טוני. טוני.טון. תקשיב לי. טוני. טון. אתה לא מקשיב לי.,ואתה יודע שאני לא אוהב שלא מקשיבים לי. תשמע מה שאני אומר לך. תקנה את המניות של החברה. כן! של "אספלט בע"מ" אני אומר לך זה מכרה זהב! המטומטמים האלו לא יודעים מה יש להם בידיים! ואני לא רוצה לאבד את ההזדמנות הזו! עשיתי עליה תחקירים, האנשים שלי עשו עליה תחקירים. זה אוצר בלתי ממומש !( נועה מנתקת לו את הטלפון)
גדי: מה את חושבת שאת עושה?
נועה: המנהלת מאד נעלבה, שלא היית היום בטקס, בבית הספר.
גדי: שלחתי לה מכתב התנצלות וזר פרחים.מה היא עוד רוצה? שארד על ארבע?
נועה: היא בהחלט התרשמה מאד מזר הפרחים.
גדי: אם כך, אז כולם מרוצים. את לא אמורה להיות בבית הספר, עכשיו.
נועה: אם היית קצת יותר, מתעניין בי, היית יודע שביום א' אני מתחילה ללמוד בעשר.
גדי: בעוד שנייה אני נכנס לישיבה, נועל'ה.
נועה: עם מי הפעם?
גדי: איזה גאון חדש של פרופסור שטיין.
נועה: הסיפור הישן?
גדי: אל תתערבי.
נועה: ממתי אני מתערבת לך בעסקים?
גדי: אני מזהיר אותך.
נועה: לא עשיתי כלום.
גדי: טוב מאד. כנראה, הילד הזה גאון אמיתי.
נועה: ראש העיר מאד התאכזב
גדי: הודעתי לו, שלא בטוח שאגיע.
נועה: חיכה לך במשך חצי שעה.
גדי: שלחתי לו פקס.
נועה: כנראה שהמזכירה שלו לא קיבלה את הפקס.
גדי: אני באמת חייב להתכונן לקראת הפגישה.
נועה: אולי תכיר לי אותו.
גדי: את מי?
נועה: את הגאון החדש.
גדי: השתגעת?
נועה: מבטיחה שלא אספר לו.
גדי: נועה, את צריכה להתכונן לבית הספר.
נועה: אתה יודע מה הוא אמר?
גדי( מבולבל) מי? ראש העיר?
נועה: גדי כהן, איש חזון ותרבות. בזכותו אנו משיקים היום, את היכל התרבות.
גדי: אני לא מבין מה את רוצה ממני?
נועה: אתה יודע מה הילדים לחשו מאחורי הגב שלי?
גדי: אי אפשר לדחות את השיחה הזו לארוחת הערב?
נועה: ממתי אתה נמצא בבית. בארוחות ערב?
גדי: האם אני שומע נזיפה ממך?
נועה:אולי. אז אני מבינה שאתה לא רוצה לשמוע מה אמרו על הבת שלה מאחורי גבה?
גדי: טוב. אם את כל כך מתעקשת. אני רואה שאני לא אצא מזה.
נועה :...שאני מקבלת את התפקידים הראשיים, בגלל אבא שלי.
גדי: במה את מאשימה אותי?בדיוק? שאני עוזר לך להגשים את החלום?
נועה: אני בכלל לא יודעת, אם יש לי כשרון.
גדי: המנהל האומנותי של "הבימה" קיבל אותך לתפקיד ראשי.
נועה: כי אתה יושב ראש הדירקטוריון של התיאטרון.
גדי: את, באמת, חושבת שהוא היה נותן לך תפקיד ראשי אילולא ...
נועה: לא היה מקבל את הכסף שלך? אני לא יודעת אבא. אני לא מפסיקה לחשוב על זה.
גדי: נועה. נועה. נועה . תקשיבי. כל אחד היה מאחל לעצמו, אבא כמו שלך –
נועה: הם צודקים הילדים האלה.
גדי: אני אוסר עליך להאמין בכך!
נועה עובדה ! לעולם לא אדע אם אני, באמת, מוכשרת למשהו.
גדי: כולם מהללים אותך, הבמאית שלך במגמה, הבמאי שלך ב"הבימה".
נועה: מאיפה אתה יודע? בגלל שאתה בא להצגות שלי? או בגלל הצ'קים שאתה מפזר!
גאון: מה את רוצה ממני?
נועה: את אבא שלי.
גדי: אבא שלך כאן.
נועה: אבא שלי לעולם לא כאן. הוא נמצא בכל מקום, אבל לא כאן.
גדי: את כל העבודה הזו, אני עושה בשבילך.
נועה: אתה יודע למה אני מתפללת, לפעמים?
גדי: אני באמת מאחר.
נועה: אני מתפללת למשפחה נורמאלית, שאימא לא תיקח כל הזמן כדורים נגד דיכאון , ושאבא ימצא בבית, כמו אצל כולם
גדי: את לא יכולה לדעת מה קורה אצל כולם. (מסתכל על השעון) הוא צריך להיכנס כל רגע.
נועה: אני מבינה את הרמז.
גדי: אנחנו נדבר על כל זה בטיול השנתי שלנו.
נועה: ברור. אחת לשנה טיול שנתי לחו"ל עם אבא.
גדי : חשבתי שאת מרוצה מהעסקה הזאת.
נועה: אני לא מכירה שום דבר אחר.
גדי:( מוציא כסף.) קני לך משהו יפה. פנקי את עצמך. ( אור נכנס)
נועה: ( נועה סורקת את אור. בוחנת כל מילימטר בגופו.) אז אתה הכוכב החדש?
אור: סליחה?
גדי: אתה חייב לסלוח לבת שלי. תכירו. אור נועה. נועה אור.
נועה: זה כל מה שהוא יודע להגיד . סליחה.
גדי: אל תתייחס אליה. הבת שלי, היום במצב רוח קרבי..
אור: נעים מאד.
נועה: תיזהר שהוא לא יקנה את נשמתך. אני יודעת על מה אני מדברת. מניסיון.
אור: אני אזהר.
נועה: אני בטוחה, שעוד נשמע עליך הרבה. להתראות אבאל'ה.
גדי: תיסעי בזהירות.
נועה: כמובן. אבא . נתראה בטיול השנתי.
מוסיקה עולה. האור עובר אל משרדו של דני.
תמונה שלישית
גדי: אני ממש מצטער על הדרמה הקטנה שנפלה כאן קודם. תכיר זוהי הבת שלי. נועה, שאני עושה הכול, למענה. אבל משום מה. היא אף פעם, לא מרוצה. אבל מה לעשות זה הדור שלכם, אף פעם לא מסופק. תמיד צריך עוד משהו. תמיד לא טוב לו. תמיד יש לו טענות על כל דבר. פעם העולם היה פשוט. היום- הכול מורכב, מסובך. גירויים בכל מקום. אז כפי שאני מבין אתה, אור, הסטודנט הנערץ של פרופסור שטיין.
אור: אני מודה באשמה.
גדי: ( הטלפון מצלצל) טוני. הסתכלתי על המניות של חברת הקידוח? עלו בשמונה אחוז. שמונה אחוז, טוני. אתה יכול להסביר לי איך זה קרה? אתה יודע שאני לא אוהב להפסיד כסף, טוני, תקנה מיד את המניות של אמסטרדם בע"מ, כן, טוני, אמסטרדם בע"מ החברה המתחרה.... ותמשוך את המניות שלנו מקידוח בע"מ. כמובן שעכשיו.אז מתי? ברגע זה מישהו מתעשר על גבנו, טוני וזה לא עושה לי טוב. אתה רוצה שאחטוף שבץ? התקף לב?( סוגר, את הטלפון.) כן, אז איפה היינו? אה, התלמיד המצטיין של פרופסור שטיין.
אור: זה אני.
גדי: ברור שזה אתה. אין לך מושג, ילד, כמה פרופסור שטיין מעריץ אותך.
אור: אני לא בטוח שאני זכאי לכל המחמאות שלו.
גדי: אל תצטנע, ילד, פרופסור שטיין טוען שאתה גאון.
אור: אני עושה את הטוב ביותר שאני יכו.ל
גדי: פרופסור שטין טוען שההמצאה שלך, היא המצאת המאה.
אור: אני לא יודע אם היא המצאת המאה או לא...
גדי: טיפ ראשון בעולם העסקים. לעולם אל תצטנע תמיד תהייה בטוח בעצמך. אחרת אף אחד לא יאמין לך.
אור: אני אשתדל לזכור את זה.
גדי: אל תשדל לזכור את זה. זה חייב להיות התנ"ך שלך והברית החדשה גם יחד. אז מה האפליקציה שלך עושה? ואל תזיין לי את השכל על קבוצות מיקוד. תוצאות. זה מה שאני מבקש. תוצאות!
אור: היא פשוט קוראת ומנתחת את המחשבות שלך, את הרגשות שלך...
גדי: עולם ללא סודות.
אור: זה, בדיוק, העניין.
גדי: איך זה בדיוק עובד?
אור: אתה צריך לעמוד לידי.
גדי: בבקשה, אני עומד לידך.
אור: אני מצלם אותך.
גדי: צלם אותי, ילד.
הפלאפון של גדי מצלצל, גדי ניגש לענות.
אור: אסור לך לזוז.
גדי: או קי. או קי. אני לא מפריע לגאון בפעולה.
אור מצלם את גדי
גדי: ומהי עושה עכשיו?
אור: היא מנתחת את המחשבות שלך.
