בדרך לשם











בדרך לשם

מחזה מאת רון ישועה





כל הזכויות שמורות למחבר

אין להעתיק או לפרסם בלי אישור המחבר.

הצגה ראשונה 25.2.19  דווקא תיאטרון פרינג' בית נגלר



















מערכה ראשונה

פרולוג:

חשכה.  הים עולה על המסך ועל הבמה. רוחות מנשבות. הדמות עולה. מהמסדרון. היא מחזיקה בידה עששית.  שרה:

הדמות: הלכתי אצל מי שהציע לי יותר חיים.

 דויד :( מאחורי הקלעים (הלכתי אצל אלוהים.

הדמות: הציע לי יותר. הציע לי את כל החיים.

דויד: הציע לי יותר. הציע לי את כל החיים.

הדמות: רציתי יותר. רציתי את כל החיים.

דויד: רציתי יותר. רציתי את כל החיים.

 הדמות: עשהאל...

 דויד ( מאחורי הקלעים) היציע לי את כל החיים

 הדמות: עשהאל....

עשהאל: (יוצא לכיוון השולחן)  אתה שואל מאיפה אני מכיר את יונה? מאיפה אני מכיר את יונה וולך...

(יונה שישבה עם הגב על הקהל מסתובבת זה עתה ומתגלה לקהל).

יונה:

אם אתה רוצה מקום רע

                      תגיד

אם אתה רוצה מקום נורא

                    תגיד

אם אתה רוצה מקום אדום

כתום

עגול

או מרובע

אם אתה רוצה מקום בו ארובה

                             תגיד


 

תמונה ראשונה:

עשהאל: יונה, יונה וולך?

יונה: העונג כולו שלי.

עשהאל: תאריך לידה העשירי לתשיעי אלף תשע מאות ארבעים וארבע?

יונה: אמת.

עשהאל: גברתי הצעירה רק בת עשרים ואחת?

יונה: וחצי ליתר דיוק.

עשהאל: מתגוררת בקריית אונו?

יונה: כן. המקום המכושף שלי.

עשהאל: ואני מבין שבאת הנה כדי להתאשפז מרצונך החופשי, אני מבין נכון?

יונה: אתה מבין נכון דוקטור.

עשהאל: אפשר לדעת למה?

יונה: בפילוסופיה יש שלוש ברירות. כן. לא. נמנע. קודם לא- לא רציתי להתאבד. אחר כך נמנע רציתי להשתגע אבל ראיתי שזה לא אלגנטי. אחר כן . אבל לא ידעתי איך עושים את זה. אני מבינה שהתחום שלכם פה הוא השיגעון. אז חשבתי למה שלא ננסה את זה קצת.

עשהאל: וזה מה שאת רוצה להשתגע?

יונה: כן. למה לא.  אני רוצה לחוות את החוויה הזאת. את השיגעון?

עשהאל: את יודעת שפה זה לא בית הבראה.

יונה: מעולם לא חשבתי שזה מה שזה.

עשהאל: ובכל זאת..

יונה: תראה דוקטור השיגעון הינו הרפתקה נעימה בשבילי.

עשהאל: הרפתקה נעימה.

יונה: חברה טובה שלי שאושפזה כאן  סיפרה לי על המקום הזה ועליך. שעות היינו ומדברות רק עליך. היא ביקשה כמובן להישאר בעילום שם. חשבתי לעצמי אחרי כל כך הרבה סיפורים, למה שלא נכיר זה את זה. אז הנה אני כאן...

עשהאל: נעים מאוד, דר.עשהאל. את יכולה לקרוא לי פשוט דר. (מתיישב)

יונה: אני יודעת.

עשהאל: טיפולים נפשיים בעבר?

יונה: אין.

עשהאל: ניסיונות התאבדות?

יונה: אין. אין. אין.

עשהאל: את בודאי מבינה שאנחנו לא מאשפזים פה כל אחת.

יונה: אבל אני לא כל אחת.

עשהאל: סליחה?

יונה: יש לי כל מיני הילונציות. אני רואה תמונות שמשתנות לי מול העיניים. יש לי כל מיני פחדים. כמו למשל לרצוח את אימי. לפעמים אני רואה תמונות שמשתנות לי מול העיניים. אה, וכמובן אני שומעת קולות בלילה. אני יודעת שאתם קוראים לזה סיזכרופניה, אבל אני אישית לא מאמינה בכך. אני פשוט חושבת שאתם לא יודעים מספיק על התופעות האלו. אבל אם בשביל הסיבה הזאת תאשפז אותי פרופסור , אז מה טוב.

עשהאל: אני עדיין לא פרופסור גברתי הצעירה.

יונה: אבל אתה תקבל את הפרופסורה  מתי שהוא.

עשהאל: כן. ומאיפה את זה את יודעת?

יונה: מהחברה?

עשהאל: אה, כמובן איך שכחתי את החברה.

יונה: אתה חייב לאשפז אותו פרו.. דוקטור.

עשהאל: יש לך הפניה כלשהי? מכתב? משהו ש..

יונה: כבר סיפרת במיון שבאתי מרצוני החופשי ואני רוצה להתאשפז .

עשהאל: (קם והולך לשולחן) את זה כבר הבנתי, אבל כנראה שאת לא מבינה אני לא יכול כך סתם לקבל אותך בלי שום..

יונה: הדוקטור מכירים את השירים שלי?

עשהאל: גברתי כותבת?

יונה: הדוקטור לא מכיר את השרים שלי?

עשהאל: מהיכן אני אמור להכיר אותם.

יונה: הם התפרסמו שבוע שבעבר במעריב. בסופשבוע. יונתן וכריסטינה. שני שירים מצוינים. אפילו הביקורות אהבו אותם.

עשהאל: כן, ומהם כתבו?

יונה: שאני נביאת הזעם של הדור הצעיר.

עשהאל: כך הם כתבו?

יונה: מילה במילה. אתה יודע מה המשותף לניטשה, שומאן, שוברט, ומוצרט?

עשהאל: אה. זה קל. כולם אומנם, כולם גאוניים.

יונה: זה נכון, אבל זה רק חצי אמת.

עשהאל: ומה החצי השני.

יונה: הם השתגעו.

עשהאל: ואת רוצה להיות כמותם?

יונה: טעות.

עשהאל: אז עכשיו אני לא מבין...

יונה: הם הבינו את מה שאני רק עכשיו תפשתי.

עשהאל: שזה מה?

יונה: השיגעון שלהם לא בא להם ככה סתם. השיגעון שלהם נבע משום שהם הבינו שרק דרך השיגעון אפשר להגיע אל המפתח של האומנות.

עשהאל: ולשם את רוצה להגיע אל אותו מפתח?

יונה: כן. דרך השיגעון. לכן אני כאן.

עשהאל: טוב, אוקיי. אימא, יש אימא?

יונה: היא בת חמישים. אני גרה אתה. אני לא מסתדרת אתה. יש לה בית קולנוע בקריה.

עשהאל: אבא?

יונה: לא. הוא מת. הוא נהרג במלחמת השחרור. הוא מת בגלל טעות בקשר. הוא לא היה צריך למות. אבל הוא מת. ככה זה בחיים. מתים כשלא צריכים.

עשהאל: חבר?

יונה: השאלה הקריטית כמובן... לא. אין חבר.

עשהאל: היה?

יונה: היו.

עשהאל: כמה?

יונה: כבר הפסקתי לספור. אבל מה שחשוב שלדוקטור אין מה לדאוג.

עשהאל: למה את באמת כאן?

יונה: אמרתי לך כבר אני רוצה להבין.

עשהאל: על זה גברתי הצעירה אם כל הכבוד לא מאשפזים. את זה את יכולה לקרוא גם בספרים..

יונה: כבר קראתי את כולם. אני יודעת שאתה תאשפז אותי.

עשהאל: מאיפה הביטחון הזה?

יונה: כי יש לך עכשיו את ההזדמנות לעצב את אחת המשוררות הגדולות ביותר של המאה ואתה לא תיתן להזדמנות שכזו לחמוק מידך.

עשהאל: אבל את לא חולה.

יונה: אתה יכול לקבוע מי הוא חולה ומיהו לא?

עשהאל: את אולי לא מבינה אבל יש כאן כללים אתיים מאד נוקשים מי יכנס ומי לא.

יונה: ואני לא עומדת בכללים האתיים האלו אני מבינה.

עשהאל: (קם והולך אליה) אני מאד מצטער אבל לא. תארי לך שכל אחד היה בא נכנס ומבקש להתאשפז

יונה: אפילו לא אני?

עשהאל: אני באמת מצטער.

יונה: אני שומעת קולות בלילה, אני רואה דמויות,

עשהאל: עזבי קולות..אני צריך הפניה, את לא יכולה לבוא ככה סתם..

יונה: אבל זה לא ככה סתם, אני לא יכולה לישון בלילה..

עשהאל: אז למה לא הלכת לבדיקה במרפאה?

יונה: איפה? אצלנו בקריה? מה הם מבינים שם?

עשהאל: ומה אנחנו מבינים?

יונה: כל מה שאני יודעת שאתה צריך לקבל אותי. ככה הגורל רוצה.

עשהאל: אני מצטער. אבל כאן הגורל לא משחק תפקיד חשוב.

יונה:  אז אני מבינה שאני צריכה לקבל המלצה..

עשהאל: כן. מקופת החולים או מהרופא שלך, אבל זה לא כל כך פשוט, את צריכה לעבור קודם כל  בדיקה רפואית אצל רופא המשפחה או פסיכולוג.

יונה: ועכשיו אתה בשום פנים ואופן לא יכול לקבל אותי?

עשהאל: מצטער . אבל אלו הכללים.

יונה:  הכללים. הכללים. הכללים. איך שכחתי את הכללים. ואם אני אקבל הפניה אז תוכל לקבל אותי?

עשהאל: אז כן. היה נעים להכיר אותך יונה.

יונה: תהייה בטוח  שזאת  לא הפגישה האחרונה שלנו.

עשהאל: כל טוב. (הולך לכוון הכיסא, מרים את השופפרת טלפון) דר' רות כהן? את מכירה במקרה את יונה וולך?...

יונה: אנחנו עוד ניפגש.


תמונה שניה:

דויד: אמרו לי שתהייה כאן דוקטור.

עשהאל: כן? מי אתם?

דמות: או סליחה. סליחה כמעט שכחתי להציג את עצמי זה בגלל החום. נעים מאוד שמי דויד,

דויד: דויד

 יחד: דויד לוין.

עשהאל: אתם שניים?

יחד: לא. אני אחד.

דויד: אתה רואה כאן עוד מישהו?

דמות: זה החום. חום אימים של ממש. ככה זה תמיד . החמסינים הכי  גדולים לפני בוא החורף.

עשהאל: אפשר להציע?

דויד: בדיוק במקום. נסיעה ארוכה מתל אביב לירושלים.

עשהאל: אתה מוכר לי מאיזה שהוא מקום, רק שאני לא מצליח להיזכר מהיכן.

דויד: לא, לא, לא...אל תעשי לי את זה...

עשהאל: אה, אני יודע, אתה הסופר שכתב את...

