אדיפוס הסיפור האמתי
אדיפוס - הסיפור האמיתי
מחזה מאת רון ישועה
הדמויות:
יוקסטה : מלכה. אשת ליוס לשעבר, אשתו של אדיפוס כעת.
שפחה : המשרתת של יוקסטה, והמאהבת של קראון.
קראון : רופא בית המלוכה.אחיה של יוקסטה.
הנביא : בנו הצעיר של טרזאס.
אדיפוס : איש זר, בעלה הנוכחי של יוקסטה.
כתובת : בר גיורא24, חיפה
טל -0502204882
טל בבית 03-6819982
כל הזכויות שמורות למחבר
מערכה ראשונה
תמונה ראשונה
(המקום ארמון המלכות של יוקסטה. חדר שינה של המלכה בעומק הבמה. ליד מיטת המלכה נמצאת שידה על השידה בקבוקי אלכוהול מונחים עליה ומראה גדולה וכלי איפור.. בקצה השני מעבדתו של קראון. שאר המקומות הנמצאים במהלך ההצגה יסומנו על ידי תאורה בלבד. ההצגה צריכה להבנות כוידאו קליפם מהיר שבה סצינה רודפת סצינה עד לשיא – התמונה האחרונה.
עם אלות האור רוחות מנשבות. אור מאיר את המעבדה של קראון.המעבדה של קראון מחולקת לשני אזורים:האזור הראשון נמצא על הבמה. שולחן בו קראון רושם את רשימותיו. האיזור השני המעבדה עצמה נמצאת מאחורי הקלעים בו מונחת גופת טרזאס. עם עלות האור אנו רואים את קראון ניכנס ויוצא מחדר הניתוח. כדי לרשום את רשימותיו. השפחה ניכנסת לבמה. היא בודקת היטב אם אף אחד לא הבחין בה. אוזרת אומץ, וניכנסת למעבדה. קראון בדיוק ניכנס לחדר השני)
שפחה: קראון?
(קראון אינו שומע אותה. היא מעיינת ברשימות שלו. קראון נכנס. היא נבהלת)
קראון: את יודעת כמה מסוכן מה שעשית עכשיו?
שפחה: אתה לא שמח לראות אותי?
קראון: בחיי, לפעמים את מתנהגת כמו ילדה קטנה.
שפחה: (נעלבת) הייתי מוכרחה לראות אותך.
קראון: (מתקרב אליה) כבר דיברנו על זה אלף פעמים.
שפחה: תגיד את האמת. אתה לא שמח לראות אותי?
קראון : אני אפילו לא הייתי רוצה לחשוב מה היה קורה אילו.....
שפחה: זה בסדר אף אחד לא ראה אותי.
קראון: אבל אם מישהו היה רואה...
שפחה: אבל אף אחד לא ראה. אני מכירה את הכללים....
קראון : שמתי לב ....
שפחה : תודה שהתגעגעת אלי .... לא יכולתי להתאפק עד הלילה.
קראון: מה כל כך דחוף שבשבילו היית מוכנה להסתכן ככה?
שפחה: קודם אני רוצה שתגיד לי, שאתה שמח לראות אותי.
קראון: (מרוכז ברשימות שלו) לא עכשיו. (מתרכז ברשימותיו) את לא רואה שאני עסוק?
שפחה: נו.. כבר תגיד...
קראון : טוב . בסדר.
שפחה : טוב? בסדר? מה?
קראון: אין לי זמן למשחקים מטופשים עכשיו.
שפחה: אז אני משחק מטופש. זה בעצם מה שאתה אומר...
קראון: את יודעת שלא לכך התכוונתי. המלכה כבר מארגנת את סידורי הלוויה. ואני חייב לסיים את הדיווח של ממצאי בדיקת הגופה.
שפחה: אבל אני לא יכולה לשמור את זה יותר בבטן.
קראון : את מה?
שפחה: אני מציעה שתשב.
קראון: (ניזכר במשה) רגע אחד. (יוצא למאחורי הקלעים, מאחורי הקלעים) את מוכרחה לשמור יותר על כללי הביטחון. אני לא רוצה להסתכן שיראו אותנו ביחד. אני לא רוצה לחשוב אפילו מה יגידו. אם יראו אותנו ביחד? אפילו אני לא אוכל לעזור לך!
שפחה: אבל אף אחד לא ראה.
קראון: אלוהים ... (פאוזה ארוכה. השפחה מביטה ברשימות) זה לא יתכן. זה לא הגיוני.
שפחה: (בחרדה) מה?
קראון: אל אלוהים... הסימנים האלו. הסימנים... אלו לא סימנים של הכשה... בואי תראי
שפחה: אל תבקש ממני לראות מראות שכאלו.
קראון: (יוצא מהחדר) כשטראזס נפטר ... הידיעה על מותו הייתה...
שהוכש מנחש
שפחה : אתה חיוור. להביא לך משהו לשתות? אתה מדאיג אותי.
קראון: טרזאס נביא גדול ישב על כסאו בפתח ביתו. נמנם שנת צהריים, ונחש קטף את חייו ... כך היא אמרה...
שפחה: במילים אלו במדויק.....