גדי: עכשיו אתה מגלה את הסודות הכי כמוסים שלי?
אור: כן.
גדי: גלה לי הכול, ילד.
אור: אתה מת לעזוב את אשתך, אבל לעולם לא תעשה את זה.
גדי: (מתלהב) יש לך מקום בגן עדן. המניות של SSS יקפצו לשמיים. מה עוד, ילד? גלה לי, מה עוד?
אור: אתה חושש מהישיבה שלך עם היפנים שתתקיים מיד לאחר הפגישה שלנו.
גדי: ברור שאני חושש, היפנים האלה, הם בני זונות.
אור: אתה יודע שהם טומנים לך פח. אתה מרגיש את זה בכל אחד מרמ"ח אבריך, אבל אתה לא מצליח לשים אצבע, בדיוק, על העניין.
גדי: אם תיכנס לישיבה שלנו, ותצלם אותם, תוכל לגלות לי מה הם מנסים לעשות?
אור: סביר להניח.
גדי: עוד לא הפנמת את הכלל הראשון של עולם העסקים ילד.
אור: אני בטוח.
גדי: תקשיב לי ילד. הרשמת אותי. אחת לחמש שש שנים אני נפגש בגאון כמוך. זה עושה אותי מאושר.
אור: יש עוד הרבה פיתוחים לאפליקציה הזאת שבגלל התנאים במעבדה...
גדי: תקשיב לי טוב, ילד. אתה ואני נכנסים עכשיו לפגישה עם היפנים. אם האפליקציה שלך, באמת, תגלה מה הם זוממים. לא רק ש-SSS מערכות הופך להיות הבית שלך. אלא שכל החיים שלך, ילד, הולכים להשתנות מקצה לקצה. אתה מבין מה אני אומר.
אור: שנלך אל היפנים?
גדי: אתה מוצא ח בעיני .יש לי תחושה מאד טובה לגביך. פרופסור שטיין, אף פעם לא טועה. אחריך, ליפנים.
מוסיקה עולה. אור וגדי הולכים לפגוש את היפנים. האור מאיר על איציק ודנה.
תמונה רביעית:
דפנה:טוב שיש את האפליקציה של אור. כמה זמן חשבת להסתיר ממני את הסיפור הזה?
איציק: רציתי להגן עלייך.
דפנה: איך בדיוק השקר הזה היה אמור להגן עלי?
איציק: אני יודע שאת עוברת תקופה לחוצה עכשיו.
דפנה:אז עכשיו אתה מאשים את ההצגה.
איציק: שנינו יודעים שבתקופת חזרות את לא בדיוק מתמודדת עם לחצים.
דפנה: אז זה מה שאתה חושב עלי.
איציק: אי אפשר לדבר איתך.
דפנה: מה היה קורה אילולא האפליקציה של אור?
איציק: את אפילו לא נתת לי לדבר, להסביר כמו שצריך. את ישר...
דפנה: ישר מה?
איציק: אפילו לא שמעת עד הסוף מה שיש לפרופסור שטיין להגיד...
דפנה: אז אתה טוען שאני לא כשירה לשיחות כאלו עכשיו?
איציק: עובדה. בגלל זה אור עכשיו בראיון עבודה, ולא מתכנן את העתיד שלו.
דפנה: זה בדיוק מה שהוא עושה עכשיו מתחנן את העתיד שלו.
איציק: אל תשני נושא.
דפנה: אז מה הנושא? שאור מתחנן את העתיד שלו, או ששיקרתי לי. לאשתך.
איציק: את שוב מעוותת הכל.
דפנה: כרגיל. תאשים אותי.
איציק: דני אמר שהוא מפטר שלושים אנשים מהחברה.
דפנה: שלושים מתוך חמישים.
איציק: כן. הוא ניגש אלי מיד לאחר שהוא הסביר מה מצב החברה לפני כולם. את יודעת מהו אמר?
דפנה: בטח עוד אחד מהמשפטים הידועים שלו.
איציק: איציק. אני לא נוטש חברים בשדה הקרב.
דפנה: בבקשה. מה אמתי.
איציק: אני סומך עליו. הוא לא יבגוד בי. שירתנו באותה פלוגה.
דפנה: גם אכלתם מאותו מסטינג.
איציק: עברנו יחד קרבות קשים. שירתנו ביחד. שלוש מלחמות...
דפנה: ואתה רוצה שאני אאמין לכל החרא הצבאי הזה.
איציק: הוא לא ינטוש אותנו.
דפנה: בעצם, הוא חייב לנו. אני מקווה שהזכרת לו את זה.
איציק: דפנה. הכול יהיה בסדר.
דפנה: לפעמים, נדמה לי שאתה לא יודע באיזה עולם אתה חי. אנחנו הלוונו לבן זונה הזה. כסף מהעסק של אבא שלי זכרונו לברכה. למרות שאבא שלי התנגד לכך בחריפות.
איציק: ותראי איזה מפעל הוא הקים.
דפנה: מפעל שפושט את הרגל.
דפנה: אתה יודע כמה קשה לבני חמישים למצוא היום עבודה?
איציק: שוב פעם אנו חוזרים לאותה נקדוה. את תראי שהכול יסתדר.
דפנה: איך? כמו עכשיו?
איציק: לפעמים צריך לשקר לאנשים שאוהבים.
דפנה: עכשיו. אני מבינה. אז אתה משקר לי בשביל להציל את אור. כל הכבוד.
דפנה יוצאת.
איציק: לאן את הולכת?
דפנה: להתמקד בהצגה שלי. זה מה שרצית לא?
איציק: רגע אחד.
דפנה: הבנתי. אתה סומך עליו. אכלתם מאותו מסטינג. התרשמתי. תפנה את הכלים.
איציק: דפנה.
דפנה: יש לי עוד חמישה ימים לבכורה. והלילה אתה ישן בסלון. אני צריכה לעבוד
איציק: אפשר להגיד משהו?
דפנה: כבר אמרת הכול.
מוסיקה עולה. דפנה יוצאת אל החדר שלהם. איציק מדליק את השלט, של הטלוויזיה. חדשות של יום שישי נשמעות ברקע. האור יורד על איציק המסדר את הכלים, ומקשיב לחדשות. האור עובר למשרד של גדי SSS מערכות.
חדשות: לאחר שנתיים של שקט יחסי. המחאה החברתית, עקב הגזרות החדשות של שר האוצר, שוב חזרה לרחובות.. הממשלה היום אישרה ברוב קולות את התקציב השנתי. פרשנינו הכלכלי מוסר כי ההשלכות של הגזרות האלה, ישפיעו על כולנו.
תמונה חמישית :
גדי: ( מתקשר לטוני) טוני. טוני. טוני. טוני. תבטל את כל הפגישות שלי היום טוני.. כן ! טוני! שמעת נכון. תבטל את כולן. ותכין חוזה. לאור לוי. כן, שמעת את השם נכון, אור לוי. ארבע עשר מיליארד דולר. כן טוני! מהכסף הירוק הזה! אני רוצה שהחוזה יהיה חתום עוד היום. אתה מבין את זה, טוני. העברה בנקאית. ( לאור) יש לך חשבון בנק נכון?
אור: ( המום), כן ברור, אבל אני חושב שישנה פה טעות.
גדי:( לטוני ואור גם יחד) אין כאן שום טעות.
אור: שמעתי את הסכום נכון?
גדי: כן. טוני. מה לא ברור. ארבע עשרה מיליארד. עד הערב.....
אור: זה לא הגיוני.
גדי: אל תגיד לי מה אני מסוגל טוני ומה אני לא מסוגל.. לכל הרוחות. אני המנכ"ל והדירקטוריון גם יחד. של -SSS מערכות. אז אם אני רוצה להעביר לגאון שלי, העברה בנקאית תעביר לו עוד הלילה. ואם זה לא חוקי אז תעשה שזה יהיה חוקי. בשביל מה אתה פה לכל הרוחות? (גדי סוגר, את הטלפון,) מה תשתה ילד? קוניאק? וויסקי? ג'ין?
אור: אני חושב שנפלה פה טעות.
גדי: מה שעשית עם היפנים היה פשוט גאוני! מבריק!
אור: ארבע עשרה מיליארד, דולר?
גדי: אתה עכשיו איש עשיר מאד, ילד.
אור: ( עוד לא מעקל את הסכום) ארבעה עשר מיליארד דולר??
גדי: שמעת על מלחמת ששת הימים, ילד?
אור: זה מופרך.ארבעה עשרה מיליארד...
גדי: זה המחיר, של האפליקציה הגאונית שלך, ילד....
אור: זה לא נתפס. אתה יודע מה אני יכול לקנות בסכום הזה...
גדי: אתה יודע מאיפה אני מכיר את פרופסור שטיין?
אור: אני יכול להוציא רישיון, אני יכול לעזור להורים שלי, אני יכול לקנות לעצמי דירה...
גדי: אתה יכול לעשות בכסף הזה דברים גדולים, ילד! דברים גדולים שישנו את האנושות! שמעת על מלחמת ששת הימים?
אור: לימדו אותנו בבית הספר.
גדי: במלחמה הנוראית ההיא, הכרתי את פרופסור שטיין.
אור: אני עדיין לא קולט.
גדי : שם על הגבעות של סיני.
אור: החברים שלי לא יאמינו לי שאני אספר להם. הם יחשבו שאני משוגע.