דויד: ואני כבר חשבתי שניצלתי.  שפעם אחת לא יקשרו אותי עם... אני יודע שספרי האחרון היה פשוט קטסטרופה. מה לעשות? צריכים להודות.

עשהאל: אבל ספרך הראשון היה מבריק. תענוג של ממש.  אחרי שקראתי אותו אמרתי לעצמי. בן אדם כזה. צריך להכיר.

יחד: נו באמת לא צריך להגזים.

עשהאל: (קם והולך לעברם)אני לא מגזים. לא בכל יום רואים יצירת מופת שכזו בנוף הספרותי שלנו.  אז אני מבין שעכשיו  אתה כותב רומן חדש ובאת הנה כדי לקבל יעוץ פסיכולוגי. אני כולה לרשותך..

יחד: לא. באתי בעניין אחר לגמרי.

דויד: שמעתי שברגע זה, קבלת פציינטית חדשה בשם יונה וולך. זה נכון?

עשהאל: מה זה בדיוק עניינך?

דמות: אני חייב לדעת אם קיבלת אותה או לא.

עשהאל: תשמע, דויד. אני עסוק מאד עכשיו. לא קבענו פגישה או.. יש לי כמה פגישות שאני צריך לעשות עכשיו. אני מאד מצטער, אבל...

יחד: אפ, אפ, אפ...(מושיבים אותי בכח)

דויד: רק לפני רגע אמרת שאתה מוכן לתת לי ייעוץ פסיכולוגי לספר חדש ואילו עכשיו אתה אומר לי שאין לך זמן בשבילי, אני מוכרח לדעת אם יונה אושפזה כן או לא...

עשהאל: (מנסה לקום) אמרתי לך אני צריך לבקר כמה פציינטים..

יחד: תן לי עשר דקות.

דמות: נסעתי את כל הדרך הזו מתל אביב לירושלים.

יחד: רק בשבילך.

עשהאל: רק בשבילי?

יחד: כן. משבילך.

דויד: תשמע דוקטור. אני לא יודע אם יונה אושפזה או לא. אבל מה שאני כן יודע שיונה לא צריכה לשום אשפוז.

עשהאל: תרשה לי לשאול אותך. מהיכן אתה יודע מה יונה צריכה ומה יונה לא צריכה?

דמות: כי אצלה זה תיאטרון. אתה מבין? משחק. יונה רוקמת ובונה את התסריטים של עצמה ואחר כך משחקת את התפקיד הראשי.

עשהאל: אני עדיין לא מצליח לקלוט מה הקשר שלך עם יונה.

יחד: כמובן. כמובן. איזה טיפש אני . טיפש גדול. זה מרוב התרגשות הכול מרוב התרגשות.

דויד: אתה מבין ברגע ששמעתי שיונה בדרך לאישפוז, הייתי בשוק. הדבר הראשון שעשיתי זה לקחת את האוטובוס הראשון מתל אביב לירושלים. אני העורך שלה. אני אמור להוציא לאור את ספר שיריה שיצא בעוד חודש וחצי. הזמנתי גם עיתונאי לראיין אותה שבוע הבא...  קראת את השירים שלה?

עשהאל: אלו שהופיעו לפני שבוע במעריב? כן. קראתי אותם.

דמות: ומה אתה אומר עליהם?

עשהאל: שירים מצוינים. במיוחד אהבתי את כריסטינה.

יחד: אואאא קריסטינה...

דויד: יש לך טעם טוב. אדוני. אתה יודע מי גילה אותה?

עשהאל: בטח תגיד לי שאתה.

יחד: שתי נקודות.

 דמות: עוד כשהיא היתה באוכמני, אז היא רצתה להיות ציירת. החלום שלה היה לצייר צבעים על צבעים. אני זוכר שיום אחד זה קרה.

דויד: לאחר שהוצאתי את ספרי הראשון. ולאחר שפתחתי הוצאת ספרים קטנה בתל אביב. ישבתי עם כמה חברים ב"כסית". יונה היגיעה.

דמות: במכנסי ג'ינס  גבריים, חולצת פלנל פתוחה ובידה צרור דפים. היא ניגשה אלי ואמרה:

יונה: אלו השירים שלי. קראתי את ספרך הראשון והחלטתי שאתה הוא הראוי להוציא את ספר שיריי הראשון.

יחד: נתנה והלכה.

דמות: קראתי את השירים שלה. תשמע, בגלל מקצועי כעורך ספרותי. אני קורא הרבה שירים של משוררים צעירים. חלקם טובים יותר. חלקם פחות. אבל השירים שלה היו פשוט

יחד: כמעט מושלמים.

דויד: בשלים לגמרי, ללא טיפה אחת של בוסר. בפגישה שלאחריה  אמרתי לה:

יחד: גברתי הצעירה, עזבי את הציור ופני אל השירה..

דויד: אני אומר לך דוקטור, אצלה זה הכול הצגה.

עשהאל: למה אתה כל הזמן מתעקש שזאת הצגה,

דמות: הנה למשל. תקרא בעצמך. ..(נותן לי דף)

יחד: נו תקרא.

עשהאל:  יש לי במה בראש

              והיא מציאותית יותר מכל במה

              וכשאני יורדת ממנה

              אני יורדת לשפל המדרגה

              יש לי תיאטרון שלם בראש

               ואני בו הגיבור

יחד: נו, אתה רואה, לזה בדיוק התכוונתי.

עשהאל: מתי היא כתבה את זה?

דמות: לפני שבוע. זה השיר שיחתום את הספר.

עשהאל: ולמה לדעתך היא רוצה להתאשפז?

יחד: זה ברור. היא רוצה לנקום בי.

עשהאל: לנקום בך?

יחד: כן.

עשהאל: נקמה היא לא מילה חזקה מידי?

דויד):צחוק ארוך) אתה עדיין לא מכיר את יונה. שום מילה חזקה ככל שתהייה לא תוכל להכיל את יונה.

דמות: אתה רוצה לדעת מהי הסיבה?

עשהאל: לא, אבל תספר...

דויד: יונה משוררת בעלת פוטנציאל.  אסור לעצור אותה . יש לה מוח קודח. אתה צריך לראות איך שהיא כותבת.

דמות: אתה יודע לא כותבת לעולם שום טיוטה.

עשהאל: עדיין לא אמרת לי את הסיבה...

דמות: כן. כמובן. הסיבה. יונה רצתה להפר חוזה.

עשהאל: חוזה?

יחד: כמו שאתה שומע. היא חתמה אתי חוזה לשנתיים. ואני מוציא לאור את שני ספריה הראשונים.

עשהאל: ומה יותר טוב מזה..

דויד: את זה גם אני שאלתי. אבל מסתבר שיונה לא חשבה ככה. ביום בהיר אחד היא החליטה שכל העניין לא נראה לה.

עשהאל: ככה סתם. ביום בהיר אחד?

דמות: אתה צריך ללמוד שמיונה תמיד תצפה לבלתי אפשרי..

עשהאל: אבל בוודאי הייתה לכך עוד סיבה.

יחד: כן. אבל זה אישי. זה ביננו.

דמות:  מן הון להון מה שקרה הוא שיונה רצתה להפר חוזה. אני לא הסכמתי. אמרתי לה שחוק זה חוק וחוזה אי אפשר כך סתם להפר. היא צרחה עלי כמו מטרפת ואמרה שאם אני לא אשחרר אותה מהחוזה. היא תכניס את עצמה לבית חולים לחולי נפש. ואז יהיו לי ייסורי מצפון ורגשות אשם , וכל הבלה בלה הזה...

עשהאל: (קם אליהם) נמאס לי מכל המלודרמה הזאת, חוק זה חוק, ואם מפירים אותו הולכים לבית משפט..

דויד: אתה שוב פעם לא מבין. כשיונה לא מדברת בהיגיון. אז היא גם לא פועלת בהיגיון. לזה בדיוק התכוונתי. יונה עושה הצגה. היא כתבה את הסרט היא ביימה  אותו. ועכשיו היא משחקת בו את התפקיד הראשי. היא עושה הכול כדי לנקום בי.

עשהאל: (מתקרב אליו)  אתה אוהב אותה?

דויד: אתה שואל אם אני אוהב אותה. לא רק שאני אוהב אותה. אני מעריץ אותה. יונה  היא עכשיו כל עולמי.  מבחינתי היא המוזה בהתגלמותה.

עשהאל: היא יודעת את זה? היא יודעת מה אתה חושב עליה?

דמות: אני יודע רק דבר אחד. ליונה אסור להישאר כאן.

עשהאל: תשמע אני חושב אין לנו כבר זמן, אני חייב ללכת..

יחד: אתה רוצה להגיד לי שהיא כבר מאושפזת?

עשהאל: אני מאד מצטער, אבל אני לא חייב לתת לך דין וחשבון.

דמות: אם יונה מאושפזת זה אסון. נראה לי שאתה לא מבין את משמעות הדבר.

עשהאל: אני חושב שאתה מתרגש יתר על המידה.

דויד: היא לא יכולה לעשות לי את זה. היא חייבת להתראיין לעיתון "דבר" בעוד יומיים. אתה לא מבין באיזו השקעה מדובר. אם היא לא תתראיין ההוצאה תפסיד המון כסף.

עשהאל: אני מציע לך שתחזור הביתה  להירגע.

דמות: לפעמים, אני לא מצליח להבין את היציאות המטורפת האלו שלה. דווקא כשהכול הולך לטובתה היא מחליטה את ההחלטות המטורפות האלו.

עשהאל: אני משוכנע שהכול יסתדר. ועכשיו..

דויד: היא חייבת להתראיין ל"דבר" בעוד יומיים.

עשהאל: אני מוכרח ללכת. נתתי לך עשר דקות ואנחנו כבר...

דמות: היא לא יכולה לעשות לי דבר שכזה. שנה שלימה של עבודה השקעתי בספר הזה. יחצון ספר הוא השלב הקריטי בהצלחתו. במיוחד כשמדובר  ביונה. אני מבקש רק תשובה אחת. לא יותר מזה. האם יונה אושפזה או לא.

עשהאל: הכול יהיה בסדר דויד.

דויד: מה הסודיות הזו בשם אלוהים.

עשהאל: להתראות דויד. (חוזר לשולחן)

דויד: אנחנו עוד נתראה.


 תמונה שלישית:

יונה: עשהאל...עשהאל...עשהאל!!!

עשהאל: חשבתי שכבר לא אראה אותך.

יונה: אתה רואה יש הפתעות בחיים.

עשהאל: ככל הנראה מסתבר כך.

יונה: בכל אופן מפני שחיכיתי כל כך הרבה זמן הרשתי לעצמי לכתוב....

עשהאל: תרגישי כמו בבית.

יונה: אין לך מה לדאוג . אני מרגיש כמו בביית.

עשהאל: חשבתי שהסברתי לך כבר ש...

יונה: כן, כן, אני יודעת את אתה צריך ללמוד שיונה לא מוותרת כל כך מהר. במיוחד כשיושב מולה גבר מושך כל כך.

עשהאל: זה בסדר שאת לא מוותרת אבל אני לא חושב שהשתנה משהו מלפני יומיים

יונה: אם כך יש בידך טעות, דוקטור חשבתי שגם אתה יודע שירושלים לא נבנתה ביום אחד, ולי היו יומיים...