קראון : אני חייב לראות את זה שוב.
(קראון חוזר למעבדה)
(קראון חוזר)
קראון: זה לא הגיוני. עכשיו זה ודאי. אלה מעשי ידי אדם.
שפחה: אתה מפחיד אותי. (יוצא. בודק ברישמות)
קראון: מי הודיע לבן הצעיר, על מותו של האב?
שפחה: המלכה כמובן
קראון: ואיך הוא קיבל את הבשורה?
שפחה: היית צריך לראות את פניו.
קראון : אין בכך הפתעה (לוקח את רשימותיו) אני חייב לבדוק שוב.
שפחה : קראון דבר. מה מציק לך... ספר כבר!
קריאון : זה פשוט לא נתפס!
שפחה: מה? הגד!
קריאון : תבטיחי שלא תגלי לאף אחד?
שפחה: אתה לא סומך עלי?
קריאון: טרזאס... טרזאס...
שפחה : טרזאס מה?
קריאון: טרזאס נירצח.
שפחה: לא... לא... זה לא יתכן ...
קריאון : האמיני לי... הסימנים שעל צאוורו מוכחים זאת בוודאות...
שפחה: אבל המלכה? הידיעה הרשמית על מותו...
קריאון : יתכן מאד כי מישהו רצה להטעות את המלכה...
שפחה: אם כך דווח לה מיד
קריאון: כן. את צודקת שפחה. למלכה... ואת לכי לראות מה שלום הנביא הצעיר.
שפחה: זאת אעשה.
קריאון : הכיני אותו היטב. כי יום גדול עומד לפניו. אינני רוצה אפילו לחשוב מה תעשה לו הידיעה כי אביו הנעלה... דיברתי די... לכי אליו
שפחה: אני מיד הולכת...
(קריאון לוקח את כל רשימותיו)
קראון: הלילה במקום המסתור?
שפחה: אחכה לך בקוצר רוח.
(קריאון יוצא. השפחה אוחזת בבטנה)
שפחה: אל דאגה ילדי. עליך אשמור מכל משמר. גם כנגד החוק.
(חשכה יורדת על השפחה. מוסיקה עולה. אור מאיר על קריאון והמלכה)
תמונה שניה
קריאון: אנחנו לא יכולים לחכות. הרוצח בקלות יכול לשחזר את מעשהו מחדש.
יוקסטה: זה מה שאתה רוצה? לזרוע פחד ומבוכה בקרב ההמון?
קראון: נצא בהודעה רשמית. כך צריך לנהוג... ניקח אחריות.
יוקסטה: ליוס צריך לחזור בכל רגע. אני עצמי לא מבינה מדוע הוא מתמהמה כל כך?
קריאון: ועד אז? תהיי מוכנה לקחת את הסיכון? אם רצחו את מנהגנו הגדול, מדוע שיהססו לרצוח אף אותך?
יוקסטה: אחי.
קריאון: זה מסוכן! אני אוציא את ההודעה אל ההמון.
יוקסטה: אני אגיד לך מה מסוכן. הספניקס גובה מאיתנו קורבן יקר כל חודש. זה מסוכן. מנהיג גדול זה עתה נירצח. זה מסוכן. העם שרוי בהלם ובמבוכה. ליוס נסע לשאול בעצת האל, כיצד לפתור את חידת הספינקס. גם אתה וגם אני מכירים את הבנו הצעיר של הנביא... הוא עלול לעשות דברים לא הגיונים... כמו למשל להסית את העם נגדנו. בנאומו הראשון. זה מסוכן.
קריאון: מלכה...
יוקסטה: הקשב לי...
קריאון: יש בתוכנו מורד!
יוקסטה: אני מבינה היטב את סערת הרגשות שבה אתה נמצא.
קריאון : אם לא הבנת, אנחנו הבאים בתור...
יוקסטה: אתן פקודה, לכוחות ההגנה לשמור היטב על כל אחד מאיתנו.
קריאון : זה לא מספיק.
יוקסטה: כשליוס יחזור אדרוש, גם ועדת חקירה ממלכתית ...חכה עוד קצת.
קריאון : אולי אז יהיה כבר מאוחר מידי. את מוכנה לקחת את הסיכון? אני אומר לך, הבן, הצעיר, הנביא, הוא השתנה .... הבחור עתה מנהיג.
יוקסטה: מנהיג שעדין חלב על שפתיו.
קריאון: אני חושש לך.
יוקסטה : לא לי אתה צריך לחשוש אלא לעמך. כעת יש לנו משימה אחת ... הקשב לי קראון, את הלוויה נערוך במועד, אף מילה לבן הצעיר, או לאחד משרי הממלכה. וכשליוס יחזור, נביא בפניו את הממצאים. בתבונותו כי רבה נפתח בוועדת חקירה ממלכתית שאתה תעמוד בראשה. בינתיים אתן פקודה לשר הצבא, להגביר את כוחות ההגנה. ואתה לך לבן הצעיר. עזור לו להכין את נאומו. יום גורלי מחכה לו...
קריאון: זאת אעשה. אבל בלב כבד.