גדי:הייתה לנו חטיבה בת מאה איש. כמובן, שלא הכרנו את כולם. רק את הקרובים אלינו ביותר. נגמ"ש אחד עלה באש. בחור צעיר אחד עף משם כמו טיל, כולם הסתלקו מהמקום.פחד מוות, המצרים מכל עבר. רק אני, גדי כהן, עולה על הגבעה. הייתה לי מטרה אחת. לא ראיתי את המצרים ממטר. רק מטרה אחת, אני מציל את הבחור הזה שעף מהנגמ"ש . פרופסור שטיין –
אור: לא היה לי מושג.
גדי: ברור שלא יהיה לך מושג. עוד לא נולדת. למה אתה לא שותה. ארבעה עשר מיליארד דולר, לא מגיעים כל יום.
אור: אני לא שותה משקאות חריפים.
גדי: אתה בן שבע עשרה. ילד. חתמת עסקה עם SSS מערכות.( מוזג לו קוניאק) לחיים !( אור שותה את הקוניאק. ברור שהוא לא יודע לשתות.) מאז נהפכנו להיות חברים הכי טובים. אחים! הקשר שלנו הוא קדוש! אתה מבין את זה, ילד? קדוש!
אור: אני לא בטוח לאן אתה חותר?
גדי: נאמנות ומשפחה הם שני הדברים הכי חשובים בחיים, ילד.
אור: נאמנות ומשפחה?
גדי: בדיוק! וזה מה שאני מציע לך היום. עכשיו תקשיב לי טוב, ילד! אני קונה את האפליקציה שלך בארבעה עשר מיליארד! את הזכויות על האפליקציה! אני מציע לך משפחה שנייה. אתה מבין, מהיום SSS מערכות היא הבית השני, שלך. אתן לך דירה במגדלי עזריאלי, קרוב לפה. בדירה תהייה לך מעבדה פרטית משלך, אתה תרכיב צוות שאתה תבחר. חמישים אלף ₪ - משכורת חודשית.... אני אהיה האב הרוחני שלך... טוני כבר מכין את כל פרטי החוזה.
אור: חמישים אלף ₪ משכורת חודשית.
גדי: שמעת נכון ילד. חתמנו היום עסקה עם היפנים. הוכחת מה אתה מסוגל לעשות, ילד. ואני צופה לך גדולות. אל תאכזב אותי, ילד.
אור: אני חייב לשאול קודם את ההורים.
גדי: זה הרבה מאד כסף.
אור: אני לא בטוח שאבא שלי יתלהב.
גדי: תן לי לדבר איתו. למה לדבר איתו? מה הטלפון שלו?(פאוזה. מתחרט.) רגע אחד, תזמין אותם לארוחת ערב, מחר אצלי בסוויטה. אימא שלך היא מחזאית, במאית... לא? תביא אותה לכאן, נתרום לתיאטרון שלה משהו. מה אתה אומר? נעשה לה משהו טוב? נפתיע אותה?
אור: אני אדבר איתם.
גדי: טוב מאד. אבל יש לזה מחיר, ילד.
אור: אני לא מבין.
גדי: אני דורש נאמנות מוחלטת.
אור: זה ברור.
גדי: נאמנות וסודיות.
אור: פרופסור שטיין הדריך אותנו.
גד: בן אדם קדוש, פרופסור שטיין שלכם.
אור: אני מבין אותך בן אדם.
גדי: אם תבגוד בי, אני אחסל אותך, אם תהייה נאמן לי,אתה תהייה איש עשיר ומאושר. אתה מבין את זה, ילד?
אור: לגמרי.
( הפקס של החוזה יוצא.)
גדי: זה החוזה.
אור: איפה צריך לחתום?
גדי: לא אמרת שאתה צריך לשאול, קודם, את ההורים
אור: הכסף הזה יעזור לאבא שלי לצאת מהבוץ.
גדי: בדיוק ! משפחה ונאמנות. שני הדברים הכי חשובים בחיים!
אור: קיבלת את הנאמנות שלי.( אור חותם על החוזה)
גדי: עכשיו, אתה חלק מהמשפחה, ילד, לא רק אתה, אלא גם המשפחה שלך.
אור: זה לא ייאמן.
גדי: תתחיל להתרגל לזה, ילד.
אור: אלוהים....
גדי: אני אדבר עם ההורים שלך הכול יהיה בסדר. אני דואג למשפחה שלי. רוצה לראות את הדירה שלך?
אור: עכשיו?
גדי: יש זמן טוב יותר?
הם יוצאים. המוסיקה עולה, ,ה אור עולה על נועה, היא בחדר השינה שלה שעת לילה מאוחרת.
תמונה שישית:
איציק מוזג לעצמו כוסית. דפנה נכנסת לאחר יום חזרות ארוך בתיאטרון.
דפנה: אור כבר חזר הביתה?
איציק: עדיין לא. איך היה יום העבודה שלך?
דפנה: השחקן הראשי משגע לי את השכל.
איציק: אז למה את לא מפטרת אותו?
דפנה: יש לי עוד חמישה ימים בכורה.
איציק: את לא יכולה לסכן אתה ההצגה שלך.
דפנה: אני מחויבת לתיאטרון. אל תשכח שזה המחזה הראשון שלי.
איציק: את יכולה לדחות את הבכורה.
דפנה: זה לא עובד ככה.(מסתכלת בשעון.) השעה כבר שש. אני מתקשרת לאור.
איציק:את רצית שהוא ילך לראיון העבודה הזה.
דפנה: אל תתחיל איתי.( דפנה מתקשרת לאור. הוא לא עונה.) פאק.
איציק: הוא לא עונה לך?
דפנה: לא. מתי התקשרת אליו היום?
איציק: בשתיים עשרה.
דפנה: בשתיים עשרה?
איציק: כן.
דפנה: והוא עדיין לא ענה.
איציק: לא.
דפנה: בשעה הזו הוא היה אמור לצאת כבר מראיון עבודה.
איציק: הייתה לי פגישה אם דני.
דפנה: (מתקשרת שוב לאור והוא שוב אינו עונה. ) צריך להתקשר לפרופסור שטיין. היא מחייגת לפרופסור שטיין) מה היה בשיחה אם דני?
איציק: ( בשקט) הוא פיטר אותי מהעבודה.
דפנה: מה ? ( שטיין עונה לה) סליחה פרופסור שטיין על השעה המאוחרת. אבל אולי אתה יודע מה קורה אם אור הבן שלנו? הוא לא חזר עדין, מראיון העבודה. (פאוזה) אתה זוכר שהוא בסך הכול ילד בן שבע עשרה|? הוא לא יכול להסתובב ככה בעיר לבד. הוא מעולם לא יצא את העיר לבד בלעדינו. אני רוצה לבקש ממך טובה ענקית שתתקשר לחבר שלך גדי. כן....לא. אין ליאת מספר הטלפון שלו. תודה.(סוגרת את הטלפון שלה.) תחזור שנית על מה שאמרת קודם?
איציק: דני פיטר אותי מהעבודה היום.
דפנה: את החבר הכי טוב שלו? זה שאכל איתו מאותו מסטינג?
איציק: כן.
דפנה: אני מתקשרת אל דני.
איציק: את לא מתקשרת אליו.
דפנה: הוא לא יכול לעשות לך את זה.
איציק: אבל זה מה שהוא עשה.
דפנה: ומה עם כל ההבטחות שלו?
איציק: מה שחשוב עכשיו שאור יחזור הביתה.
דפנה: נבלה.
איציק:אני יכול להבין אותו. המפעל במצב כלכלי מאד קשה.
דפנה: איפה אתה חי? המפעל במצב כלכלי מאד קשה בגלל שהוא לא הכניס אותך כשותף.
מימה תתפרנס?
איציק: את לא צריכה לחשוב על זה, את צריכה להתרכז רק בדבר אחד עכשיו. העבודה שלך.
דפנה: אם אור יתקבל לעבודה, אני רוצה שתדבר אם גדי.
איציק: אני לא יעבוד במקום שבו הילד שלי עובד.
דפנה: אין לך ברירה אחרת. אני משוכנעת שאם גדי הוא מיליונר, כמו שאומרים עליו, יש לו קשרים, ואם יש לו קשרים
איציק: אפשר לדבר על זה אחרי שנדע בוודאות אם אור התקבל לעבודה כן או לא?
דפנה: (הפלאפון מצלצל) שטיין.(לפלאפון). כן. פרופסור שטיין. מה? או קי. תודה. אנחנו נוסעים אליו עכשיו. ( פאוזה. היא מנתקת את הפלאפון.) בוא. אנחנו נוסעים.
איציק: לאן?
דפנה: לתל אביב. הוא קיבל את העבודה.
איציק: את צריכה להיות מאושרת.
דפנה: גדי נתן לו דירה גם.
איציק: מה? איפה?
דפנה: בתל אביב. במגדלי יזרעלי. אתה בא?
תמונה שביעית
נועה שוכבת על המיטה שלה. משועממת. היא מדברת בפלאפון שלה.
נועה: אימא חלמתי חלום רע.אני יודעת שאת ישנה עכשיו... אבל... אני חייבת לדבר עם מישהו... חלמתי שאני מתגייסת, שאני בטירונות, שאנחנו רצים על איזו גבעה... משהו בגולן... מקום שלא היינו פה אף, פעם.... ואני הולכת לאיבוד... ואני נכנסת לשדה מוקשים... ואני.. עולה על מוקש... אני עפה לשמיים.. ואף אחד לא עוזר לי... לא את, לא אבא הכול יכול, לא אף אחד...אימא.... בבקשה...אני צריכה אותך... אני צריכה חיבוק.....