עשהאל: טוב. אז מה הבאת לנו.

יונה: או ישר ולעניין. ככה אני אוהבת . מדוקטור רות כוהן רופאת המשפחה שלי...

עשהאל: מעולם לא הצלחתי להבין את הכתב שלה את מוכנה?

יונה: " הנבדקת יונה וולך סובלת מהזיות חמורות. הזיו אלו תוקפות אותה בעיקר בלילות. כך שבגללן, הנבדקת אינה מצליחה להירדם. הנבדקת טוענת שדמות לא ברורה קוראת לה לבוא אחריה היא לא מזהה את הדמות, אך הדמות הנ"ל  משתקת אותה מרוב פחד... אין ספק שהנבדקת יונה וולך לוקה בסיזכרופנריה קלה וכי קיים חשש מהותי לחייה. יש לציין כי במבחן איי קיו  שערכתי לנבדקת גלתה הנבדקת כושר אנטליגנטי מעל הממוצע . המלצתי אם כך  לאשפז את יונה וולך במחלקה החצי פתוחה..

עשהאל: אז זה המצב. אם כן...

יונה: כן דר. זה המצב...

עשהאל: איך השגת כל כך מהר את המסמך הזה? עד כמה שידוע לי עד שנותנים הפניה רפואית כזו יכולים לעבור מספר שבועות. מתי נפגשתם לאחרונה? עד כמה שזכור לי לפני יומיים?

יונה: את הסודות המקצועיים תשאיר לי .

עשהאל: אז אני רואה שאין לנו ברירה.

יונה: אתה רואה נכון דוקטור.

עשהאל: אני ארצה לראות אותך כל יום בעשר בבוקר.

יונה: אין שום בעיה.(פאוזה)  אתה מתכוון להראות לי היכן אתגורר?

עשהאל: רגע אחד בבקשה..(קם לעברה)

יונה: כן?

עשהאל: עכשיו שאת כאן אני רוצה לשאול אותך משהו.

יונה: בבקשה.

עשהאל: מי זה דויד לוין?

יונה: מה פתאום אתה שואל את השאלה הזו?

עשהאל: הוא היה כאן.(חוזר לשולחן)

יונה: מתי?

עשהאל: לפני יומיים, מיד לאחר שהופעת, הוא התעניין מאד אם אשפזתי אותך.

יונה: ומה ענית לו?

עשהאל: לא אמרתי לו שום דבר.

יונה: מה הוא רצה?

עשהאל: הוא רצה לשחרר אותך. הוא סיפר לי שיש לך איזה שהוא ראיון . כמדומני לעיתון "דבר"...

יונה: אתה צוחק?

עשהאל: אני לגמרי רציני.

יונה: תודה לאל שהיית חכמה וניתקתי את כל הטלפונים בבית, ושלא הייתי צריכה לסבול אותו...

עשהאל: ואני חשבתי שאין לך חבר. (מרים רגליים)

יונה: הוא אמר שאני חברה שלו?

עשהאל: שכבתם?

יונה: אם כל מי שהייתי שוכבת אתו היה חבר שלי, אתה יודע כמה חברים היו צריכים להיות לי? תגיד לי, למה אתם הגברים תמיד חושבים, שאם הצלחתם להשכיב מישהי אז היא מיד נהפכת להיות החברה שלכם...

עשהאל: לא אמרתי שכולם.

יונה: אבל זה ככה באופי שלכם, לא? להשכיב מישהי וישר לרוץ ולספר לח'ברה שיש לכם חברה חדשה.

עשהאל: הוא באמת העורך שלך?

יונה: כן. הוא העורך שלי. ואם הוא העורך שלי, אז מה? אז הוא יכול להשתלט ככה על חיי?

עשהאל: לא אמרתי שהוא יכול, אבל... מה קרה בניכם?

יונה: אני מוכרחה לדבר אתו. אני חייבת לסלק אותו מחיי.

עשהאל: למה הוא כל כך התעקש שאת לא זקוקה לאשפוז?

יונה: הוא בטח גם אמר שמדובר בנקמה, בהפרת חוזה  בהצגת תיאטרון נכון?

עשהאל: כן, ככה הוא אמר.

יונה: אתה רואה איזה בן אדם קטן הוא, איזה אפס, הוא חושב שאם הוא המוציא לאור של הספר הראשון שלי אז הוא יכול ככה להשתלט על החיים?!

עשהאל: אז אני מבין שלא התראתם בימים האחרונים.

יונה: כבר אמרתי לך שניתקתי את הטלפון.

עשהאל: פחדת שהוא יתקשר?

יונה: לא. רק רציתי שקט. אבל גם את זה הוא לא מסוגל להבין. מה זה אומר שבן אדם רוצה קצת שקט לעצמו...

עשהאל: אני מבין שמערכת היחסים בניכם היא מאד מורכבת.

יונה: כל מערכת יחסים בין בני אם היא מאד מורכבת. אני מוכרחה לדבר אתו. אני צריכה להשתחרר

עשהאל: (מוריד רגליים) ובשביל השחרור הזה הגעת לכאן?

יונה: כן, זה הדבר הכי חשוב לי. להשתחרר, להשתחרר מהכול, אני רוצה להשתחרר מכל מה שמקובל , מכל מה שנורמטיבי, אני לא רוצה להיות חלק של משהו... אתה יכול להבין לאן אני חותרת...

עשהאל: אז זה מה שאת מצפה בפגישות שלנו להשתחרר..

יונה: זה לא כל כך פשוט כמו שאתה חושב.

עשהאל: אז תסבירי לי יותר.

יונה: השחרור זו רק ההתחלה..

עשהאל: כלומר?

יונה: השחרור מביא אותך למצב של שבירת כל הכלים. ורק במצב הספציפי הזה האומן יכול להגיע למפתח של האומנות...

עשהאל: (קם)אני לא חושב שאת מבינה את המשמעות...שבירת כל הכלים הווה אומר שיגעון.

יונה: כן.  כי רק דרך השיגעון אפשר להגיע אל תת ההכרה, שם נמצאים החומרים האמתיים. זאת המציאות היחידה שממנה בנויה האומנות, שממנה בנויה השירה, אם נוכל להגיע לשם אז ביצענו את המשימה שלנו.

עשהאל: שלנו?

יונה: כן, שלנו.

עשהאל: מאיפה את בטוחה שאני שותף לכל העסק הזה.

יונה: החברה שלי. זו שאושפזה כאן. היא סיפרה לי שאתה מועמד לתואר פרופסור.

עשהאל: (בזעם, הולך הצידה) כמובן איך שכחתי את עניין החברה...

יונה: והיא סיפרה לי שהמחקר שלך עוסק בנושאים האלו.

עשהאל: מטריד אותי שאת יודעת יותר מידי דברים עלי.

יונה: אני מאמינה שאישה טובה, יפה, ומושכת יכולה לגרום לגבר הגיע לפסגות הכי גבוהות...

עשהאל: (מתיישב ימינה) או לשתק אותו לגמרי.

יונה: כן, גם זה נכון. אבל לא במקרה שלי. אם נעבוד ביחד, שנינו יכולים להגיע לשיאים שאף אחד לא חלם עליהם...

עשהאל: (קם בבהלה) את מבינה שאנחנו מקצועיים כאן.

יונה: ובגלל זה אני כאן. דווקא בגלל העובדה שאתם מקצועניים.

עשהאל: את תאשפזי בחדר ארבעים ואחד.

יונה:  תודה דוקטור. הלוואי שדויד

 היה מבין אותי כמו שאתה מבין.

 

 

תמונה רביעית

יחד: אני יודע דוקטור. אני יודע.

דויד: אני יודע שיונה מאושפזת כאן.

עשהאל: יודע? מהיכן אתה יודע?

דמות: אל תשחק אתי משחקים דוקטור, ראיתי אותה עכשיו יוצאת ממשרדך והולכת לכיוון האחות.

עשהאל: היא ראתה אותך?

דויד: חס וחלילה. ברגע שראיתי אותה התחבאתי באחד החדרים עד שהיא הלכה.

עשהאל: למה עשית את זה?

דמות: זה מה שהרגשתי שאני צריך לעשות. לא רציתי לדבר איתה לפני שאני רואה אותך. אתה זוכר שבפגישה הקודמת שלנו...

דויד: סיפרתי לך שנקבעה להיום פגישה עם העיתונאי מדבר כדי שיראיין את יונה כיוון שחששתי שכך יהיה, כלומר שיונה תהיה כאן. בקשתי מהעיתונאי שיגיע לכאן. שיראיין אותה פה.

יחד: או קיי אני מוכן איכשהו לקבל את העובדה שיונה מאושפזת, גם אם זה לא לרוחי X)3),

דויד: אבל לפחות שעניין הספר לא יפגע,לכן חשבתי שאתה יודע....

עשהאל: אתה אומר שהוא כאן, העיתונאי שלך מדבר?

דמות: כן. אך  אחות שבחדר הקבלה לא הסכימה שהוא יכנס ללא אישור ממך.

עשהאל: בצדק!! לא יתכן שאותו עיתונאי יראיין אותה היום.

יחד: מה הבעיה?

דויד: הוא מראיין אותה חצי שעה והולך. שעה- גג. הפגישה הזאת עם העיתונאי  נקבעה עוד  הרבה לפני שיונה החליטה שמה שהיא רוצה לעשות בחיים זה...אתה יודע...

עשהאל: יכול להיות. אבל יונה כרגע לא במצב שהיא יכולה להתראיין.

דמות: אני ראיתי אותה עכשיו, לי היא נראתה בסדר גמור.

עשהאל: אבל היא לא רוצה לראות אותך.

דויד: אני לא מצליח לתפוס את זה. יונה לא רוצה לראות אותי?

דמות: מה זאת אומרת היא לא רוצה לראות אותי?

דויד: אני מתרוצץ למענה לכל המקומות האפשריים. כדי לקדם את ענייניה.

דמות: מטרטר לאנשים את השכל.

יחד: מביא עיתונאי עד הנה.

דמות: והיא לא רוצה לראות אותי?

דויד: מתי היא אמרה לך שהיא לא רוצה לראות אותי?

עשהאל: (קם והולך לעברם) תשמע, דויד, יונה היא מטופלת שלי ואני צריך לדאוג לשלומה. ואם היא אמרה שהיא לא רוצה לראות אותך. אז אני חייב לדאוג שכך יהיה ואני לא חייב לך דין וחשבון.

יחד: ועוד איך שאתה חייב לי דין וחשבון. אני הרי..(העורך שלה)

עשהאל: אתה אפילו לא קרוב משפחה שלה. ואפילו לאמא שלה שהתקשרה היום לא מסרתי מידע כלשהו, אז מי אתה שאני...

דויד: אתה לא מבין שכל זה הוא חלק מההצגה שהיא עושה?

עשהאל: (הולך לאחוריהם) אתה יודע מה? נמאס לי מכל הבולשיט הזה, זה תיאטרון, זה תיאטרון...

דמות: דוקטור, תקשיב. אני רק רוצה בטובתה. אני מכיר את יונה.  אני מכיר  אותה יותר מכל אדם אחר....