(קריאון יוצא. יוקסטה ניגשת למראה. מוסיקה עולה)
תמונה שלישית
(אור עולה על יוקסטה. היא מתבוננת במראה. מוזגת לעצמה כוס שתייה. מסדרת את שערה. לוגמת מהכוס. השפחה נכנסת. במרוצה)
שפחה: מלכה. ליוס. בעלך נרצח.
יוקסטה: (שומטת את הכוס) מה אמרת?
שפחה: בעלך נרצח.
יוקסטה: (מתקרבת אליה) את בטוחה?
שפחה: זה הרגע קיבלתי את הבשורה.
יוקסטה: אך מי זה אמר? מי בישר את הבשורה?
שפחה: משרת.
יוקסטה: משרת?
שפחה: כן. משרת. משרת בישר את הבשורה המרה.
יוקסטה: מי המשרת? של מי הוא? מה אמר בדיוק? דברי ברור...אישה!
שפחה: אחד מחברי המשלחת של בעלך, היחיד שניצל...
יוקסטה: ניצל את אומרת? וכל האחרים, מה קרה להם?
שפחה: הוא היחיד ששרד.
יוקסטה: אך מה היה? דברי ברור אישה. כי אותי את משגעת!
שפחה: שודדים...שודדים רבים...תקפו את חברי המשלחת...כך אמר.
יוקסטה: שודדים? שודדים רבים?!
שפחה: אולי אחד...בכל פעם שינה האיש את גירסתו, הדברים שספר מבולבלים כל כך...
יוקסטה: שודדים רבים או אחד? מה אמר? אבל במדויק!
שפחה: בעלך נרצח!
יוקסטה: אני רוצה לראות אותו...
שפחה: הגופה נמצאת במרחק לא רב מפתח העיר...
יוקסטה: לא את בעלי אלא כי אם את האיש.
שפחה: הוא בקושי שרד את הדרך לכאן.
יוקסטה: דאגי להביא אותו מיד.
שפחה : הצעתי לו מיטה בחדר האורחים.
יוקסטה: כך בלי להביא אותו קודם אלי?
שפחה: הוא בקושי החזיק מעמד...
יוקסטה: זה רק מה שחסר לנו עכשיו...משרת לא ידוע ישן לו בחדר האורחים.
שפחה: כשיתעורר יספר כל מה שעבר עליו!
יוקסטה : רגע אחד, הלוויה יוצאת עוד מעט לדרך... יש כל כך הרבה דברים לעשות. ואני עדייין לא מוכנה... הביאי לי את הגלימה.
(השפחה מביאה לה את הגלימה)
שפחה: צריך לדאוג לגופת המלך.
יוקסטה: ככה זה טוב. המלכה מוכנה. לקראת הלווויה. את שומעת את החצוצרות קוראות?
שפחה: את צריכה משהו? מלכה... פנייך חיוורת...
יוקסטה: כוס מים.
(השפחה מוזגת כוס)
שפחה: אני דואגת לך. אולי כדאי שהלוויה תידחה...
יוקסטה: לא. לא. לא. ככה נזרע פחד ובהלה בקרב ההמון. הכל צריך ללכת באופן מדויק.
שפחה: ומה עם גופת המלך, מלכתי?
יוקסטה: איה היא?
שפחה: בפתח העיר. לא הרחק מכאן. כפי שכבר אמרתי לך.
יוקסטה: מיד לאחר הללויה נדאג להביא אותה.
שפחה: אולי נקרא לקראון, הוא ודאי ידע מה לעשות.
יוקסטה: לא. רק לא לקראון. הוא מנחה כעת את הנביא הצעיר...
בנתיים אף מילה. אני לא רוצה להסית את דעת ההמון מעניין קבורתו של הנביא הגדול. אחר כך, נגלה לעולם את האסון השני שכך לפתע פתאום נחת עלינו.
שפחה: אולי בכל זאת צריך לדחות את ההלויה?
יוקסטה: לא! אין מערבבים לוויה בלוויה. לכל מת צריך לתת את הכבוד הראוי לו.
שפחה: אך גם מלכנו ליוס. שליטנו הגדול, נ...
יוקסטה: נירצח! אני יודעת! (החוצוצרות מריעות)
הנה זה הסימן. הלוויה מתחילה
הביאי את כתר המלכות .
(השפחה מביאה את הכתר)
כך זה טוב. הודיעי לשני המשרתים שיביאו את הגופה למרפאה.
שפחה: את תסדרי לבד?
יוקסטה: את לא סומכת עלי?
(השפחה מתכוונת לצאת )
חכי. עיצרי.
שפחה: כן . מלכתי...
יוקסטה: מיד לאחר הלוויה. אנא, הפיצי שמועה בעיר. כי שודדים רבים תקפו את המלך. שודדים רבים ולא אחד.
שפחה: אך איננו יודעים זאת בוודאות.
יוקסטה: שמעת מה שאמרתי לך שפחה? שודדים רבים...
שפחה: כן. מלכה. ולא אחד.