(נועה מתקשרת לאביה. הוא לא עונה לה, היא מחקה את המשיבון של גדי) .
" כאן גדי כוהן. מ SSS מערכות. אינני יכול לענות כרגע. תשאירו הודעה.
אהלן אבא. רק שתדע שקיבלתי, 90 במתכונת בלשון. ו 80 במתכונת בתנ"ך, ו 60 במחשבים. סוף סוף, משהו שאתה לא יכול לקנות בכסף.. סוף סוף. משהו בזכות עצמי....
אבא, אימא שוכבת עם החבר הכי טוב שלך.
אבא. מתי נהייה משפחה נורמאלית,כמו אצל החברים שלי?
אבא, אני מתגעגעת אלייך.
היא מדליקה את הטלוויזיה.חדשות של לילה.
חדשות: " המחאה החברתית מתפשטת. לאור גל המחאה הגובר. הכנסת התכנסה היום לישיבה דחופה. רבבות של פעילים, מלאו היום את כיכר רבין עם הסיסמה : העם דורש צדק חברתי."
נועה מכבה את הטלוויזיה. מכבה את האור. מדליקה פנס. ממלמלת.
נועה: אור. הוא אור.
מכבה את הפנס.
נועה: וחושך הוא חושך.
מכבה את הפנס.מוסיקה עולה.
סוף מערכה
מערכה שנייה
תמונה ראשונה:
אור מאיר על הדירה החדשה של אור. זוהי דירה מאד יוקרתית.
גדי: חשוב לי שתהייה מאושר, אור. אתה יודע למה חשוב לי, שתהייה מאושר?
אור: לא. אבל משום מה יש לי תחושה, שאתה תגיד לי למה.
גדי: אני, באמת, אגיד לך . כלל שני במנהל עסקים. ככה על חשבון הבית. ככל שתהיה מאושר יותר, אור. כך תעבוד טוב יותר . ככל שתעבוד טוב יותר. כך תכניס יותר כסף ל-sss מערכות. ככל שתכניס כסף יותר לsss- מערכות. כך המשכורת שלך תגדל. ככל שהמשכורת שלך תגדל. תהפוך את הבוסים שלך, למאושרים יותר. כאן תלמד הכול. מאוחר יותר, גם אתה תהייה בוס. פשוט מאד! זוהי שרשרת המזון, אור. אלו הן עובדות החיים הפשוטות ביותר. ומפני שאתה, כבר, בן משפחה, אדאג שתיהיה מאושר.
אור: וואו. הדירה מגניבה לגמרי. בתים כאלו ראיתי רק בסרטים.
גד: כמובן. שהדירה מגניבה לגמרי, י היא עוצבה בדיוק לנערים בגילך. יש בה הכול. כל מה שנער בגילך צריך. טובי המעצבים והאדריכלים חשבו על כל פרט. אתה תגלה מהר מאד ש-SSS מערכות משקיעה המון בעובדים שלה.נסיעות לחו"ל, פינוקים, בגדים, ימי גיבוש, יש מכון כושר בקומה הראשונה. כל זה למען אותה מטרה, ומהי?
אור: שאני אהיה מאושר.
גדי: בדיוק! ( מצביע על הטלפון האדום) הנה דוגמא: יש לך מושג מה הטלפון הזה עושה?
אור: זאת בטח איזו שהיא המצאה מגניבה.
גדי: זו בדיוק הטעות. זה טלפון הקסם.
אור: טלפון הקסם?
גדי: כמו שאמרתי. טלפון הקסם.
אור: אני לא בטוח שאני מבין.
גדי: אתה חוזר מבילוי לילה סוער עם בחורה הביתה...
אור: אין לי מושג בדברים האלה.
גדי: איפה אתה חי, אור? אני רואה שצריך ללמד אותך הכול מההתחלה.
חיים רק פעם אחת, אור! עוד מעט תהייה מפורסם, ממש, כמו אימא שלך! והצלמים ירדפו אותך. כך שכל רגע שאתה חופשי בו אתה חייב לנצל עד תום. והכול בגלל האפליקציה שלך. בכל אופן, אתה מזמין בחורה הביתה. נגמר לכם האלכוהול. ואתם מתים לאלכוהול..
אור: אתה יודע שאני לא שותה.
גדי: בחיי, חייבים לעשות לך סדרת חינוך משופרת. מי גידל אותך? איפה מרד הנעורים שלך?. אתה יודע? בגיל שלך. ההורים שלי רצו שאני אלמד באקדמיה. אמרתי להם, זין על האקדמיה. יצאתי לעבוד. היה לי חלום. להקים את החברה הזאת. חסכתי כל פרוטה. אם הייתי הולך לאקדמיה בחיים לא הייתי מגיע לאן שהגעתי. מרד הנעורים, אור, זוהי תחנה חשובה בכל התבגרות. אתה חייב לזכור זאת. בכל אופן, איפה הייתי?
אור: האלכוהול נגמר.
גדי: בדיוק. הבחורה מחוממת...
אור: סליחה?
גדי: אתה עוד תלמד. תזכור אני האב הרוחני שלך. ממני אתה לא צריך להתבייש. כל עצה, כל שאלה, אפילו בעניינים האינטימיים ביותר, תזכור! אני פה ! בכל אופן, הבחורה מחוממת. היא רוצה אלכוהול. מה אתה עושה?
אור: אין לי מושג.
גדי: אתה לוחץ על הכפתור האדום, הכפתור הזה מקשר אותך ישירות ללובי. ואתה מזמין שרות חדרים ישירות לדירה שלך. ככה זה עובד אצלנו. אתה מבין? מה שהכי חשוב, אור. שתהייה מאושר, כי כשאתה מאושר...
אור: אני מרוויח כסף לחברה, והופך את החברה לעשירה יותר, והופך את האנשים שמסביבי למאושרים יותר.
גדי: אתה לומד מהר. אני אוהב את זה. מה אתה אומר על הדירה? היא לא מדהימה?
אור: היא מגניבה לגמרי.
גדי: יש לך פה מערכת מוסיקה , הטובה ביותר, איכות מוסיקלית פראקסלנס.
אור: אוו. יש פה גם כדורסל,
גדי: בחדר השני נמצא המשרד שלך.ביום ראשון תארגן את הצוות שלך.
אור: ( יוצא לכיוון החדר, גדי מרוצה. מצית סיגריה, מוזג לו כוסית ) אני חייב להזמין את החברים שלי לפה.
גדי: זו הדירה שלך, הבית שלך, הנשמה שלך, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, כל עוד אתה לא פוגע בחברה.
אור: אני חושב, שאני יכול לחיות פה כל החיים.
גדי: להיות מאושר. זה הכלל החשוב ביותר בחיים. ומה לעשות שכסף הופך אותנו למאושרים יותר! יהיו כאלו שיגידו לך אחרת. אבל אל תאמין לכל יפי הנפש האלה. בסופו של דבר כולנו אינטרסנטים. אתה מבין? כולם שונאים את המילה אינטרסים. מחשיבים אותה בטעות למילת גנאי. אבל זה לא נכון. ילד. העולם בנוי, סביב אינטרסים. הקשר ביני ובין פרופסור שטיין שהולידה חברות חשובה. חברות קדושה מונעת גם היא, מאינטרסים. למה הצלתי אותו, אתה חושב? לא בגלל כל סיפור הגבורה , וכל הבולשיט הזה. א. כי רציתי להישאר בחיים, כולם נטשו את העמדות, ב. רצית שיזכרו אותי. אם לא זוכרים אותך אתה לא קיים! חוק מספר שלוש, בעולם העסקים. לא תלמד אותו בשום בית ספר! פרופסור שטיין מבין את זה ואני מבין את זה. כולנו מבינים את זה. אבל באינטרסים, ילד. יש משהו גדול. משהו חשוב. עליהם מתבססת כל חברה נאורה. וכל מי שיגיד לך אחרת .הוא לא מבין איך העולם הזה מתקיים! אז מה אתה אומר?
אור: מתי אני יכול לעבור לגור פה.
גדי: ( זורק לו את המפתחות) מתי שאתה רוצה.
אור: גם היום?
גדי: תיאורטית, כן.
אור: תיאורטית?
גדי: משפחה ונאמנות אור.
אור: אני אדבר עם ההורים.
גדי: אתה מבטיח לי?
אור: אני אגיד להם שאני ישן אצל חברים.
גדי: אני לא אוהב שמרמים אותי.
אור: אתה תסביר להם הכול מחר, בארוחת הערב.
גדי: כנות! זה הכלל הרביעי של עולם העסקים.
אור: אני רוצה לישון פה הלילה. מרד נעורים! אתה רוצה שאני אהיה מאושר. זה מה שיעשה אותי, מאושר.
גדי: רק תבטיח לי שתתקשר להורים.
אור: אני מבטיח לך.
גדי: אתה תסתדר פה לבד?
אור: מספר אחד. הטלפון האדום.
גדי: תעשה חיים, ילד.
אור: אני לא יודע איך להודות לך.
גדי: העולם מחכה לך, ילד.
גדי יוצא, אור נשאר לבדו, הוא המום מהדירה שלו. הוא מגלה את הכדור. מתחיל לשחק כדורסל. הוא נעצר לרגע. אור פותח את המערכת. שם מוזיקה בפול ווליום ועולה על המיטה. מתחיל לקפוץ עליה. הוא לא שם לב שנועה נכנסת.
נועה: ברכות לכוכב החדש.
אור: נועה? נכון?
נועה: בכבודה ובעצמה.