עשהאל: לכן אתה מרשה לעצמך לשקר לי?

יחד: אני לא שיקרתי לך אף פעם.

עשהאל: (הולך ומתיישב) ביררתי עליך, אתה יודע וגיליתי כמה פרטים מאד מעניינים

יחד: אני לא יודע על מה אתה מדבר.

עשהאל: בטח שלא, שאלתי אותך מה  הקשר בינך ובין יונה. ואתה אמרת שאתה רק העורך שלה.

דויד: זה נכון, אני העורך שלה.

עשהאל: אבל לא רק העורך שלה,תרשה לי לרענו את זכרונך...זוכר שבפגישה הקודמת סיפרת לי סיפור יפה על בית קפה... ואז גם אמרת ליונה באילו המילים..."עזבי את הציור ופני אל השירה" הצעת לה גם לעבור לגור אתך. זה נכון או לא נכון?

דמות: מי סיפר לך את זה?

עשהאל: יש לי מקורות אינפורמציה משלי...

דויד: לעזאזל מאיפה אתה יודע את זה...

עשהאל: אמך סיפרה לי.

יחד: (מפילים תיק) אימא שלי?

עשהאל: כן. אימא שלך.

יחד:  איך השגת אותה?

עשהאל: זאת לא בעיה גדולה, אנחנו כבר במאה העשרים, אלף תשע מאות שישים ושש.. ובשביל מה יש ספרי טלפון בעולם. היא גם סיפרה לי על החתונה. אתה הייתה אמור להתחתן עם יונה. רק שיונה בטלה את החתונה ברגע האחרון. ושיא השיאים.. (קם)

דויד: תקשיב רגע. אתה לא מבין נכון.

עשהאל:  (מסתובב סביבם) ושיא השיאים הוא שיונה לקחה שמונה כדורי ואליום ואושפזה בבית החולים איכילוב., עברה שטיפת קיבה ואתה עשית הכול כדי להשתיק את זה אז לך אני חייב דין וחשבון? (זורק עליו את המזוודה)

דמות: אני לא יודע מהי עוד אמרה, אבל לאימא שלי אסור לך להאמין. היא מעולם לא אהבה את יונה. כל מה שיוצא מהפה שלה הוא נגד יונה.

עשהאל: אסור להאמין, למה?  בגלל שהיא אחות בקריה? היא יודעת כל מה שמתרחש שם, גם דיברתי עם הבוסית שלה, דוקטור רות כוהן, הרופאה של יונה והיא אשרה הכול.

דויד: אבל זה לא נכון!

עשהאל: מה לא נכון? המסמכים הרפואיים אינם נכונים? לא נכון שיונה אושפזה באיכילוב? לא נכון ש...

דויד: זה לא מדויק. לאמי יש חשבון ארוך עם יונה והיא תעשה הכול. כדי שנפרד.

עשהאל: (תופש אותו באוזן..) תפסיק עם השקרים האלו. ועוד אתה אומר לי שכל זה הצגה תיאטרון. מי שעושה פה את ההצגה זה אתה! את מי אתה רוצה להרשים?

דמות: שמע, בוא נעזוב את כל מה שיה בעבר. בוא נדבר על ההווה.

עשהאל: (מגיע אליו) איך אני יכול לדבר אתך על ההווה כשמסתבר שאתה שקרן.

יחד: אני לא מוכן שתקרא לי כך! אין לך שום זכות!

עשהאל: אז מה לכל הרוחות קרה שם? למה יונה לקחה כדורים? למה יונה לא התחתנה אתך? למה יונה הפרה את החוזה. (מתיישב)

דמות: אני יודע שליונה יש בעיות.

עשהאל: עד כדי כך שהיא לוקחת שמונה כדורי ואליום.

יחד: זה קרה בטעות.

עשהאל: בטעות? (קם והולך לעברו) בטעות אדם נותן את האוטו החדש שלו לאישתו שתעשה חניה ברוורס, בטעות בולעים את הגוגו עם המשמש, בטעות אתה מזמין את חמותך לסוף שבוע אצלכם בבית...לא בולע שמונה כדורי ווליום.

יחד: היא התבלבלה במקום לקחת כדורי שינה היא לקחה..

עשהאל: עד כמה שאני יודע גם בשביל כדורי שינה צריך מרשם של רופא.

יחד: היו לה.

עשהאל: אז פתאום היו לה.

יחד: כן. אבל זה בגלל שהיא לא הצליחה להירדם בלילות.

עשהאל: לא הצליחה להירדם בלילות. וזה נראה בעינך מצב טבעי? כמה זמן נמשך הסיפור הזה?

דויד: שנתיים וחצי...

עשהאל: (קם) שנתיים וחצי..?! מעניין מאד...

דויד: אבל יונה לא רצתה ללכת לרופא

עשהאל: יונה לא רצתה ללכת לרופא...

דמות: לא. חוץ מזה שפחדתי

עשהאל: פחדת? ממה היית צריך לפחד כל כך

דויד: יונה טוענת שיש לה אור בראש

עשהאל: (מתיישב) אור בראש ?

דמות: כן. שמסתובב לה אור בראש שקורא לה לכל מיני מקומות רחוקים. והאור הזה לא נותן לה לישון בלילות. שהיא שומעת באמצעותו כל מני קולות.

עשהאל: ולא חשבת אף פעם שאולי משהו לא בסדר אצל יונה?

יחד: בחייך,

דויד: היא אומנית ויש לה כל מיני ג'וקים.. חשבתי שזה יעבור.

עשהאל: אבל זה לא עבר ויונה לא הצליחה להירדם.(קם והולך לעברם) ואתה לא חשבת שאולי משהו לא בסדר עם יונה, שינה בריאה מעידה על מצבו הנפשי של האדם, אחת על כמה וכמה שינה לא בריאה.. לא  חשבת שהיא אולי צריכה בכל זאת טיפול...

דויד: אבל אתי היא כן הצליחה להירדם בלילות.

עשהאל: אתך? (מגיע אליו)

יחד: כן. רק אתי.

עשהאל: (צובט אותו ומתרחק) אה. אני מבין. ובטח זה היה בסטודיו שלך.

דמות:  כן. ליונה היה קשה להסתדר בבית. והיא תמיד רבה עם אימא שלה.

עשהאל: אז אני מבין שאימא שלך בכל זאת צדקה.

דויד: דר' באיזו זכות ביררת פרטים עלי בצורה שכזו

עשהאל: אני חייב לדעת הכול על הפציינטים שלי.

דמות: לחטט ככה בחיים שלי?

עשהאל: זה גם החיים של יונה. אל תשכח.

דויד: תשמע דוקטור, העיתונאי מחכה  כבר זמן. הוא בא הנה במיוחד. יש לו עוד הרבה עיסוקים. אני לא רוצה לתת לו  להמשיך להמתין...

עשהאל: העיתונאי שלך מעניין לי אתה יודע מה. אבל בכל זאת- אני נותן לך חמש דקות. ועכשיו תסלח לי אני ממהר לביקור חולים.

דויד: תודה דר'.


תמונה חמישית:

הדמות:( קורא מהשיר שהיא כתבה) " אם אתה רוצה מקום רע תגיד"

דויד: יונה?

יונה: לא להפריע.

דויד:  התגעגעתי אלייך.

הדמות:( ממשיך לקרוא) "אם אתה רוצה מקום נורא"

יונה: כן? כמה?

דויד: הבאתי לך פרחים.

יונה: אתה רוצה אולי פרס?

דויד: תמיד אהבת פרחים. מה קרה עכשיו?

הדמות: (ממשיך לקרוא) "אם אתה רוצה מקום אדום"

יונה:  מותר לבן אדם להשתנות.

דויד: אנחנו חייבים לדבר-מוכרחים.

יונה: אני באמצע כתיבה.

הדמות: (ממשיך לקרוא) "אם אתה רוצה מקום בו ארובה"

דויד: את זוכרת. העיתונאי מדבר. הריאיון הראשון שלך.

יונה: נו אז?

דויד: אז הוא כאן.

יונה:  מי ?

דויד: העיתונאי.

יונה: או קי. אז מה אתה רוצה ממני?

יחד: (ממשיך לקרוא)"תשאיר לי הודעה חמה"

דויד: מתי כתבת את זה?

יונה: לפני שבוע, שבועיים זה עדיין לא גמור.

דויד:  ואת לא חשבת שאת צריכה להראות לי את השיר הזה?

יונה: ממתי אני חייבת לך משהו?

דויד: השיר הזה יכול לסגור את הספר.

יונה: להזכירך- אתה כבר החלטת איזה שיר יכול לסגור את הספר.

דויד:  אין לך מושג מה כתבת שער בדבר תעשה לך, לספר שלך!

יונה:  זה נשמע כמו רעיון מצוין!

דמות: זה לא רעיון מצויין, זה מבריק.

דויד: אל מי את מדברת?

יונה: אתה רואה פה מישהו?

דויד: ( מודאג) האור שוב חזר?

יונה: אני במצב בריאותי מצוין. מעולם לא היה טוב יותר.

דויד: את שומעת שוב קולות?

יונה: ( מתעלמת מהעיתונאי) אמרתי לך אני במצב בריאותי מצוין.

דויד: העיתונאי. הוא רוצה לעשות לך כתבת שער.

דויד: הוא נמצא כאן, הוא מחכה לך כבר יותר מחצי שעה.

יונה: אני כולי נרגשת...ההאאאאא.

דויד: אין לך מושג כמה שהיה לי קשה לשכנע את הדוקטור.

יונה: אתה דיברת אם הדוקטור?

הדמות: (סוף שירה) "תשאיר לי הודעה חמה."

דויד: כן.

יונה: באיזו זכות אתה דיברת עם הדוקטור?

דויד: יונה. תקשיבי לי.

יונה: לא. אתה תקשיב לי !

יונה:  באיזו זכות אתה דיברת עם הדוקטור?

דויד: יונה.

יונה:  אני לא רוצה שום ראיונות.

דויד:  את לא רוצה ראיונות?

יונה: לא.

דויד: לא רוצה ראיונות?

יונה: לא!

דויד: יחצון של ספר הוא הדבר החשוב ביותר

יונה:  כמה פעמים אפשר לשמוע את המשפט הזה!

דויד:  יונה תסתכלי עלי. את בסדר? מה קורה פה?

הדמות:  מה שקורה זה פשוט.

יונה:  מה שקורה פה זה פשוט. זה פשוט שאני לא אוהבת אותך יותר זה מה שקרה פה.

דויד: פשוט ככה?

הדמות ויונה:  פשוט ככה. ככה פשוט

דויד: ככה פשוט?

הדמות ויונה: ככה פשוט..

דויד: מתי זה קרה?

יונה: אני לא צריכה לתת לך הסברים.

דויד:  לי את לא צריכה לתת הסברים. לי את לא צריכה לתת הסברים. לי את לא-

יונה: לא.

דויד: ומה עם החתונה שלנו?

הדמות: (לוחש לה) אשליה.

יונה: אשליה.

דויד: אשליה?

יונה: כן אשליה.

דויד:  החתונה היא אשליה?

יונה: כן.

דויד: ומה אם החלומות המשותפים שלנו?