יוקסטה: יפה מאד. אישה. ועכשיו, לפני שאצא ללוויה. העירי את המשרת היחיד שניצל והביאי אותו לכאן. מיד
(השפחה יוצאת . מוסיקה עולה . המלכה מזוגת כוס שתייה. לוגמת ממנה)
יוקסטה: בני חזר ! לא יאומן! בני חזר! צריך רק עוד הוכחה אחת! (מסתכלת על המראה) אוח נבואה, נבואה ארורה. כל כך הרבה שנים. כל כך הרבה חודשים. כל כך הרבה ימים. חיכיתי לרגע הזה. והנה עכשיו זה קורה. בני! בני שלי! אדיפוס חוזר! רק עוד הוכחה אחת... צריך רק שיפתור את חידת הספינקס ואז בוודאות אדע שזהו בני... זכרי את הרגע הזה אישה. (מוזגת כוסית) נשתה. נשתה לחייו. ולחיי. כי עולם חדש נפתח עכשיו. רגע אחד. יש עוד אחד שיודע אולי מי רצח. זה לא טוב. והאיש עוד מעט יגיע לכאן שהשפחה אותו תעיר. לכן גם לו נמזוג כוסית עכשיו. ואל תוך הכוסית נוסיף, גם כדור קטן ולאחר שישתה האיש את כוס הניצחון. ישן ולא יקום עוד לעולם. בני חזר! כי בני חזר! איזו שמחה גדולה!!!
(אור יורד על יוקסטה)
תמונה רביעית
(אור מאיר על קריאון ועל הנביא החצוצרה מריעה. חשכה בשאר הבמה. הנביא מתאמן על הנאום)
קריאון: החצוצרות מריעות. ההמון מחכה.
הנביא: אני לא מוכן.
קריאון: אתה מוכן. האמן לי.
הנביא: (קורא מתוך הנאום) "תם עידן.. מת נביא גדול. כולנו מרכינים ראש". אני לא מסוגל...
קריאון: אתה מסוגל. שנינו יודעים זאת.
הנביא: אתה יודע שלא רציתי.
קריאון: אני יודע. אך זה המנהג...
הנביא: מנהג ארור. הבן מקבל את משרת אביו. (מנסה לקרוא) "בהכנעה רבה אני מקבל עלי את מילוי תפקידו למען זכרו..." אני מפחד.
קריאון: אני אלך יחד איתך. לא אעזוב אותך אפילו לרגע אחד.
הנביא : אילו רק יכולתי להיות כמוך.
קריאון: לכל אדם יעוד וגורל משלו.
הנביא: זאת רק מסורת.
קריאון: ומסורת צריך לשמר.
הנביא: אילו רק נתנו לי ללמוד כמוך, רפואה.
קריאון: אביך זכרונו לברכה ניבא לך גדולות.
(החצוצורות מריעות)
הקשב לאות! הכל מוכן. (מביא לו את ספר התפילה) הנה הספר בידך.
הנביא: עבור איתי שוב על הנאום.
קריאון: אל תדאג. אני אעזור לך בכל מצב.
הנביא: לא תסתיר ממני דבר? נכון, קריאון יקר?
קריאון: למה שאסתיר? יש סיבה לכך?
הנביא: אני בוטח בך. רק בך. כמו אבי.
(קראון מלביש את הנביא במעילו. קול החצוצרה נשמע)
קריאון: זה הזמן להפוך מצעיר למנהיג. אחריך. הנביא.
(קריאון קורע את דש מעילו של הנביא)
תמונה חמישית
(שעת לילה מאוחרת של אותו יום. השפחה מאושרת. קריאון מסובב אותה. קולות של צחוק נשמעים)
קראון: השתגעת. סוף סוף בשורה אחת.
שפחה: אלוהים, איך חששתי ממילותיך.
קריאון: אני שלך. את לא תופסת.
שפחה: אתה יודע היטב מה עתידה של שפחה בהריון?
קריאון: לא אתן לשום דבר נורא לקרות...
שפחה: חבק. אותי חזק.
קריאון: אחבק ועוד איך. (קריאון מחבק את השפחה. ומנשק אותה נשיקה ארוכה)
שפחה: אני מפחדת...
קריאון: כל עוד אני איתך. אין לך ממה לפחד...
שפחה: זוכר מה אמרת לי הבוקר?
קריאון: סלחי לי שהייתי כה עסוק...
שפחה: אין לך מושג כמה מילותיך פגעו בי...
קריאון: ילד. יהיה לי ילד מימך. זה מה שחשוב עכשיו...
שפחה: אך מה עם החוק?
קריאון: נמצא לו פתרון.
שפחה: עוד מעט הבטן תגדל.
קראון: אל דאגה. אחשוב ואמצע מוצא.
שפחה: אתה באמת שלי. אינני מאמינה...
קראון: ודאי שאני שלך. איך חשבת אחרת?
שפחה: מילים והבטחות רבות יש לגברים.
קריאון: אך אני לא כמו כל גבר ממוצע. אני קראון, האיש שלך.
שפחה: וטוב שכך. אבל מהמלכה אני חוששת. אם היא תגלה...
קריאון: היא לא.
שפחה: אין מאושרת ממני בעולם. איזו טיפשה אני. שמחה כל כך בשמחתי.
עד שאינני שואלת לשלומך.