אור: איך נכנסת לכאן? מאיפה יש לך את המפתחות?
נועה: אני הבת של המנכ"ל. יש לי קשרים.
אור: למה את פה?
נועה: לא הצלחתי להירדם. אז החלטתי להכיר, יותר מקרוב, את הכוכב החדש.
אור: אור.
נועה: תיזהר מאבא שלי.
אור: יש לך אחלה של אבא. אני לא מבין למה את כל כך שונאת אותו. הלוואי שאבא שלי, היה חמישים אחוז מהאבא שלך.
נועה: בבקשה, אתה מוזמן לאמץ אותו. כולו שלך, בעצם כבר אימצת אותו.
אור: למה את כל כך שונאת אותו?
נועה: חסרות סיבות?
אור: סיבה אחת?
נועה: למשל, הוא אף פעם לא בבית,
אור: גם אבא שלי, אף פעם לא בבית, ואני לא שונא אותו.
נועה: הוא לא יודע מה עובר עלי בשיט.
אור: גם אבא שלי לא יודע מה עובר עלי בשיט.
נועה: אבל לפחות אימא שלך סלבס.
אור: גם כן מציאה, כל היום בתיאטרון, לא רואים אותה אף פעם בבית וכשהיא בבית, אז היא מסתגרת ועובדת שעות על המחזה הנוכחי שלה , או על החדש שלה, והיא תמיד שוכחת כל מה שחשוב לי. נדמה לי שאנחנו בתיקו.
נועה: לפחות יש לך הורים שהם בבית. גם זה משהו. בוא נשתכר.
אור: את לא רצינית.
נועה: אל תגיד לי שבחיים לא השתכרת?
אור: אני לא עושה דברים כאלו.
נועה: ילדים בגילך עושים דברים כאלו.
אור: אני לא.
נועה: למה? כי אימא לא מרשה.
אור: כי אני חייב להתרכז בעבודה.
נועה: אה. נכון. האפליקציה המדוברת.
אור: בגיל חמש עשרה נכנסתי לאוניברסיטה.
נועה: בגלל זה אתה חנון כזה.
אור: אני לא חנון.
נועה: אני יכולה להתערב איתך שלא יצאת בחיים למועדון.
אור: למי היה זמן? (נועה מתפקעת מצחוק)
נועה: בוא נבזבז קצת מהכסף של אבא שלי. זה מצווה לבזבז כסף של אבא שלי. ( לוחצת על כפתור מספר אחד.) שלום אפשר לבקש לדירה מספר 101 , שלושה בקבוקים של וויסקי. ( לאור ) מה אתה רוצה, אור המום שטלפון הקסם עובד) נו? אין לנו את כל הזמן בעולם....
אור: וקדירה של גבינות...
נועה: וקדירה של גבינות
אור: ומשחקי מחשב.
נועה: משחקי מחשב? אתה כזה ילד.
אור: בא לי משחקי מחשב.
נועה: טוב. נו שיהיה.חייבים לעשות משהו איתך.אי אפשר להשאיר אותך ככה. ( לטלפון) ומשחקי מחשב. אין לי מושג מאיפה תשיג אותם. אבל כשאומרים לך משחקי מחשב, אתה תשיג אותם. תוך כמה זמן אתה פה? מצוין. ( סוגרת את הטלפון) טלפון הקסם . בוא נראה מה נשאר לשתות. (נועה ניגשת לשידה, מוציאה בקבוק טקילה. ) בקשה ! טקילה משובח בציר.... ( ברור שאור לא יודע איך שותים את זה.הוא שותה לגימה אחת , נועה צוחקת.) מקפיצים את הכוס ושותים אותה בלגימה אחת.
אור: מקפיצים את הכוס?
נועה: (מדגימה לו) ככה. עכשיו אתה.
אור: ( מנסה זאת, שותה את הכוס בבת אחת.ברור שהמשקה לא טעים לו.)
נועה: אתה תתרגל לזה. עכשיו הלימון.
אור: הלימון?
נועה: חובה. (חותכת לימון אותו היא מוציאה מהמקרר) חשוב מאד אחרי כל כוס. ( נותנת לאור, אור לועס את הלימון. נועה מוזגת עוד כוסית)
אור: אני חושב שזה מספיק.
נועה: הערב רק התחיל. לחיי האפליקציה שלך.
אור: לחיים.
נועה: עכשיו צריך מוסיקה מתאימה.
אור: מה רע בפינק פלויד?
נועה: בחייך, זה לזקנים. קצת תרבות.
נועה מחליפה, מוסיקה להאוס.
נועה: אני חולה על המוסיקה הזאת. אתה מרגיש אותה?
נועה מתחילה לרקוד. מוזגת עוד כוסית. היא מתקרבת לאור. מנסה לגרום לו לרקוד יחד איתה.
נועה: תפסיק לחשוב. את המוסיקה הזאת צריך להרגיש.תעצום את העיניים.
אור עוצם את העיניים.
נועה: אל תחשוב על שום דבר.
אור מנסה להשתחרר.
נועה: תנוע לפי הקצב.זה לא אלוהי?
אור מתחיל לנוע לפי הקצב.
נועה: ברור שחייבים לשנות לך את סגנון הלבוש.
אור: מה רע בלבוש שלי?
נועה: של חנונים אולי. אתה חייב להיות אפ טו דיי. אם אתה חושב שבלבוש כזה בחורות יתחילו איתך יש לך טעות חמורה.
אור: למה את מנסה להתחיל איתי?
נועה: עוד לא יודעת. לא חשבתי על זה.
אור: למה את פה, נועה?
נועה: אמרתי לך כי משעמם לי ואני לא אוהבת להיות לבד.
אור: מה את רוצה באמת?
נועה: אני רוצה שתנסה עליי את האפליקציה שלך.שמעתי שהיא מגלה את המחשבות שלך. בשם המדע אני מוכנה להיות שפן הניסיונות שלך.
אור: האפליקציה הזאת מאד חשאית.
נועה: אני מבטיחה לשמור על סודיות.
אור: אני לא בטוח שאבא שלך יהיה מרוצה.
נועה: אבא שלי לא חייב לדעת כל דבר שאני עושה.
אור: אם אבא שלך יגלה.
נועה: אז נדאג שהוא לא יגלה.
אור: את מבטיחה?
נועה: שבועת צופים.
אור: בואי נעלה למיטה.
נועה: אז זה באמת נכון. מה שאומרים. האפליקציה שלך באמת...
אור: כן. זוהי תפקידה. אומנם אין בה עדיין את כל הפיתוחים שהייתי רוצה. אבל...
נועה: זה ענק. אתה יכול להסתובב ברחוב ולגלות מה האחרים חושבים.
אור: באופן עקרוני, כן.
נועה: צלם אותי.
אור מצלם את נועה.
נועה: מה אתה רואה?
אור:( נבוך )את רוצה אותי.
נועה: אני כל כך שקופה?
אור:( לא יודע מה לעשות אם המידע הזה) לא. את. האפליקציה.
נועה מורידה את החולצה שלה. אור נבוך מאד. הוא מחפש מה לעשות עם עצמו.
נועה: אני לא צריכה את האפליקציה שלך כדי לדעת שאתה בתול.
אור מוריד את החולצה שלו. נועה מתקרבת אליו. היא מנשקת אותו.
נועה: אין לך מושג כמה אני בודדה.
נועה אט אט פושטת את בגדיה. אור נכנס למיטה. הוא מכבה את האור. הם שוכבים.
תמונה שנייה:
שעת בוקר. דפיקות בדלת הדירה של אור. נועה ממהרת להתלבש. גדי נכנס לחדר מבלי לדפוק על הדלת. נעה מתחבאת מתחת לשמיכה.
גדי: אתה יודע, מה קורה בצבא, שמסרבים פקודה?
אור: פאק. אני מתלבש. מה השעה?
גדי: שמונה וחצי בבוקר. כן. בוקר טוב. שאלתי שאלה. לא השבת.
אור: אפילו לא התקלחתי, עדיין.
גדי: נכנסים למעצר, או לכלא. זה מה שקורה אם מסרבים פקודה, ילד.
אור: אפשר שנייה להתעורר.
גדי: ( מבחין בבחורה ששוכבת, על המיטה. ) או קי, עכשיו אני מבין....
אור: אתה מוכן לסלוח לי רגע, אני מתלבש.
גדי: מה אתה מתבייש, ילד. ראיתי, כבר, הכול. תאמין לי.
אור: אולי אתה ראית הכול. אבל אני עדיין לא!
גדי:( מסתובב ,אור מתלבש) רק בגלל שהשתחררת מהבתולים שלך אתמול, אני לא כועס.... אני סולח, אב רוחני, חייב להיות רחמן וצלול, גם אם הבן שלו מורד....
אור: על מה אתה מדבר, לכל הרוחות?
גדי: על הכלל הראשון במנהל עסקים. בגדת בו.
אור: פאק!
גדי: או עכשיו הוא נזכר. אתה הבטחת לי, ילד...
אור: זה פשוט עף מזיכרוני.
גדי: ( מצביע על המיטה) אני יכול להבין אותך. מאיפה מצאת אותה?
אור: עזוב. זה סיפור ארוך. אז הם הגיעו עד הנה.
גדי: ההורים שלך יושבים, עכשיו בלובי.הם פה מהערב."כבד את אמך ואביך, זה הכלל הראשון שכתוב בתורה.
אור:פאק!
גדי:אימא שלך היסטרית . עזבה את החזרות שלה.
אור: פאק!
גדי: אבא שלך מבוהל ביותר!