יונה אשליה.

דויד: את צוחקת עלי?

יונה: אני רצינית לגמרי.

דויד: מה עובר עלייך לכל הרוחות?

יונה: סליחה?

דויד: מאז שנכנס לך הג'וק הזה לראש להתאשפז. אני לא מכיר אותך יותר.

יונה: מתי כתבת לאחרונה?

דויד: אל תשני נושא.

יונה: אתה יודע דויד, כשהוצאתי את ספרך הראשון קראתי אותו בשקיקה. לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו. אמרתי לעצמי: או סוף סוף קם סופר אמתי למדינה העברית. סופר שאומר את האמת ישר בפרצוף. סופר שמדבר על ה-"אני" ולא על ה-"אנחנו" וכל הסיסמאות הישנות האלו שמהן אפשר להשתגע. סוף סוף קם דוסטוייבסקי אמתי לספרות העברית. אני הערצתי אותך על כך. אמרתי לעצמי, או! הנה  בן אדם שראוי להוציא את ספר שירי הראשון.  היו לי תקוות גדולות בשבילך! תקוות גדולות! אבל אתה ויתרת דויד. פשוט ויתרת!

דויד: לא ויתרתי על עצמי- את היית במקום הראשון.

יונה: אתה ביטלת את האישיות שלך מולי.

דויד: עשיתי הכול למעניך. ככה זה שאוהבים.

יונה: אל תגיד את זה.

דויד: להגיד מה? שאני אוהב אותך.

יונה: אתה עושה לי בחילה..

דויד: מה קרה לך?

יונה: השתנתי.

דויד: מתי?

יונה: אני רציתי שתהייה דוסטוייבסקי! דוסטוייבסקי!

דויד: זה קשור למיכל נכון?

יונה: אל תשנה נושא.

דויד: זה קשור למיכל?

יונה: לא כל מה שאני עושה קשור למיכל!

דויד: בגללה את פה, נכון או לא נכון? היא קישרה אותך בינך ובין הדוקטור, נכון או לא?

יונה: אתה מוכן לצאת לי מהווריד?

דויד: זה מה שאת באמת רוצה?

יונה: כן.

דויד: אין לך מושג כמה שאני מתגעגע אלייך.

יונה: קלישאה.

דויד: את יודעת שהחבר החדש שלך יכול לתת לך כדורים שיערפלו את המוח שלך.

דמות: את לא מפחדת..

יונה: אני לא מפחדת משום כדורים.

דויד: וגם טיפול בהלם חשמלי.

דמות: את לא מפחדת...

יונה: אני לא מפחדת מהלם חשמלי.

דויד: ויש גם את התרופה החדשה הזאת. איך קוראים לה?

הדמות: את מוכנה לעשות הכול למען השירה נכון?

יונה: אני מוכנה לעשות הכול למען השירה.

דויד: אני דואג לך.

יונה: אתה דואג רק לעצמך.

דויד: ומה עם הספר שלך, מה עם העיתונאי שמחכה לך כבר חצי שעה.

יונה: לא מעניין אותי העיתונאי!

דויד: או קי. או קי. הבאתי לך משהו.

דמות: עוד פעם פרחים?

יונה: עוד פרחים?

דויד: לא. זה העותק של הספר שלך. לפני שהוא יוצא לדפוס.

דמות: תזרקי אותו.

יונה: (זורקת) לא מעניין אותי יותר. אני עובדת על חומר חדש.

דויד:  אני מבין. יש לך מישהו אחר.

דויד: מישהו שאני מכיר? אולי הדוקטור?

יונה: צא לי מהחיים.

דויד: אוקיי, אני אצא לך מהחיים, אבל לפני זה, תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב. ואת יכולה לקרוא לזה רצח או איך שלא תרצי. זה אני. דויד לוין, אני תמיד אהבתי אותך, אני תמיד אוהב אותך, ואני אוהב אותך עכשיו גם אם אני לא דוסטובסקי.

ונה: חבק אותי.

דויד: (מתקרב אל יונה כדי לחבק אותה)

יונה: נראה לך? ( יונה מחבקת את דויד)

דויד:  אני מרגיש שהוא כאן. עלי את לא תוכלי לעבוד. אולי על הדוקטור כן. אבל עלי לא.

יונה: אני לא יודעת על מה אתה מדבר.

דויד: אני יהיה ה-דוסטוייבסקי שרצית אני מבטיח לך.

יונה: אתה לא רואה שאתה מפריע.

דויד: הן חוזרות שוב פעם. ההזיות.

יונה: אל תחזור הנה לפני שתהייה דוסטוייבסקי.


תמונה שישית:


עשהאל: (נכנס מביקור חולים ולוגם מהבקבוק. יוצא, חוזר, לוגם שוב ואז הולך לכיוון הפרוזדור... שומע פאק וחוזר מהר להתיישב)

יונה: ( מנסה לכתוב אך לא מצליחה.) פאק. ( מנסה שוב לכתוב אך לא מצליחה) פאק. ( עשהאל לוגם מבקבוק הוויסקי. מבקש לצאת לחדרה של יונה אך מתחרט. יונה שוב מנסה לכתוב אך לא מצליחה.) פאק. יוצאת לחדרו של עשהאל )

יונה: דוקטור חשבתי על כך הרבה.. אני חושבת שאני יודעת מהי שיטת הטיפול שאני זקוקה לה. קראתי הרבה ספרים אני חושבת ששיטת היפנוזה ... יכולה מאד להועיל לי.

עשהאל: (קם) אני מניח ששמעת עליה מהחברה שלך.

יונה: כן.  אני יודעת שטיפלת בה בשיטה הזו. השיטה הזו... השיטה תעזור לנו להיכנס אל העולם של תת ההכרה כמה שיותר המר...

עשהאל: את יודעת אצל החברה שלך זה לא כל כך עזר...

יונה: היא חלשה אני לא.

עשהאל: בואי נדבר גלויות. אנחנו מדברים על מיכל.

יונה: כן. על מיכל. אבל מיכל זאת לא אני. אני אחרת. אני טיפוס שונה. אם היית מכיר את השירים שלי. היית יודע

עשהאל:( קוטע אותה) אני מכיר את השירים שלך.

יונה: אבל אמרת..

עשהאל: אני מכיר את כולם. מיכל נתנה לי לקרוא אותם. שעות היינו יושבים ומדברים עלייך. ידעתי שיום אחד תגיעי הנה. חיכיתי לך. רק לא ידעתי מתי.

יונה: אז אם כך אתה מאמין בגורל.

עשהאל: תלוי בנסיבות.

יונה: אז אתה מבין על מה אני מדברת. אז אתה יודע לאן אני חותרת... אם כך אתה מסכים? אתה מסכים להצעה שהצעתי..

עשהאל: את מודעת לסכנות הטמונות בטיפול היפנוטי.

יונה: אני לא מפחדת לנסות...

עשהאל: אני לא יודע. אני צריך לחשוב על זה.

יונה: אולי זה מה שזה יעזור לך להחליט.

(יונה פושטת את חולצתה)

עשהאל: אסור לי. פשוט אסור לי.



תמונה שבע:


דויד: זה נפלא, זה גאוני, זה אקסטרווגנטי,

עשהאל: (קם אליהם) זה הספר של יונה?

דויד:  שמע דוקטור, חשבתי על כך הרבה. בעצם חשבתי על כך במשך כל השבוע שעבר. אתה בוודאי יודע על המריבה האיומה שהייתה לי עם יונה. חשבתי שאנחנו בעצם לא מקדמים את ענייניה  והדבר הכי חשוב זה כיצד לעזור ליונה

עשהאל: מה אתה מנסה להגיד בכך?

דויד: מה שאני מנסה לומר שבמקום שנשחק בחתול ועכבר.

דמות: בוא ונשתף פעולה.

עשהאל: (הולך לצד השני) כלומר נגמרו כל המשחקים, כל השקרים, זה תיאטרון, זאת נקמה וכל הבלה בלה בלה...

דויד: תשמע דוקטור,

דמות: יונה יותר מידי חשובה לי. הלילות שאני עובר בלעדיה הם קשים מנשוא. אז חשבתי לעצמי. שאם אתה ואני נבין את יונה טוב יותר.

דויד: נוכל לעזור לה יותר ביחד.

עשהאל: אני חייב לומר שאני מופתע מהמהלך הזה.

דויד: גם אני.

דמות: אבל אין לנו ברירה.

דויד: הרי שנינו רוצים בטובתה של יונה, לא?

עשהאל: כמובן, בהחלט...

דמות: חשבתי על כך רבות. והגעתי למסקנה שאתה צריך לדעת  כמה דברים על יונה. כדי שתכיר אותה טוב יותר.

עשהאל: כן? כמו מה?

דויד: אבל קודם אתה חייב לעזור לי במשהו.

עשהאל: במה אני יכול לעזור לך?

דויד: אני רוצה שתעזור לי

יחד: להתפייס עם יונה.

עשהאל: אבל יונה לא רוצה לראות אותך יותר.

יחד:  זה נכון, אבל אתה תוכל לגשר על הפערים ביננו.

עשהאל: מדוע אתה חושב שאני אוכל לגשר על...

דויד: כי אני יודע שעליך יונה סומכת. אז רק תדבר אתה לטובתי...

עשהאל: אבל מה אני יכול לומר לה?

יחד: או חשבתי גם על זה.

דויד: בשבוע שעבר הוצאתי את ספרה של יונה.

דמות: מחר הוא יוצא לחנויות.  רציתי שתיתן לה את העותק כפי שהוא יצא לדפוס.

עשהאל: (הולך לכוון השולחן) מתי הספקת לעבוד על הספר?

יחד: לא ישנתי במשך כל השבוע.

עשהאל:  ומה  עם הראיונות לעיתונות, לרדיו?

יחד:  אוווו הרי שננו לא יודעים מתי יונה תשוחרר,

דויד: אז חשבתי לעצמי למה לדחות את ארוע ההשקה..

עשהאל: ומה עם הייחצון? הרי זה השלב הקריטי, לא?

דויד: ספרים גדולים לא צריכים פרסום.

דמות: האמת הגדולה שלהם יוצאת למרחקים.

עשהאל: זה באמת נראה מצוין.

יחד: אההההה

דמות:  זה לא מצוין. זה גאוני!

דויד: זה מבריק,

דמות: זה פנומנאלי

דויד: זה אקסטראווגנדי.

דמות: זה סוריאליסטי.

דויד: תודה שאני גאון...

עשהאל: אני עדיין לא הבנתי למה אתה פה?

דמות: אני לא יודע אם יונה ספרה לך את זה או לא אבל...

עשהאל: מה?

דמות: אבל ליונה יש חברה. קוראים לה מיכל. מיכל לוי. חברה מאד טובה שלה. דויד: כבר שלוש שנים שהן חברות מאד טובות. אבל מאד.

יחד: אתה מכיר אותה?

עשהאל: לא.?

יחד: היא הייתה מאושפזת כאן בטלביה.

עשהאל: אז היתה מאושפזת פה בטלביה....

דמות: או קיי. בוא ננסה את זה הפוך.

דויד: יונה בוודאי סיפרה לך על לילות הסיוטים שהיא עוברת.