קריאון: אינני רוצה לדבר עלי. יום ארוך בלי טיפה של אור. אבל עכשיו את כאן לידי. וכל העצב נעלם.
שפחה: ליוס. גיסך נהרג.
קריאון: אני לא רוצה לדבר עליו עכשיו. כרגע אני רוצה להנות, מעור גופך הרך. שעוד מעט יביא ילד לעולם, תינוק קטן. אשר למענו אעשה הכל.
שפחה: ובכל זאת, האם יש משהו שאני יכולה לעשות?
קריאון: כן. דבר אחד... נשקיני שוב.
(השפחה מנשקת אותו. נשקיתם הופכת להיות ארוכה וארוטית)
שפחה: ואם תרצה משהו. אני כאן למענך. בכל שעה ובכל זמן...
קריאון: אני רוצה רק אותך.
(קריאון מנשק אותה שוב. הוא מפשיט אותה אט אט. הם שוכבים)
תמונה שישית
(שעת בוקר מוקדמת . קריאון והנביא במעבדה של קריאון)
הנביא: לא יאמן. אני לא מבין. איך אתה יכול להיות כל כך אדיש.
קריאון: תן לו לחגוג, להמון.
הנביא: שעת אבל היום... את גיסך אנו קוברים, מלך גדול שנרצח. איך אתה לא ממורמר?
קריאון: העם מבקש פורקן.
הנביא: אני במקומך הייתי ממש זועם... כוכב חדש נולד!
קריאון: האיש הזר פתר את חידת הספינקס.
הנביא: גם אתה שמעת על כך?
קריאון: שמעתי וגם שמעתי. אבל אולי...
הנביא: זה לא נראה לך מוזר? שנים שטובי חכמינו מנסים לפתור את החידה...
קריאון: אולי מן האלים נשלח.
הנביא: כן. וכך פתאום מגיע האיש..
קריאון: אני חייב לגלות לך משהו....
הנביא: ופותר את החידה. וכל ההמון פשוט יוצא מגדרו.
קריאון: אני חייב לגלות לך משהו.
הנביא: ראית כיצד הוא מסתובב בארמון? כמו בן בית.
קריאון: אני מציע שתשב.
הנביא: והמלכה כבר מכרכרת סביבו. איך אתה לא כועס? הסבר לי זאת?
קיראון: אני מבין היטב את סערת הרגשות שבה אתה נמצא.
הנביא: אתה לא מבין דבר. המלכה.... אני אומר לך... לא אתפלא אם תכריז הלילה על חגיגות המוניות... איך אתה שליו כל כך? את זה אני לא מבין, אותי זה מוציא מדעתי...
קריאון: המלכה לא תכריז על שום חגיגות .
הנביא: איך אתה בטוח כל כך. איך אתה לא מבחין? משהו רקוב בממלכה הזאת.
קריאון: המלכה צריכה להכריז על ועדת חקירה ממלכתית.
הנביא: מה אמרת?
קריאון: זה מה שניסיתי לומר לך בכל הזמן הזה. אביך. טרזאס. נירצח.
הנביא : תחזור על כך שנית?
קריאון: זוהי האמת.
הנביא: ממתי אתה יודע על כך?
קראון: מאתמול...
הנביא: ולי לא סיפרת דבר?
קריאון: חכינו לליוס שיבוא. עכשיו כשנודע לנו על מותו, עלי לבשר לך את הבשורה המרה אני חייב לך התנצלות. קבל אותה מעומק הלב.
הנביא : ובכל הזמן הזה שתקת?
קריאון: הקשב לי. אני רוצה שתהיה סגני.
הנביא: אני בטחתי בך. גם אתה שותף?
קריאון: נהג בהיגיון. אנחנו נחקור כל פרט עד שרוצחו של אביך ימצא.
הנביא: האומנם? ממלכה של נחשים יש לנו פה. ועל פוליטיקה חדשה
מדברים. זוהי בדיחה, ארורה.
קריאון: אתה יודע שלא אעשה דבר שיפגע בך. זה היה הרעיון של המלכה. לא
שלי. אתה חייב להאמין לי על כך.
הנביא: וכיצד היא הסבירה זאת? מהי טענה?
קיראון: שעל שפתיך עדיין נמצא שירדי חלב.
הנביא: מתאים לה כל כך. ועכשיו היא מכרכרת סביב הכוכב החדש. איך קוראים לו? מה שמו? אדיפוס? לא?
(החצוצורות מריעות)
קריאון: כן. זה השם. אדיפוס.
הנביא: צריך לברר מהיכן הוא בא.
קריאון: וזוהי הסיבה שנקים וועדת חקירה.
הנביא: במה אתה חושד?
קריאון: אניני חושד עדיין בדבר.
הנביא: לי אל תשקר.
קריאון: סמוך עלי בבקשה.
הנביא: כיצד? אמור לי זאת?
קריאון: על סמך מעשים ועובדות.
הנביא: העובדות? שנינו יודעים היטב את העובדות.
קריאון: איזו ברירה הייתה לי?
הנביא: ברירה של חבר נאמן.
קריאון: המלכה רצתה שנודיעה לך ביחד את ההודעה.