אור: פאק!
גדי: עולם ללא סודות אתה מבקש. אז בבקשה, תתחיל לקחת אחראיות. ואל תגיד לי פאק! מזל שהצלחתי להרגיע אותם! פרופסור שטיין נתן להם את הפלאפון שלי. אחרת, אימא שלך לא הייתה מצליחה להירדם כל הלילה.
אור: אני לא יודע מה להגיד.
גדי: אתה יכול קודם כל להתנצל! לא בפני, בפניהם, נאמנות ומשפחה - כלל ראשון במנהל עסקים. אתה לא תכיר לי את החברה שלך?
אור: היא לא החברה שלי.
גדי: אתה לא צריך להתבייש מהאב הרוחני שלך.
אור: הכרתי אותה רק אתמול.
גדי: אמרת, סיפור ארוך.
אור: סיפור ארוך, אבל הכרתי אותה אתמול.
גדי: אם זה סיפור ארוך, אז זה סיפור ארוך. לא חשוב. מה שחשוב עכשיו, שנלך להורים שלך, שתתנצל בפניהם, אתה יכול להיות רגוע. כבר סידרתי איתם הכול. אבל לפני כן, אני צריך שתעשה לי טובה. ונדמה לי שאתה חייב לי.
אור: מה שתרצה.
גדי: אני רוצה שתוציא את הבת שלי לצימר בצפון. הכרת אותה.
אור: ( נבוך מאד) כן. הכרתי אותה.
גדי: עוברת עליה תקופה קשה. היא חושבת שאני לא מעריך אותה. שאימא שלה לא מעריכה אותה. אני רוצה לעשות לה גוד טיים . אתה מבין. יש לי תחושה טובה שאתם תתחברו. לא יודע למה, אבל זוהי התחושה שלי. ולרוב התחושות שלי נכונות. מה אתה אומר? אתה תעשה טובה לאב הרוחני שלך?
אור: אני אקח את נועה לצפון.
גדי: ילד טוב. עכשיו ניתן לחברה הנחמדה שלך להתלבש. זה לא יפה. לגרום לה ככה מבוכה. ( לנועה, מבלי שהוא יידע שזה נועה) זה בסדר! אנחנו הלכנו!
נועה: פאק. בן זונה....
האור מאיר על המשרד של גדי. איציק, וגדי במשרד. גדי מוזג לאיציק משקה.
תמונה שלישית:
גדי: אין לך מושג כמה שאני מאושר שבסופו של דבר החלטתם לחשוב בהיגיון. טוני שלי, כבר מסדר הכול, בכל מה שקשור לצבא. אור יעבור טירונות קצרה, של שלושה שבועות... ואחר כך, יעשה אצלנו, שרות לאומי. אתם יכולים להפסיק לדאוג. אנחנו, עכשיו, משפחה. כמו שאמרתי לאור, חשוב לי להפוך אתכם למאושרים.
איציק: אתה יודע, אני ממש לא מאושר, שאור חתם על החוזה ללא הסכמתי.
גדי: הוא ילד. אסור לנו לשכוח את זה. אבל, הוא רצה להוכיח שהוא חושב כמו מבוגר.הוא בסך הכול רצה לדאוד לך. אתה יודע שאור שלכם, מזכיר לי את עצמי, כשהייתי בגילו. אותה אש בעיניים אותו ברק, אותו להט....
איציק: ארבעה עשר מיליארד דולר, מי היה מאמין....
גדי: וזוהי רק ההתחלה! אני יכול להבטיח לך!
איציק: הוא ילד בסך הכול. מה הוא יעשה בכל כך הרבה כסף?
גדי: העולם פרוש לפניו. הוא יכול לעשות הכל! ככל העולה על רוחו. אבל לא בשביל זה, ביקשתי לפגוש אותך. לא בשביל זה, דפנה עושה סיור בדירה החדשה של אור, לאחר השיחה הקטנה שלנו נעלה אליה.
איציק: אז בשביל מה קראת לי?
איציק: אני מבין שהחברה שבה אתה עובד פשטה את הרגל.
איציק:( מופתע) מאיפה אתה יודע את זה?דפנה אמרה לך משהו? זאת דפנה נכון?
גדי: דפנה לא פצתה פה. אני יכול להבטיח לך. יש לי קשרים. אני שומע דברים. תפקידי לדעת כל מה שקורה במשק. ואני מבין שאתה שייך לדור הישן, מחזיק עדיין בדעות ישנות...
איציק: אור סיפר לך את זה?
גדי: עשיתי בירורים משל עצמי. העולם משתנה איציק. משתנה במהירות האור. אם אתה לא על הסוס, אתה שבר כלי... במיוחד אם אתה קרוב או מעל גיל חמישים. אני מבין שאתה דואג לבן שלך, זה מובן לי, אני מעריך את זה, גם אני דואג לבת שלי. שנינו אבות, לשנינו יש מכנה משותף. רק שאני בניגוד אליך רואה את העולם ודוהר לכיוונו... אתה מבין מה אני מנסה להגיד לך.
איציק: לא!
גדי: האפליקציה של אור תשנה את העולם. זו עובדה. אין מה להתווכח איתה. עסקים קמים ונופלים. גם זו עובדה שאין להתווכח עליה.SSS מערכות, ברוך השם, היא עסק יציב. טפו טפו בעיקר בגלל הכישרון שלי. אני מבין שאתה שונא את הקפיטליסטים החזירים. אבל מה לעשות העולם סובב סביב הכסף. ואם לא יהיה לך כסף.איך תפרנס את דפנה? איך תביא אוכל הביתה. אור כבר מסודר, ברוך השם.
איציק: מה אתה מציע?
גדי: פשוט מאד! אתה צריך עבודה! אני יכול לתת לך!
איציק: מה אתה מציע לי?
גדי: אין לי מושג עדיין. אבל מה שזה לא יהיה, שלושים אלף ₪. אתה תהייה קרוב לאור, אתה תשמור עליו, אתה תגן עליו מפני הכסף המסנוור. אתה בעצמך אמרת שאור עדיין ילד..זו הצעה חד פעמית.
איציק:אתה בעצם משלם לי, על לא לעשות שום דבר.
גדי: אני משלם לך כדי לשמור על אור.
איציק: אור לא צריך בייביסיטר .
גדי: אור צריך הורים, והוא הולך לבלות פה הרבה שעות.
איציק: תודה רבה, אבל לא. אני לא אקבל עבודה, שאין בה דבר.
גדי: הילד שלך הוא שום דבר? הבן שלך, הוא שום דבר? הבן שלך גאון. צריך לשמור עליו מכל משמר, ומי יכול לעשות את זה יותר טוב מאבא שלו?
איציק: אור ישנא אותי אם אני אעבוד אצלך.
גדי: אור לא ישנא, הוא יעריך אותך.
איציק: הוא חתם חוזה בלי להתייעץ אתנו.
גדי: איך קוראים לזה בפסיכולוגיה? מרד הנעורים, לא?
איציק: אני לא יכול לעשות את זה לאור.
גדי: למה אתה שונא אותנו כל כך.
איציק: (מבולבל) את מי?
גדי: אותנו, הקפיטליסטים החזירים.
איציק: יש עוד משהו, שאתה יודע עלי?
גדי: אמרתי לך כבר, יש לי מרגלים בכל פינה. אם תקבל את ההצעה שלי, אתה יכול לעשות תיקון.
איציק: תיקון?
גדי: בהחלט. תיקון. ואני יודע על מה אני מדבר.
איציק: ( מבוהל) על מה אתה מדבר.
גדי: אח שלך. הוא התאבד שהיית בגיל שמונה עשרה.
איציק: מאיפה אתה יודע על אח שלי, ואל תגיד לי שיש לך מרגלים.
גדי: הוא זכה בלוטו. הוא לא ידע מה לעשות בכל הכסף שנחת עליו פתאום. נסע לשיט תענוגות סביב העולם. היאכטה שלו התהפכה, טבע בים, אבל המשטרה מצאה מכתב. מכתב שבו כתוב כי הכול היה מכוון. שקיבלת את המכתב, האשמה כרסמה בך, עמוק עמוק בלב. חשבת לעצמך.....אילו רק שמרתי עליו יותר. אבל אתה היית עסוק בעניינים שלך. הקמת חברה יחד עם דני. החבר שלך מהצבא, היית חייב להאשים מישהו. לא היה לך את מי להאשים. אז את מי האשמת? אותנו! את הטייקונים הגדולים! אתה יודע שאתה צבוע? מצד אחד אתה מאשים אותנו, ומצד שני, אתה עובד בחברה של אחד החברים הטובים ביותר שלך, ובשביל מה ? בשביל כסף! אם היית באמת נאמן לעקרונות שלך, היית חי היום בכפר קטן, מגדל ירקות, כמו האבא של דפנה.
איציק: שלא תעז לדבר אלי ככה.
גדי: אחרים היו מתים לעבודה שאני מציע. יש לך מושג כמה משפחות היו חוטפות בשתי ידיים את מה שהצעתי לך. אבל אתה פשוט תינוק מתבכיין. אני בא לעזור לך ואתה מסרב? מדוע? בשם עקרונות ואידיאלים מטופשים, שאני בספק שאתה, באמת, מאמין בהם!