עשהאל: כן.

דויד: יפה.

דמות: יפה מאוד, האם היא גם סיפרה לך שהיא רואה דמות לא אנושית שקוראת לה.

עשהאל: לא.

יחד: אוווו.

דויד: יונה טוענת שהיא רואה דמות. שקוראת לה מתוך החשכה...

עשהאל: תסביר?

דמות: היא טוענת שאותה דמות רוצה למסור לה משהו.

דויד: אך בכל פעם שהיא מתקרבת אליה, שהיא כמעט נוגעת בה. אז לפתע כל התהליך מסתיים..

דמות: יונה לעולם, לא יכולה להבין מה הדמות הזו רוצה לומר לה.

דויד: אבל היא בטוחה שלדמות הזו יש מסר חשוב ביותר להגיד לה.

דמות: עכשיו יונה היא אישה קיצונית מאד,

דויד: ברגע שהיא מאמינה במשהו היא הולכת עם זה עד הסוף.

יחד: אז יונה החלה להאמין...

עשהאל: עדיין לא הבנתי כיצד החברה שלה... מה שמה?

יחד: מיכל

עשהאל: קשורה לכל הסיפור הזה?

יחד: אווו חיכיתי שתשאל את השאלה הזאת. מיכל היא זו שהכניסה לה את כל השטויות .

דויד: מיכל טוענת שלכל האומנים יש קשר עם העולם המטאפיזי, וכי לכל אחד יש רוח מלווה, כך היא קוראת לה שדרכה מגיע האומן אל המימד העמוק ביותר. אותה רוח מלווה היא, היא

יחד: תת ההכרה עצמו.

עשהאל: ויונה החלה להאמין בסיפור הזה מאז שהיא פגשה במיכל?

דמות: ליונה יש כישרון מוחץ לאסוף את כל המשוגעים שמסתובבים ברחוב.

דויד: על זה שלחו אותה לאשפוז.

יחד: איך הם קוראים לזה סכיזופרניה ?

עשהאל: ומה אתה חושב?

יחד: אני לא יודע דר'. לא אני הרופא. אני בן אדם ריאלי,תמיד הייתי.

דמות: מאז שמיכל הכניסה לה לראש את הג'וק הזה. זה לא מרפה ממנה.

עשהאל: ועד אז יונה לא האמינה בדברים האלו.

ייחד: אוווו  זאת בדיוק הנקודה החשובה.

דויד: עד אז יונה לא האמינה בדברים האלו.

יחד: ומאז היא אפשר לומר לה אחרת.

דמות: תבין דר' ניסיתי להסביר ליונה שהכישרון שלה נובע ממנה ולא מאיזה כח עליון או משהו כזה, לא עזר. יונה בטוחה שהיא מקבלת את כישרון שלה מאותה דמות או ישות או איך שלא תקרא לה.

דויד: אתה יודע שבלילות שבו מלא שתי אלו הסתובבו על הדשא

דמות: וקראו לאותה דמות.

דויד: זה מוזר. מוזר מאד.

דמות: חייבים לרפא אותה מהשטויות האלו.

עשהאל: ובלילות האלו היא לא יכלה להירדם?

יחד: כן. בגלל אותו אור.

עשהאל: (קם אליהם) ומה עשית אז?

יחד: שכבתי איתה.

עשהאל: ואז היא הצליחה להרדם?

יחד: כן.

עשהאל: (חוזר לשולחן) זה נתון חשוב מאוד, תודה רבה דויד עזרת לי מאוד..כמובן שאמסור לה את הספר.

דמות: ועוד משהו, אם אפשר...

דויד: ואם תוכל להתקשר אלי מיד לאחר שיונה קוראת את הספר ולהגיד לי מה היא חשבה עליו...

עשהאל: מובן מאליו... זו מהות שיתוף הפעולה ביננו, פגישה טובה מאד דויד.

דויד: להתראות

(מתיישב חזרה ליד השולחן)

 

תמונה שמינית:


יונה: טוב שאתה כאן זה קרה לי עוד פעם . זה קרה עוד פעם, זה קרה לי עוד פעם..

עשהאל: מה קרה?

יונה: האור הזה, האור החזק הזה. הוא בראש שלי. אני לא יודעת מהו רוצה ממני.

עשהאל: כמו אתמול?

יונה: כן. בדיוק כמו אתמול. וכמו לפני חצי שנה. וכמו לפני שנתיים.. ובדיוק כמו שקרה לי בכל לילה..

עשהאל: את מרגישה בו עכשיו?

יונה: כן. אני מרגישה בו עכשיו. הוא כאן.

עשהאל: כתבת היום משהו?

יונה: אני אומרת לך, אני לא יכולה לכתוב כשהאור הזה מסתובב לי בראש.

עשהאל: דויד היה פה.

יונה: זה לא מעניין אותי. האור הזה.. זה מה שחשוב. אני צריכה שתשחרר אותי מהמועקה הזאת.

עשהאל: (קם והולך אליה) הספר שלך, מגיע מחר לחנויות. הוא הביא לך עותק של הספר החדש. רוצה לראות אותו?

יונה: אני רוצה שתחזור על הטיפול שעשית אתמול.

עשהאל: הרגשת רע מאד אחרי הטיפול. היו לך בעיות נשימה...

יונה: היום זה היום.

עשהאל: את בטוחה?

יונה: זה משתק אותי. אני מרגישה שאני לא יכולה לעשות כלום. האור הזה משתק אותי לגמרי. אני לא מצליחה להתרכז. אני לא מצליחה לעשות כלום. אני כל היום מסתובבת כמו סהרורית, אני חייבת להוציא את האור הזה מהראש .. אני חייבת להבין אותו.. מאז שאני כאן, אני לא יכולה לתקשר אתו...

עשהאל: עם אותה דמות?

יונה: כן. עם אותה דמות שאין לה פנים. אני לא מסוגלת.

עשהאל: תנסי להתרכז.

יונה: אין פה מה להתרכז. אני מוכרחה לחזור לעצמי. והאור הזה. האור הזה. הוא כאן. הוא כאן. הוא כאן. הוא כאן. אני חייבת משהו. אני חייבת שתעזור לי.

עשהאל: (אוחז בה) תירגעי יונה....תסתכלי עלי יונה (פאוזה) ישר אל תוך העיניים שלי (פאוזה) תסתכלי רק על העיניים שלי האור הזה עוד נמצא סביבך..?

יונה: כן. הוא מקיף את החדר.

עשהאל: אני אספור עכשיו עד הספרה שלוש. את רגועה לגמרי. (פאוזה) אחת. שתיים. שלוש. אין אף אחד בחדר. אני שומר עלייך. אני צופה בך. את מסתובבת לך בתוך שדה גדול וירוק.. את רואה את השדה?

יונה: כן. אני רואה אותו.

עשהאל: איך נראה השדה?

יונה: כמו השדה שנמצא לידנו בקריה.

עשהאל: יפה... את נמצאת שם לבדיך?

יונה: לא.

עשהאל: מי נמצא אתך שם בשדה?

יונה: קבוצת ילדים, נמצאים בשדה, ילדים מהשכבה שלי.

עשהאל: מה הם עושים? הם  מדברים אתך? מה הם עושים?

יונה: הם רצים בתוך השדה, כאילו הם משחקים במחבואים..

עשהאל: ומה עוד?

יונה: הם מחזיקים זרי פרחים, כאילו הם היו מתכוננים לטקס אזכרה כלשהו..

עשהאל: של מי הטקס?

יונה: הם הולכים למרכז השדה, הם עומדים במעגל, האור נמצא במרכז המעגל

עשהאל: מה את רואה?

יונה: אני רואה אותו.

עשהאל: מי זה אותו?

יונה: אני רואה את יונתן.

עשהאל: מה הוא עושה?

יונה: הוא מגיש לי עט וניר.

עשהאל: הוא מבקש שתכתבי משהו?

יונה והאור:

        אני רץ על הגשר והילדים אחרי

        יונתן, יונתן הם קוראים

        קצת דם

         רק קצת דם לקינוח הדבש

עשהאל: מה הוא עושה עכשיו?

יונה: אני לא יכולה.

עשהאל: את יכולה. מה הוא רוצה עכשיו.

יונה: הוא מבקש שאני אחבק אותך.

עשהאל: אני מחבק אותך.

יונה: מתעלפת...

עשהאל: (כורע לידה ומלטף אותה) כעבור שבועיים. מיכל התאבדה. יונה לקחה את סיפור התאבדותה של מיכל קשה מידי. היא הייתה בטוחה שבמותה של מיכל היא קיבלה מסר מהאדון. מסר מיונתן. היא הייתה חייבת כמובן לפענח אותו ויהי מה. במהלך כל אותו השבוע היינו עסוקים בניסיון להבין מה האדון רוצה ממנה. היא הייתה בטוחה שבאמצעות המפגש היא תצליח להיכנס לעולם של תת הכרה שמשם לפי טענתה נמצא המפתח לעולם האומנות. (קם והולך לכיוון הבקבוק) אני הייתי מרותק אליה. שקוע כל כולי בטיפול בה. יונה כבשה את כל עולמי.  כל טיפול כלל תראפיה היפנוטית במהלכה יונה הרגישה לא טוב, נשמה בכבידות, הקיאה על עצמה ועליי אך כתבה כמו שד, עוד שיר, עוד שורה, עוד עמוד...בסיום הטיפול הלכנו להתקלח ועשינו אהבה כמו משוגעים...אתה יכול אולי לטעון שעברתי קווים אדומים במערכת יחסים מותרת בין מטפל למטופל, אתה צודק, אבל יונה לא היתה מטופלת רגילה, זה היה הטיפול היחיד שעזר לה, בזכותו יכלה לכתוב ולהרגע. הספר יצא. הוא זכה לביקורות מעולות. ביקורות שאף משורר או משוררת בארץ לא זכו אליהן קודם לכן. מדויד שכחתי, זכרתי רק דבר אחד. רק דבר אחד שדויד אמר לי:

דויד: זה מה שהייתי עושה לאחר שהיא הקיאה.

עשהאל: שכבת איתה.

דויד: כן. רק ככה היא נרגעה.

עשהאל: רק לאחר מעשה אהבה.

דויד: כן. היא האמינה שרק לאחר מעשה אהבה..

עשהאל: הגוף שלה נהייה טהור.

דויד: ואז היא חזרה לכתיבה.

עשהאל: (הולך לכוון הדלת) וכך קרה גם אצלי. אבל בל  נקדים את המאוחר.

הדמות: עשהאל, עשהאל....







מערכה שניה:

 

תמונה תשיעית

יונה: ( מלמלת) תבוא אלי. בבקשה. תבוא אלי כמו פעם.

דויד: יונה?

יונה: נו? נהיית כבר דוסטוייבסקי?

דויד: דאגתי לך.

יונה:  דאגת לי?

דויד: כן.

יונה: יופי.

דויד: שמעתי על מיכל.

יונה:  בראוו. מה עוד שמעת?

דויד:  את מרגישה טוב?

יונה: אתה רואה אותו?

דויד: אני מבין שהקולות שוב חזרו.

יונה: שאלתי אם אתה רואה אותו?