עכשיו החצוצרות מריעות. זה הסימן. לקבור מלך
נערץ, מנהיג גדול.
הנביא: אני חושש ששני המקרים הסמוכים האלו יובילו לפורענות...
קריאון: לכן אנו יותר מכל חייבים להיות מלוכדים. למען אביך היקר, עלינו לפתור את התעלומה....
הנביא: עכשיו נצא, ונשגיח היטב ..
(החצוצרות מריעות.קריאון לובש את הגלימה. מוסיקה עולה. הם יוצאים)
תמונה שביעית
(מיד אחרי הלוויה של ליוס ניכנסים אל הארמון אדיפוס, יוקסטה, הנביא וקריאון. אדיפוס מוביל)
אדיפוס: אזרחים יקרים, מלכה נעלה. אני מודע היטב לשעה הקשה שבה אתם נמצאים וליגון הכבד ששורר בעיר. לכן אם טיפת שמחה הצלחתי להכניס לעירכם בשעה של אובדן כה קשה. מודה אני לאלוהים שברך את תבונתי לפתור את חידת הספינקס. הרשו לי בזאת להודות למלכתכם על התפקיד שזיכיתם אותי להיות המורם מעם, ראש העיר של עירכם הנעלה. אני בסך הכל אדם פשוט. זר ונוכרי, אין אני בן הארץ הזו. שני מנהיגים גדולים כך לך קיפדו את חייהם, ואני אעשה הכל למען ישמר זיכרם. וודאי אשמע עוד סיפורים רבים ועלילות גבורה על שני מנהיגים אלו, ששמם יצא למרחוק.
יוקסטה: לא לנו אתה צריך להודות. אלא אנו מודים לך על כך שבתבונתך היצלת את עירנו, מוכת היגון מפני המפלצת הנוראית הזאת שאת קורבנותיה תבעה מידי חודש בחודשו. ואתם – נביא יקר, ואחי קריאון, אמצו את האיש היקר הזה וראו בו: בן ברית. למדוהו את מנהגי המקום וכל מה שהוא צריך ללמוד במהרה ובשקדנות. כדי שחיינו ישובו למסלולם ככל שניתן בזמנים קשים אלו...
אדיפוס: קריאון. הרשה לקרוא לך ידידי. שמעתי רבות אודותך. אין אדם במדינה הזאת שלא מכיר לך תודה. דע לך שאשמח תמיד לשמוע בעצתך, וכמובן שאני משתתף בצערך על מות גיסך. הגיד רק מה אוכל לעשות למענך כדי להקל על עצבונך? בקש כל דבר והוא שלך...
קריאון: אל דאגה מושל העיר. רואה אני בך ידיד ורע.
יוקסטה: אלו מילים טובות שנעים לשמוע. אך מה איתך נביא יקר? מדוע שקט אתה כל כך?
הנביא: אינני שקט מלכה.
אדיפוס: קרב אלי. אל תפחד. אתה בוודאי זועם... רק אתמול, כך שמעתי, קברו את אביך והיום מלך רם הורד לאדמה. ולמרות זאת... חגיגות ההמון שפרצו? האם בגלל זה אתה שקט נביא?
הנביא: לא אני אמרתי את הדבר.
אדיפוס: שמעתי מהמלכה, קריאון יקר, על חשדותיך כי טראזאס נרצח.
קריאון: זוהי האמת לאמיתה.
אדיפוס: וכי אתה חושש שהרוצח נמצא בעיר.
קריאון: לא אכחיש.
אדיפוס: אם כך יש לפענח מהר את החידה. שתי רציחות סמוכות זו לזו הם לא עניין של מה בכך. אתה והנביא תהיו האחראים על מציאת הרוצח. אם הרוצח נמצא בסביבתנו, בקלות הוא יוכל להמשיך ולרצוח כל אחד מאיתנו. ואני אעמוד לרשותכם. בכל עניין.
יוקסטה: שמעתם את דבריו. כעת צאו, עשו כל מאמץ קטן כגדול. להביא את השקט חזרה.
(יוקסטה יוצאת עם אדיפוס. קריאון והנביא נשארים לבדם)
קריאון: שמעת את דבריו? מה אתה אומר? האיש דברי טעם אומר....
הנביא: כאילו קורא את מחשבותינו.
קריאון: יותר מידי סערות עברה עירנו.
הנביא: על מה אתה חושב?
קריאון: מלך אין. רק מלכה יש. ומלכה ללא מלך לא טוב הדבר.
הנביא: צוות השרים לא יאשרו את הדבר.
קריאון: המדינה בטלטלה. והמלכה לא תוכל לשלוט לבדה.
הנביא: האם אנו בוטחים בו?
קריאון: ראית אותו. כולו אומר הדר וכבוד.
הנביא: ואם האיש טומן לנו פח?
קריאון: מבלי לבקש, הוא אישר את כל מבוקשנו.
הנביא: עדיין לא בררתי אודותיו...
קריאון: ברר עליו. ומיד. כל פרט. ואני אלך לרחרח אצל השרים. לראות כיצד הם מגיבים על ההכתרה...