איציק: אתה, אולי, סנוורת את אור. אבל לא תצליח לסנוור אותי. למרות שאני מאד כועס על הבן שלי שהוא חתם איתך חוזה, בלי ידיעתי ! אני מפרגן לו, בגלל סיבה אחת. אני יודע כמה הוא ישנא אותי, אם אלחם בו ואדרוש ממנו לחזור בו ולשוב הביתה. אני לא מוכן לשלם את המחיר הזה. אולי אני לא אמצא עבודה. אבל לפחות, מצפוני יהיה נקי.
גדי: נקי ורעב. זה מה שאתה רוצה להגיד.
איציק: נקי ושלם. עכשיו אני רוצה להיפרד מאור הבן שלי. רגע לפני שהוא מתחיל את חייו הבוגרים?
גדי: ההצעה שלי עדיין בתוקף. תזכור, אנחנו משפחה.
המוסיקה עולה. ה אור מאיר על דפנה ואור. הם בדירה של אור.
תמונה רביעית
דפנה: אתה, פשוט, צילמת אותי?
אור: כן.
דפנה: ביום שבאתי מדני?
אור: כן.
דפנה: זה היה יום שישי.
אור: נכון
דפנה: איך עשית את זה? אתה לא אמור לצלם את האדם, כשהוא מולך?
אור: זה באמת מה שחשוב, עכשיו?
דפנה: ואתה קראת את המחשבות שלי.
אור: כן.
דפנה: ובגלל זה לא רצית לאכול איתנו.
אור: כן.
דפנה: הגרפיקה של האפליקציה הייתה רק תרוץ
אור: נכון מאד.
דפנה: ומה אתה יודע עכשיו, עלי ועל דני.
אור: הכול.
דפנה: אלוהים!
אור: כמה זמן חשבת, שתוכלי להסתיר את זה.
דפנה: כל מה שקורה ביני ובין דני, לא קשור אליך, אור. אני רוצה שתדע את זה.
אור: זה בסדר, אני שונא אותך.
דפנה סוטרת לו.
אור: למה את חושבת שרציתי לעבור לדירה הזאת, כל כך מהר.
דפנה: לא התכוונתי... אני מצטערת...
אור: את חייבת לספר לאבא!
דפנה: ( מנסה להתקרב אל אור אך אור מתרחק. )אני מצטערת....
אור: אם לא תספרי עד מחר, אני אספר לו.
דפנה: אתה לא תעז.
אור: את רוצה לראות? דפנה.
דפנה: אני אימא שלך.
אור בשבילי, את דפנה.
גדי ואיציק נכנסים לדירה.
גדי:( לדפנה המבוהלת) מה את אומרת על הדירה. ליגה א' לא?
דפנה: ( לאיציק) בוא נצא מכאן , אני חייבת להגיע, כבר, לתיאטרון.
גדי: רגע, מה החיפזון? לא נשתה לחיים?
דפנה: אני ממש מתנצלת.הבכורה בעוד שלושה ימים.
גדי: רק כוסית אחת, לחיי החיים הבוגרים של אור.
אור: עד מחר, זוכרת.
גדי: אתם מוכרחים להיות גאים בו. הוא במשפחה שלנו, עכשיו.
אור : עשרים וארבע שעות.
איציק: על מה הוא מדבר.
אור: דפנה יודעת.
דפנה: אני חייבת לצאת עכשיו.
גדי: תחשוב על ההצעה שלי, איציק.
איציק: אתה יודע מה התשובה.
גדי: אתה עוד תחזור אליי.
דפנה: אני ממש מתנצלת.
גדי: אין צורך. נתראה בבכורה.
איציק ודפנה יוצאים.
גדי: (לאור)אפשר להבין מה היה פה? ( הפלאפון של גדי מצלצל) טוני! הכול בסדר טוני! כן ,טוני, תגיד ליפנים שאין בעיה. אני גמיש. (מנתק את הטלפון) הכול בסדר ביניכם? כי אתה יודע, אין דבר יותר מקודש מאימא.
אור: אל תזיין לי, עכשיו, את השכל.
גדי: שמור על הפה שלך. האב הרוחני שלך נמצא פה.
אור: אני חייב להתקלח.
גדי: לך להתקלח. ואחר כך, הנהג שלי, מחכה לך.
אור: הנהג?
גדי: כבר שכחת?נועה? טיול לצפון.
אור: לא אמרת לי שזה היום.
גדי: ברור שזה היום. אז מתי חשבת?
אור: חשבתי, שאנחנו נתחיל לפתח את האפליקציה.
גדי: האפליקציה תחכה. עכשיו אתה נכנס להתקלח, ולוקח את נועה לצפון...(מוציא מזומנים) קח....כשתחזרו אני רוצה לשמוע שהיא הייתה מאושרת. שמעת מה שאני אומר?
אור: כן. מאושרת.
גדי: יפה, ילד. עכשיו לך להתקלח.
אור נכנס להתקלח. המוסיקה עולה. גדי מתקשר.
גדי: כן. טוני. התרגיל הרגיל. תכין את החוזה ליפנים. בוא! נעשה הרבה מאד כסף!
המוסיקה עולה, האור מאיר על נועה ואור בצימר בצפון.
תמונה חמישית
נועה: הסתכלת באותיות הקטנות של החוזה?
אור: כמובן שלא.
נועה: אבא שלי אמר לך משהו על חברות בהנהלה.
אור: שום מילה.
נועה: חברות בדירקטוריון?
אור: נאדה.
נועה: ואבא שלי ביקש ממך לעשות לו טובה לקחת אותי לצימר בצפון.
אור: כן.
נועה:לשלושה ימים?
אור: כן.
נועה: הוא נוסע אל היפנים.
אור: איזה יפנים?
נועה: שרצו לטמון לו פח. אל היפנים האלו.
אור: זה לא הגיוני. הוא לא אמר שום דבר על היפנים.
נועה: אבל הוא דחה, את ההצעה שלך, להתחיל לעבוד על פיתוח האפליקציה.
אור: כן.
נועה: בבקשה. התרגיל המוכר.
אור: את מוכנה לדבר בשפה, שגם אני אבין!
נועה: הוא מוכר את האפליקציה שלך, ליפנים, ממש ברגע זה....
אור: הוא לא יעשה לי דבר כזה! לא אבא שלך!
נועה: אתה לא הראשון ולא האחרון...
אור: נאמנות ומשפחה כלל ראשון במנהל עסקים. זה מה שהוא אמר. בולשיט!
נועה.: איך אתה חושב שהוא התעשר? איך אתה חושב שהוא בנה את האימפריה שלו?
אור: מעבודת כפיים..
נועה: אז הוא מכר לך את הלוקש הזה?
אור: בגיל שבע עשרה, ההורים שלו רצו שהוא ילך לאקדמיה...
נועה: ואתה קנית את זה.
(אור מוציא את הפלאפון שלו.)
נועה: מה אתה חושב שאתה עושה.
אור: אני חייב לתפוס אותו לפני שהוא טס ליפן.
נועה: הוא יסנן אותך. הנהג שלו חונה פה לידנו.
אור: הוא חשב על כל פרט.
נועה: אבא שלי תמיד חושב על כל פרט.
אור: פאק. מה אני הולך לעשות עכשיו?
נועה: הארבע עשרה מיליארד בחשבון הבנק שלך?
אור: ברור.
נועה: יש לי רעיון בהרבה יותר טוב, מאשר לנסות לתפוס את אבא שלי.
אור: למה את מתכוונת?
נועה: תמשוך מיליארד דולר מהחשבון שלך. אתה יכול לעשות את זה?
אור: מה את מתכוונת לעשות בכסף הזה?
נועה: להציל את האפליקציה שלך.
אור: אבל איך?
נועה: נקנה חברה כושלת דרך רשם החברות.
אור: בשביל מה?
נועה: אתה חייב שיהיה לך עסק משלך, כדי שהוא יוכל להזרים כספים
אור: ואם תהייה לי חברה כושלת, כיצד זה יפתור את העסק.
נועה: אנחנו נשחד את טוני, ברבע מיליארד דולר. אם יש משהו שטוני הכי אוהב, זה כסף.
אור: טוני בחיים לא יבגוד בגדי.
נועה: בשביל כסף הוא יבגוד אפילו במשיח. הוא יסדר לנו את כל הכספים
אור: ומה נעשה אז?
נועה: אבא שלי, נוסע ליפנים, טיסה של 12 שעות. נציע את האפליקציה של החברה שלך למכירה...
אור: סליחה?
נועה: לכל אחד...
אור: האפליקציה עוד לא גמורה, חייבים עוד לפתח את האפליקציה , יש בה עוד סכנות...
נועה: יש לך שתי אפשרויות. או שהאפליקציה תימכר ליפנים, או שהיא תהייה בבעלותך. מה אתה בוחר?
אור: אני איתך.
נועה: יפה. אנחנו נציע אותה לכל דורש באינטרנט. אני בטוחה שהאפליקציה תעורר מהומה תקשורתית ברמה עולמית. המניות של החברה יזנקו בבורסה. " אור- עולם ללא סודות" ככה נקרא לאפליקציה שלך. תוך יומיים יהיה לנו מספיק כסף לקנות את החברה של אבא שלי. את- -SSSמערכות. מה אתה אומר?
אור: זה מטורף לגמרי.
נועה: אתה חייב לקחת את הסיכון הזה.
אור: למה את עושה את זה?
נועה: כי זאת מצווה לבזבז את הכסף של אבא שלי. ואני גם חושבת, שאני הולכת ומתאהבת בך....
אור: בואי נעשה את זה.
נועה: אני מתקשרת לטוני. אתה בודק אצל רשם העמותות.
אור ונועה נכנסים לאינטרנט. האור מאיר עליהם. המוסיקה עולה.