דויד: את רוצה שאני אקרא לדוקטור?

יונה: לא!  אני לא רוצה! אני לא רוצה,  שום דוקטור עכשיו.

דויד: את יודעת שהוצאתי את הספר שלך.

יונה: כן. קראתי את הביקורות.

דויד: ביקורות מצוינות. גם המכירות. הספר רק שבוע בחנויות והוא כמעט כבר אזל. מי היה מאמין? את זוכרת שאמרת לי שאת בטוחה שאף אחד לא ירצה לקרוא אותו. שלא יבינו. אז תנחשי מה? הספר נהייה להיט! שלאגר מטורף! מי היה מאמין שספר שירה יהיה שלאגר אמתי!

יונה: הספר יצא כמו העותק שהבאת לי?

דויד: במדויק.

יונה: פאק יו.

דויד: סליחה?

יונה: פאק יו. אתה יכול להסביר לי למה הספר יצא עם טעות?

דויד: על איזה טעות את מדברת. עברתי עליו אולי אלף פעמים. אני יכול להבטיח לך! אין בו אף טעות.

יונה: לא מספיק שאתה לא דוסטוייבסקי, גם לערוך כמו שצריך אתה לא יודע!

דויד: יונה...

יונה: מה יונה? מה? בקשה תראה- תסתכל!

דויד: ( קורא את השיר)

        " ואתה שואל את אדוני,

          אדוני מה אתה רואה מכאן והלאה

          ואדוני משתומם

          מכאן והלאה כל מה שאני רואה

           זה רק 0."

דויד: אני לא מבין מה הבעיה. כל מילה במקום.

יונה: לא מבין? אתה לא מבין? מה הבעיה? אלוהים. כמה מטומטם בן אדם יכול להיות!  אתה כתבת 0 כמספר ולא כמילה. זאת הבעיה!  מה שהיה צריך להיות כתוב, מה שאני התכוונתי אליו, מה שאני רציתי, " וכל מה שאני רואה זה רק אפס כמילה לא כמספר." אפס. א. פיי. סמיך. מה לא ברור.

דויד: זאת טעות קטנה.

יונה: טעות קטנה.

דויד: אף אחד לא שם לב לכך. אני בטוח.

יונה: אף אחד לא שם לב לכך? אני שמתי לכך. אני!

דויד: יונה.

יונה: מה יונה? מה?

יונה: חיללת את קודש הקודשים שלי!

דויד: המבקרים היללו את השיר.

יונה: לא אכפת לי מהמבקרים!

דויד: זה קורה לכל הסופרים הגדולים!  אפילו לאלתרמן, אלתרמן!

יונה: אתה משווה אותי לאלתרמן? לאלתרמן? אני יונה וולך! אני יונה וולך!!!

דויד:  מה את רוצה שאני אעשה עכשיו?

יונה: אני רוצה שתעצור את המכירה.

דויד  את רוצה שאני אעצור את המכירה.

יונה: כן.

דויד:  את שומעת את עצמיך? זה בלתי אפשרי.

יונה: אפשרי או לא אפשרי. זה הספר שלי. אלו המילים שלי. אתה רצחת אותם בדם קר!

דויד: יונה- תקשיבי, תביטי, זה לא כל כך פשוט.

יונה: על הזין שלי שזה לא כל כך פשוט.

דויד: נשארו רק עשרה עותקים. הספר כמעט אזל בחנויות.

יונה: אז מה אתה עדיין עושה פה?

דויד: את צוחקת עלי עכשיו.

יונה: אני נראית לך צוחקת עכשיו?

דויד: אני אומר לך הביקורות...

יונה: על הזין שלי הביקורות!

דויד: מה קרה?

יונה: אתה לא רואה אותו?

דויד: הוא שוב כאן ?

יונה: הוא עומד שם. אתה לא רואה אותו?

דויד: את צריכה לנוח. את צריכה להירגע.

( דויד מתקרב לחבק אותה)

יונה: רק אל תיגע בי.

דויד: פעם היית נרגעת שהייתי מחבק אותך.

יונה: היום אתה דוחה אותי.

(נשמע קול ברקע)

יונה: מה זה היה?

דויד: מה זה היה מה?

יונה: אתה לא שמעת את זה?

דויד: לא שומע מה?

יונה: את היללה הזאת. ( פאוזה) זה אתה? אתה פה? אתה פה?

דויד: את מדאיגה אותי.

יונה:  פעם שנייה שאתה בוגד בי.

דויד:  בחייך, יונה. את מעמידה אותי במצב בלתי אפשרי.

יונה:  אני מעמידה אותך במצב בלתי אפשרי.

דויד: כן. את יודעת שהדוקטור פרסם מאמר באחד מכתבי העת החשובים.

יונה: זאת העבודה שלו

דויד: מחקר

יונה: הוא חוקר

דויד: מבוסס עלייך

יונה: זאת מחמאה

דויד: ועל מיכל, אני יודע גם עוד משהו, הוא משתמש בך.

יונה: אני והדוקטור עושים עבודה מאד חשובה.

דויד: יונה, תקשיבי...

יונה: לא, דויד, אתה תקשיב לי. אני והדוקטור עושים עבודה מאד חשובה. הדוקטור הבטיח לי לעזור לי להיכנס אל תוך תת ההכרה. ואני לא אתן לאף אחד לעצור בעדנו בדרך לשם!

דויד: אני לא רוצה שיקרה לך מה שקרה למיכל.

יונה: אני בהרבה יותר חזקה ממיכל.

( היללה שוב נשמעת.)

יונה: הנה היא שוב פעם היללה הזאת.( פאוזה) זה אתה נכון?

דויד: אני מכיר את הסימפטומים האלו. הסימפטומים האלו חוזרים שוב.

יונה: אני צריכה להיות לבד.

דויד:  אני אשאר קצת כאן.

יונה: לא.  אני צריכה להיות לבד. הכי חשוב זה לכתוב.

דויד: יונה..

יונה: ביקשתי ממך פעם אחת. אני לא אחזור על כך שוב. אל תחזור אלי לפני שתהייה דוסטוייבסקי.

(דויד קם ממקומו. הוא לוקח את התיק שלו. הוא מתכוון לצאת מהחדר. נעצר לרגע.)

יונה: ( עוצמת את עינה) בוא אלי. אני מרגישה אותך.

דויד: ( מלמל לעצמו) אני חייב לדבר עם הדוקטור.


תמונה עשר

 

עשהאל: (נכנס פנימה ומתקשר שוב לדר' רות כהן)

דויד: שקרים. שקרים. שקרים.

דמות: ועוד פעם שקרים.

דויד: כל הזמן שקרים. שקרים- מההתחלה ועד הסוף

דויד: שקרים.

עשהאל:  מה קרה? יונה לא אהבה את הספר?

דויד: אל תשחק אתי. אתה יודע טוב מאד שיונה לא אהבה את הספר. בכוונה שלחת אותי אליה. נכון. או לא?

יחד: רצית להפוך אותי למטומטם. לאידיוט. לנפל..

עשהאל: איזו סיבה יש לי לשלוח אותך בכוונה. הרי סיכמנו על שיתוף פעולה. לא?

דמות: שיתוף פעולה...

דויד: שיתוף פעולה. מה קורה בניכם?

עשהאל: מה צריך לקרות ביננו?

דויד: אל תיתמם. דוקטור.

עשהאל: אני הדוקטור שלה.

יחד: אל תשחק אתי משחקים.  המשחקים שלך הגיעו לי עד כאן!

עשהאל: מה אתה רוצה.

דויד: אני רוצה לדעת מה קורה פה באמת.

עשהאל: למה אתה מפחד לדבר גלויות?

דמות: לא! ממש לא!. הפעם-אתה לא תצליח להפיל אותי בפח. הפעם אני לא אתן לך להגיד  עלי שאני שקרן.

דויד: הפעם אני לא אתן לך לעשות עלי בירורים מאחורי הגב. אני לא אתן לך גם הפעם....כי אני אדם ...

עשהאל: ריאלי! שמענו! אלף פעם ראלי, אז אם יש לך משהו להגיד, תגיד

יחד: יונה לא במצב טוב.

עשהאל: ידוע.

דויד: אמרת שהמצב שלה הוקל.

עשהאל: יחסית.

דמות:  אמרת לי שאני לא צריך להיכנס לפאניקה או בהלה.

עשהאל: היא בידיים טובות.

דויד: אני רוצה שתשחרר את יונה.

עשהאל: בשום פנים ואופן לא! היא באמצע טיפול!

דויד: רק אני יודע כיצד לטפל בה!

דמות: רק אני יודע מה יונה צריכה או מה יונה לא צריכה.

עשהאל: מי אתה שתקבע מה יונה צריכה או לא צריכה.

דויד: יונה הייתה בסדר גמור עד שהיא היגיע לפה.

עשהאל: יונה לא שפויה. שנינו יודעים זאת. היא שומעת קולות. היא רואה אור שמסתובב לה בראש. היא רואה דמות שקוראת לה לבוא אחריה...

יחד: אז עכשיו היא לא שפויה.

עשהאל: שנינו יודעים זאת.

דויד: וזאת חוות הדעת המקצועית שלך?

דמות: דעה מקצועית ללא כל שיקולים זרים.

עשהאל: כן. וכן!

יחד: אתה רוצה לומר לי שלא שכבת עם יונה.

עשהאל: (קם) אני רוצה שתעזוב את המקום.

דויד: אני רוצה שתסתכל לי ישר לעיניים שלי ותגיד לי ישר בפנים שלא שכבת עם יונה.

עשהאל: (הולך כאילו להרביץ לו) אני דורש שתעזוב את המקום.

דויד: אני פשוט אידיוט.

דמות: אידיוט גדול...

דויד: אתה יודע מה? הייתי צריך לחשוב.

דמות: פשוט לחשוב על כך עוד מקודם.

דויד: אבל משום מה .

דמות: לא עלה לי.

דויד:  ברח לי.

דמות: כי אני בין אדם נורמלי. ריאלי. לא מטאפיזי. כמוכם!

דויד: נו אמרתי או לא אמרתי שאני אידיוט. מודה. אבל-מיד אחרי שקראתי על סיפור התאבדותה של מיכל. פתאום התחלתי להבין. פתאום התחלתי לקלוט. פתאום תפסתי. צריך לבדוק.

דמות: צריך לבדוק את כל הסיפור מחדש. לבצע חיבורים. ומה עושה בין אדם ריאלי?

דויד:  בן אדם ריאלי ניגש לארכיון. ונחש מה אני מגלה להפתעתי?

דמות: אתה יכול לנחש? לא!  בטח שלא ! ולמה שתנחש! נכון. אז אני אגיד לך מה אני מגלה.

דויד: אני מגלה מסמך- מסמך משפטי מהוועדה האתית המשפטית של המחלקה הפסיכיאטרית... ומה כתוב במסמך  (מגיש לי מסמךאני מתיישב וקורא) :

יחד: " דוקטור עשהאל כהן ראש המחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים טלביה נמצא אשם בהפרה חמורה של יחסי מטפל ומטופל.

דויד: דוקטור עשהאל מכחיש כמובן את האשמות המיוחסות אליו. הפציינטית מיכל לוי. התלוננה בפני הדוקטור על כך שהיא שומעת קולות. נשמע מוכר?