(הנביא יוצא. אור יורד על קראון)
תמונה שמינית
קריאון: זהו צו השעה... מלכה...הנביא בירר הכל אודותיו ולא מצא בו פגם.
יוקסטה: מה אתה אומר? ריגלתם אחרי האיש?
קריאון: אנחנו חייבים להיות זהירים.
יוקסטה: האיש פתר את חידת הספינקס. זה לא מספיק?
קראון: ובכל זאת למען בטחונך...
יוקסטה: אתם מטורפים לגמרי.
קריאון: כל השרים כבר חתמו על הצו. רק את מלכה, צריכה לתת את החותם.
יוקסטה: את בעלי עוד לא הספקתי לקבור...ריחו עדיין נמצא בכל מקום...
קראון: כבר קרו מקרים כאלו...
יוקסטה: אתה מענה אותי.
קראון: תני לי סיבה אחת טובה מדוע לא?
יוקסטה: מה עוד אני צריכה להוסיף?
קריאון: חישבי על עמך...לא עלייך. אזרחייך כבר מאוהבים באיש!
יוקסטה: גם אני מכבדת אותו.
קריאון: יפה הוא וגם צעיר.
יוקסטה: עכשיו אתה צוחק עלי?
קריאון: תני סיבה אחת הגיונית לסירובך.
יוקסטה: יד רוחצת יד. אתה ביקשת ועדת חקירה ממלכתית וקיבלת.
קראון: בשוחד את מבקשת ממני להרפות?
יוקסטה: כל מה שאני מבקשת, קצת זמן. תן לי עוד זמן, רק קצת זמן להתאבל על בעלי .
קריאון: אף אחד לא ימנע ממך להתאבל.
יוקסטה: וכיצד? כשהוא ישכב על מצעיי?
קריאון: הצוות המיוחד כבר חשב על כך. כל מגע יאסר עד תום ימי האבל...
יוקסטה: נתנו לו כל מה שאדם מבקש...לרשת את מקום מושל העיר הזאת.
קריאון: מלכה ללא מלך. הכיצד?
יוקסטה: אך מה עם הלב? ללב אין שום משמעות? את בעלי אני אהבתי...
קראון: את לא בוטחת בו?
יוקסטה: אם לא הייתי בוטחת בו לא הייתי נותנת לו למשול על העיר.
קראון: אז איני מבין.
יוקסטה: אינך מבין מה אתה גוזר עלי.
קראון: אני כאן למענך...
יוקסטה: על תקשה עלי.
קראון: סיבה אחת וזה הכל...
יוקסטה: לא אוכל להגיד...
קראון: עם כך הלילה תנשאו...
יוקסטה: מה? כל כך מוקדם?
קראון: על פי החלטת רוב צוות השרים בארמונך.
יוקסטה: אלי הטוב. באיזה משחק נורא אתה משחק איתי...
קראון: אני קורא לשפחה. להכין אותך לנישואיך. הלילה את נשואה. היי יפה מלכה...
(קריאון נושק לה ויוצא. המלכה מסתכלת בבואתה. דמותה משתקפת מבעד למראה. מוזגת כוס. מחייכת)
יוקסטה: איזו מן בדיחה איומה היא זאת. אותי הם רוצים לחתן. (פאוזה) אם יש לך סיבה טובה אחת... אך מה להגיד לו? כי עם בני הם רוצים לחתן אותי??? לא. לא. לא. זאת לא אוכל. אל תדאג. בן. אותך לא אסגיר. שן בני היקר. כי עליך, אימא שומרת מכל משמר... ש... ש.... ש... שן... (המלכה מוזגת לעצמה כוס של יין. לוגמת בבת אחת) שן. בני. שן. (מוזגת עוד כוס. השפחה ניכנסת . מביאה מספר שמלות כלולות)
תמונה תשיעית
שפחה: (מתחמקת) מלכה. שמעת את קריאון. צריך לבחור לך שמלה.
יוקסטה: קודם שתי. אחר כך נלך לבחור שמלה.
שפחה: (בפחד) מעולם לא הצעת לי לשתות בחברתך.
יוקסטה: את רואה. יש ניסים בעולם. שתי. (השפחה שותה) מזגי לך עוד כוסית.
שפחה: זהו. זה מספיק.שתיתי די.
יוקסטה: אל תמרי את פי. אני מתחתנת הלילה. שתי לכבודי.
(המלכה מוזגת עוד שתי כוסות)
שפחה: עכשיו השמלה.
יוקסטה: לאלוהים את צריכה להודות על המזל הטוב שנפל בחלקך. (שותה בבת אחת את כוס היין)
שפחה: אינני מבינה על מה את מדברת, השמלה מלכה.
יוקסטה: שתי! את לא שותה. גברים תמיד מביאים צרות.
שפחה: את שותה יותר מידי. מלכה. הלילה את מתחתנת.
יוקסטה: אל תגידי זאת שוב.
שפחה: את צריכה להיות מאושרת שנפל בחלקך גבר שכזה.
יוקסטה: את מקנאה.
שפחה: אני לא.
יוקסטה: אני רואה את זה על פנייך. את מקנאה. שתי.
שפחה: אינני שותה בשעות העבודה.