האור מאיר את ביתם של דפנה ואיציק. איציק מחובר באפליקציה לאוזניות דפנה נכנסת,השעה היא שעת לילה מאוחרת. איציק מוציא את האוזניות.בשקט גמור הוא פונה אל דפנה.
תמונה ששית :.
איציק: אני רוצה שתעזבי את הבית דפנה.
דפנה: אז אור..
איציק: כן...
דפנה: איציק...
איציק: לא צריך להגיד אף מילה, דפנה. כל השנים האלו שאנו נשואים.
דפנה: אני לא יודעת מה להגיד.
איציק: את לא צריכה להגיד שום דבר. אם החבר הכי טוב שלי.
דפנה: אני אוהבת אותך.
איציק: למילים שלך אין שום משמעות יותר.
דפנה: מה יהיה עם אור?
איציק: הוא כבר ילד גדול. הוא יסתדר לבד.
דפנה: מה יהיה אתך? אתה תיקח את העבודה שגדי הציע לך נכון?
איציק: את לא מתערבת יותר בחיים שלי. זוכרת?
דפנה: אתה תבוא לבכורה שלי.
איציק: אני לא מבטיח שום דבר יותר.
דפנה: אולי נלך לטיפול זוגי?
איציק: שום טיפול זוגי. אני משוכנע שתעברי אליו.
דפנה: ככה אתה רואה אותי?
איציק: איך הייתי עיוור כל כך? כל ארוחות השבת, שבילנו שלושתנו ביחד. כל הטיולים שהוא שלח אותי אליהם. עכשיו אני מבין מה הייתה המטרה שלהם. שתוכלו להזדיין בשקט. למה לא עזבת אותי כבר אז? הרי מעולם לא אהבת אותי.
דפנה: אל תגיד את זה.
איציק: לפחות תודי, שהסיבה שלא עזבת אותי, זה בגלל אור.
דפנה: היו עוד הרבה סיבות.
איציק: אני פשוט רוצה שתארזי את החפצים שלך, ותעזבי את הבית.
דפנה:אתה תבוא לבכורה שלי. נכון. תבטיח לי לפחות את זה.
איציק: אני לא יכול לחשוב עכשיו.
דפנה: אני אקבע לנו תור אצל מטפל זוגי.
איציק: אין לך כבר מילה בבית הזה.
דפנה: תעשה את זה בשביל. אני אשכור חדר במלון.
איציק: את יכולה ללכת לדני, תמסרי לו דרישת שלום ממני.
איציק מחבר את האוזניות שוב האפליקציה של אור. דפנה מנסה להגיד משהו. אך היא מוותרת.היא מתקרבת אל איציק. אך איציק ניגש לחלון,
איציק: תגידי לחבר שלך שאני עוד זוכר, "אחד למען כולם, כולם למען אחד" אני עוד זוכר דפנה. המילים האלו עדיין אומרות לי משהו.
דפנה יוצאת מהבית, איציק מתחבר לאוזניות של האפליקציה . המוסיקה מתחזקת. האור עולה על דפנה.שאר הבמה חשוכה.
תמונה שביעית :
דפנה : ( מתקשרת בפלאפון) אור? אור, איפה אתה? עוד מעט הבכורה מתחילה. אני צריכה אותך לידי. אור, אור, תענה לי !זאת אימא שלך! ( מתקשרת שוב,) איציק – אני יודעת שאתה לא רוצה לשמוע ממני, אבל עוד חמש דקות, המסך עולה ואור לא פה. אני מתחילה לדאוג. אור הבטיח לי במפורש, שהוא יגיע לבכורה.בבקשה, תתקשר אליו, אני צריכה אותו פה. הוא הבן שלי....
( דני נכנס לתחום האור)
טוני: כולם מחכים לך.
דפנה: מי זה כולם?
טוני: המנהל האמנותי שואל עלייך.המנכ"ל. הם רוצים להתחיל בהצגה.
דפנה: מה עם איציק? מה עם אור? אני חייבת את אור. (מנסה להתקשר שוב)
טוני: את חייבת להתאפס על עצמך.
דפנה: הוא חייב להגיע.
טוני סותר לה.
דפנה: בחיים.אבל בחיים אל תרים עלי יד.
טוני: את חייבת להיכנס לתיאטרון עכשיו.
דפנה: אני מוכרחה לחכות לאור.
טוני: אני אדבר איתו. עוד חמש דקות המסך עולה.את מוכרחה להיכנס לאולם.
דפנה: אתה תביא לי את אור.
טוני: אני מבטיח לעשות, את כל המאמצים...
דפנה: תביא לי את אור.
טוני: אני אביא לך את אור.
דפנה מנשקת את טוני
דפנה: תביא לי את הילד שלי. אתה לקחת אותו ממני. אתה תחזיר לי אותו.
האור יורד, ברקע שומעים את ה"חדשות".
חדשות: מהפכה חסרת תקדים בעולם ההיי טק. אור לוי, ממציא האפליקציה "עולם ללא סודות", קנה את חברת SSS מערכות....האפליקציה "אור- עולם ללא סודות", מוצעת למכירה לכל דורש. מניות החברה קפצו, לפי דבריו של אור לוי, כעשרה אחוז מהמניות, יושקעו במחאה החברתית, ובניסיונות אמיתיים למצוא פתרונות למצוקת הדיור, ולדיור המוגן......שר האוצר נפגש היום אם אור לוי.....
המוסיקה מתחזקת. האור מאיר על ביתו של איציק. איציק יושב לבדו, מוזג לעצמו כוס וויסקי. הבית הפוך. ברור שהבית לא נוקה הרבה ימים. הוא מחזיק בפלאפון שלו, הפלאפון מוצמד לרמקולים, המשמיעים את המחשבות של אנשים שונים, אותם הוא הקליט.
תמונה שמינית:
אור נכנס מבחין בבית המזוהם.
אור: שלום אבא. כבר שלושה חודשים שלא שמעתי ממך.אלוהים הבית נראה נורא. ( איציק מסתכל באפליקציה של אור) אתה בסדר אבא, ( איציק אינו מגיב כל כולו באפליקציה של אור) אני רואה שקנית את האפליקציה שלי. בחיים לא חשבתי שאתה תקנה את האפליקציה שלי. ( שתיקה ארוכה)
אור: (מתחיל לסדר את הבית) אני מתקשר כל יום, ואתה לא עונה....שלושה חודשים.... מה קורה אבא? אתה מרגיש טוב? הכנסתי לך כסף לבנק. (פותח את המקרר, מבחין שהמקרר ריק.) אכלת משהו ביומיים האחרונים?
איציק ממשיך לשמוע את הקולות.
נשמע קול של מישהו שר. איציק מחייך.
אור: רזית. אני דואג לך. אני מתקשר לקבוע לך תור.
אור מתקשר לרופא.
אור: מרפאה, שלום אני רוצה לקבוע ביקור בית, לאבא שלי. אור לוי,שם האב אציק לוי....מתי אתם יכולים לבוא?
איציק ממשיך לשמוע את הקולות.
אור: הרופא יגיע היום בחמש.
( שתיקה)
אני אתקשר לטוני, אני אודיע לו שאני לא מגיע למשרד היום.
(שתיקה )
אל תדאג לי, אבא, הכול בסדר איתי.נועה ואני בסדר גמור.
(שתיקה)
אבא? אבא? אבא אתה איתי?
(שתיקה)
תגיד לי משהו, אבא, תגיד לי....
אבא?
( שתיקה ארוכה)
לא משנה מה. כל דבר ... רק תגיד משהו....
( שתיקה)
אסור להאזין לאפליקציה הזאת כל הזמן. היא עלולה לגרום נזקים. אפשר להתמכר אליה.
אלוהים....( שתיקה. אור מנסה לקחת את האפליקציה, מידיו של אביו. איציק מתנגד. )
איציק קם.הוא הולך לשירותים. כשהוא אוחז בידיו את האפליקציה.
אור: לאן זה, אבא? דבר איתי, אבא.
איציק נכנס לשירותים. אור מסתובב בסלון חסר מנוחה. הוא מתוח מאד לפתע נשמעת ירייה.
אור: (צועק) אבא!
אור שבור לחלוטין. אל תוך הסלון נכנסים דני ודפנה ונועה, הם עומדים סביב אור. אור ממרר בבכי, מנסה להגיד את תפילת הקדיש אך אינו מצליח.
אור: יתגדל ויתקדש שמו הגדול.בעולם שברא מרצונו וימליך מלכותו ויצמיח ישועתו ויקרב משיחו. בחייכם ובימיכם ובחיי בית כל ישראל ואמרו אמן.
כולם: אמן.
אור אינו מצליח להגיד את הקדיש, דפנה טוני ונועה מתקרבים אליו. הוא ממרר בבכי.
אור: אלוהים... מה עשיתי?
חשכה יורדת. מוסיקה עולה. אור ספוט מאיר את גדי ואת אור.
אפילוג:
גדי: אני אחסל אותך, ילד. אני מבטיח לך שאני אחסל אותך.
אור: אני רוצה שתהייה מאושר, גדי, אתה יודע למה אני רוצה שתהייה מאושר, כי כשאתה מאושר אתה עובד יותר טוב, וכשאתה עובד יותר טוב, אתה מרוויח יותר טוב, וכשאתה מרוויח יותר טוב, אני מאושר כי הכסף שלך, נכנס אלי ישר לחשבון הבנק.
אור יורד על גדי ועל אור, מוסיקה עולה. חושך.
-סוף-