דמות: מוכר.

עשאל:(קורע את הנייר מגיע אליו ודורש שיצא)

דויד: אבל זה לא הכול.

דמות: לא! יש עוד! כמובן שיש עוד!

דויד: הפציינטית מדווחת כי היא שומעת קולות אשר מטרידים אותה בעיקר בלילות. מוכר?

דמות: בטח מוכר.

דויד: לפי רשומים במשרד סירבה המטופלת מיכל לוי לאפשר לגורם רפואי אחר לטפל בה. היא הסכימה שרק הדוקטור כבודו יטפל בה! הטיפול ההדוק והמיוחד הזה שנתן הדוקטור למטופלת הוביל את השניים לקיום יחסים אינטימיים.

דמות: אני חוזר יחסים אינטימיים!

דויד: מערכת היחסים  האינטימית שנוצרה בין השניים היא זו שהובילה את קידום שחרורה מבית החולים..

דמות: הדברים הובאו לוועדה המוסמכת לכך. אך כיוון שעם פרסום ספרה של מיכל ולנוכח ההקדשה שכתבה המטופלת על תקופת אשפוזה.

דויד: הוועדה הרפואית המשפטית החליטה להסתפק

יחד: באזהרה חמורה בלבד! מילה אחת שלי דוקטור ואתה מחוסל!

דמות:  מילה אחת!

דויד: אני דורש שתשחרר את יונה

יחד: דורש!

עשהאל: (דוחף לו את המזוודה) אני מבקש שתצא לי מהמשרד.

דויד: אתה מנצל את יונה!

עשהאל: (נמצא ליד הטלפון)  עוף לי מהמשרד לפני שאני קורא למאבטחים של בית החולים!(מרים שפופרת באיום)

דויד: ולי אתה עוד קורא שקרן. לי!

עשהאל: מה אתה רוצה? אתה רוצה להוציא את הסיפור הזה לעיתונות? בבקשה תוציא!  אתה רוצה להגיש תלונה לוועדה המשפטית של בית החולים בקשה תגיש תלונה.

דויד: אז אתה מודה שאתה שוכב עם יונה?!

עשהאל:  כל מה שאתה יודע זה רק לברבר. לפתוח פה גדול ולקשקש שטויות בלי סוף. אבל בסופו של דבר אתה חסר בצים. אתה רוצה להגיש תלונה לוועדה המשפטית. מה אכפת לי. בלאו הכי אף אחד לא יאמין לך. למי אתה חושב את עצמיך? לגיבור גדול?  למושיע של יונה. אז לך. לך לוועדה. לך לעיתונות. לך לכלי התקשורת. לך!! הם מתים לסיפורים כאלו. על כל סיפור שלך- אני אמציא עשרות סיפורים עליך. אין לך מושג אם מי הסתבכת.

דויד: אתה מחוסל דוקטור.

עשהאל: לך אין את הרקורד שלי יש. אתה לא פרסמת אין סוף ספרים ומחקרים על נפש האומן. אותך לא מכירים מחוץ לגבולות הארץ.  כולה כתבת ספר אחד. ספר אחד בלבד שזכה  להערכה. ומה נהייה ממך אחר- כך. עורך ספרותי. אתה רוצה לזכות בתהילה על גבם של אחרים . בבקשה. לך לעיתונות. ובוא נראה את מי  יזכרו בעוד מאה שנים אותי או אותך.

עשהאל: רגע אחד. היו פה קודם שניים. מה קרה עכשיו?


תמונה 11 - בוטלה

 

 

תמונה שניים עשר

עשהאל: (יושב ליד השולחן ועסוק)

יונה: (צוחקת)הראש שלי מתפוצץ.

עשהאל: כמה שתית.

יונה: אני לא זוכרת. חלמתי חלום מוזר.

עשהאל: אני מקשיב.

יונה: (מגיע אליה אל השולחן, עוזר לה)  חלמתי על מיכל. ראיתי אותה קופצת מהגג. פורשת ידיים. ועפה- כמו מלאך. ידעת שהיא גרה בקומה אחרונה. קומה חמישית. מה גורם לבן אדם להחליט יום אחד. לעלות על הגג ולקפוץ אל התהום?( פאוזה) ראיתי אותה.. עומדת על המעקה.. מסתכלת על הכביש... היא ראתה אותי. אתה קולט?!!! פורשת כנפיים ועפה.(קופצת)

היא אמרה לי- ש.. המשימה שלה הייתה לקשר ביני ובינך... עכשיו אני מוכנה שתהפנט אותי, אתה פוחד?

עשהאל: אני לא פוחד.

יונה: כבר כמה ימים שלא באת להפנט אותי.

עשהאל: ראיתי מה היו התגובות שלך להפנוט.

יונה: אתה לא צריך לדאוג לי.או אתה חושש מדויד שילך לוועדה?

עשהאל: אני לא חושש מדויד ולא מהוועדה.

יונה: אתה חושש שלא תוכל להגיש את המחקר שלך לאקדמיה.

עשהאל: זה לא זה.

יונה: אז מה זה? תגיד לי.

עשהאל: אני פוחד על הבריאות שלך.

יונה: אני מוכנה לכתוב מכתב לקולגות שלך. מכתב שאומר שכל מה שקרה בחדר הזה. היה בהסכמתי. אני יהיה אובייקט המחקר שלך. באמצעותי תוכל לכתוב את המחקר שלך. המחקר שתמיד רצית. על נפש האומן.  רק עוד פעם אחת אני מבקשת. פעם אחת תהפנט אותי....

עשהאל: (פאוזה. עשהאל לא יודע מה לעשות עם עצמו.) או קי. פעם אחרת אחרונה.אני רוצה שתשבי ישר על הכיסא. תעצמי את העיניים. תחשבי עליו.את רואה אותו.

יונה: לא.

עשהאל: את בטוחה?

יונה: אני לא רואה.

עשהאל: אל תתרגשי. קחי נשימה. אני נותן לך עט וניר.

יונה: אני לא יכולה לכתוב בלעדיו.

עשהאל: את לא צריכה אותו יותר.כל מה שאת צריכה זה רק לכתוב. זה הכול. וזה בדיוק מה שאת תתחילי לעשות עכשיו. את תכתבי. את שומעת אותי? את תכתבי. בלי לחשוב. רק להרגיש. באופן מהיר. אוטומטי. בלי להפסיק. את כותבת עכשיו.

יונה: שם הצורות נעות/ כאן מזיזים כפתורים/ מעל הצורות הנעות/ אדוני משים עלי פנים/ אני מזיז כפתורים.

עשהאל: את רואה? את כותבת. לבד.  את לא צריכה אותו יותר, את לא צריכה אותי יותר. את משוחררת.

הדמות:

הלכתי אצל מי שהציע לי יותר חיים/ הלכתי אצל  אלוהים. הציע לי את כל החיים/ רציתי יותר/ רציתי את כל החיים.

 

 

תמונה שלוש עשרה:

דויד: דיברתי עם הדוקטור. הוא השאיר לי כדורים בשבילך.

יונה: אני לא צריכה כדורים.

דויד: הדוקטור אמר שאת חייבת לקחת אותם.

יונה: אני לא חולה.

דויד: אני שמח שאת חוזרת.

יונה: איך אתה מרגיש עם זה.

דויד: נוכל לחיות כמו פעם.

יונה: כאילו לא קרה שום דבר. אני כותבת. אתה מסדר לי ראיונות: בעיתונות, בטלוויזיה. נוציא את הספר השני. (מוציאה את כתב היד שלה) בבקשה. כל השירים שכתבתי בתקופה שהייתי פה. (פאוזה) אתה יודע על מה עוד חשבתי?

דויד: על מה?

יונה: נוכל לעשות גם ערבי קריאה. נוכל להלחין את השירים שלי.

דויד: זה רעיון מצוין.

יונה: לא נשמע לי שאתה מרוצה.

דויד: אני מאושר.

יונה: נכבוש את הארץ. אחר כך את חוץ לארץ

דויד: אני צריך לדבר אתך על משהו.

יונה:  אתה לא נראה לי מרוצה.

דויד: מה הולך לקרות ביננו יונה?

יונה: אני חושבת שזה ברור לא?

דויד: לא.

יונה: אמרתי לך אתה תוציא את ספר השירים השני שלי, תסדר לי ראיונות, לרדיו לטלוויזיה...

דויד: ומה לגבינו?

יונה: ומה לגבינו?

דויד: אל תקשי עלי.

יונה: אנחנו. אנחנו פשוט נחייה.

דויד: איך?

יונה: למה תמיד צריך לחשוב על העתיד. כשאפשר לחיות את ההווה.

דויד: את יודעת שאני אוהב אותך נכון?

יונה: אז?

דויד: אז אני רוצה שנגור ביחד.

יונה: אני לא יודעת.

דויד: אני רוצה להתחתן אתך.

יונה: אני לא יכולה להבטיח לך משהו.

דויד: אני רוצה אותך.

יונה: אתה יכול לקבל אותי (פאוזה) בתנאים שלי.

דויד: (פאוזה) אז לא.

יונה: סליחה?

דויד: שמעת מה שאמרתי. לא.

יונה: אבל.. אני משתחררת היום.

דויד: אני אקח אותך הביתה. אני אקח אותך לאימא שלך. אני אראה שאת בסדר. ואז- אני אלך.

יונה: אבל...

דויד: (מעיף את המזוודה של יונה והולך לכיוון הדלת) אני יהיה הדוסטוייבסקי  שרצית. לא בשבילך בשבילי.


 

 

 

 

 

אפילוג       

עשהאל:  זהו. זה... סיפור בואה והסתלקותה של יונה וולך מבית החולים. אתה תשאל בוודאי מה קרה ליונה אחר כך?( פאוזה) אחר כך... אחר כך...  יונה חזרה לבית של אימא שלה בקריה. היא מעולם לא יצאה ממנו. מעולם לא עברה לגור לבד.  עם דויד היא נתקה כל קשר. וכפי שאתה יודע, יונה הפכה להיות אחת המשוררות החשובות ביותר של השירה העברית. ואני אני חיכיתי. פשוט חיכיתי. ליום שהיא תגיע אלי שוב.

הדמות: אל מי אתה מדבר?

עשהאל: אתה  לא רואה?

הדמות: לא. אין פה אף אחד.

עשהאל: אל העיתונאי. נו. כבר סיפרתי לך. אולי אלף פעם.

הדמות: אני לא יודע  על מה אתה מדבר.

עשהאל: הספר. הספר שלי על יונה וולך. בדרך  לשם. יוצא מחר לחנויות. נו.. העיתונאי. העיתונאי היגיע עד הנה.

הדמות: בוא.

עשהאל: לאן?

הדמות: לאן אתה חושב?

עשהאל: עכשיו?

הדמות: ( הים מוקרן על עומק במה.) אני אחכה עוד הרבה זמן?

הדמות: הלכתי אצל מי שהציע לי יותר חיים....

הדמות מובילה את עשהאל אל המסדרון, עשהאל נעלם בים, הדמות עולה על הקוביות. חשכה.

  • -סוף-