יוקסטה: שמחי בשמחתי. שתי.
שפחה: עוד כוסית אחת.{שותה.}
יוקסטה: ככה זה טוב. הלילה זה קורה. היית מאמינה?
שפחה: אני מבקשת ממך ללבוש את השמלה. קריאון ביקש...
יוקסטה: עוד פעם קריאון?
שפחה: השעה כבר מתקרבת.
יוקסטה: שיחכו. אני צריכה לחגוג.
שפחה: יהיה לך מספיק זמן. בטכס, מלכה.
יוקסטה: אבל אני רוצה יחד איתך. אין לך מושג איזה מזל יש לך.
שפחה: מזל?
יוקסטה: שלא תוכלי אף פעם להתחתן. גברים מביאים רק צרות. לא שמעת? מכניסים להריון. ואז בורחים מהבטחות. כעת. שתי. שתי עוד אחת...
שפחה: אך מה יהיה על השמלה?
יוקסטה: אשאל אותך שאלה.
שפחה: כל שאלה אם בפי יש תשובה.
יוקסטה: בהנחה שילד היה לך. מה היית עושה כדי לשמור עליו?
שפחה: הכל, אני חושבת.
יוקסטה: גם לצאת כנגד חוקי האל?
שפחה: אם נדרש הדבר.
יוקסטה: כל הכבוד! זאת תשובה של אישה. עכשיו השמלה?
(השפחה מביאה לה את השמלה)
שפחה: בחירה יפה.
יוקסטה: אני לא מאמינה. זה באמת קורה הלילה. תגידי לי שפחה. מה עושה בעלי החדש עכשיו?
שפחה: נח לקראת הטקס.
יוקסטה: טוב מאד. שיישן. ואת – את לא תתפתי לעשות שטויות.
שפחה: אני לא...
יוקסטה: כי אני מכירה היטב איך הלב מתרגש כשגבר עוגב...
שפחה: לי אין עניין בכל זה.
יוקסטה: כי לא הייתי רוצה להוציא אותך מחוץ לחוק.
(השפחה מלבישה את יוקסטה)
שפחה: את כל כך יפה.
(מוזגת לה עוד כוסית)
בבקשה, לא עוד, מספיק.
יוקסטה: עוד כוסית אחת. לא תזיק.
שפחה: החצוצרות כבר מריעות.
שפחה: אחרייך מלכה...
(קולות של מסיבת החתונה עולים מכל עבר. מידי פעם נשמעים קולות הקוראים "לחיים, לחיי המלך והמלכה וכו'. השפחה יוצאת בחרדה. היא מסתובבת חסרת מנוחה. קריאון יוצא אחריה)
תמונה עשירית
שפחה: היא יודעת. המלכה. המלכה יודעת. ילדנו בסכנה.
קראון: את מדמיינת. היא לא יכולה לדעת. אין לה שום סיבה...
שפחה: לא ראית כיצד היא הסתכלה עלינו?
קריאון: את מוכנה להרגע?
שפחה: וכיצד היא הושיבה אותנו אחד ליד השני. קרובים כל כך?
קריאון: הקשיבי לי, אין שום סיבה לדאגה...
שפחה: ואיך היא ביקשה ששנינו נקום ונרקוד לכבוד נישואיהם? זה לא מעורר חשד...
קריאון: היא שתתה יותר מידי.
שפחה: אין לך מושג כיצד היא התנהגה כאשר הלבשתי אותה...
קריאון: בוודאי יש לכל זה הסבר.
שפחה: אותי היא מנסה לבחון.
קריאון: בואי ניכנס. כי אם נישאר יותר מידי זמן בחוץ. אז באמת יתעורר חשד. (השפחה מתכוונת להיכנס, אך נעצרת)
שפחה: אתה לא תבגוד בי.
קריאון: השתגעת.
שפחה: המלכה אמרה שהגברים תמיד מבטיחים הבטחות. אך בסוף...
קריאון: בואי הנה.
(השפחה באה לקראתו. הוא מנשק אותה)
את האישה שלי שכחת? עכשיו כנסי בלי לעורר חשד.
(השפחה יוצאת. קריאון נישאר לבדו)
המלכה חושדת. צריך לבדוק את הדבר...
(קריאון נכנס לנשף)
תמונה אחת עשרה
(שעת לילה מאוחרת. אדיפוס ניכנס לחדר המלכה. פושט את גלימתו. יוקסטה ניכנסת אחריו. עם התקדמותה של התמונה. קולות של של נשים כורעות ללדת נשמעות)
אדיפוס: כבר שבוע שלם עבר... אישה.
יוקסטה: אני יודעת בעלי.
אדיפוה: האבל נגמר, כך גם תור החגיגות.
יוקסטה: אישי...
אדיפוס: תני לי להביט בך...
יוקסטה: לא. בעלי...
אדיפוס: את יפה כל כך.
יוקסטה: אתה מביך אותי.
אדיפוס: הסתכלי עלי.
יוקסטה: אינני יכולה.
אדיפוס: ממה את פוחדת?
יוקסטה: אני לא.
אדיפוס: אני מרגיש אותך.
יוקסטה: אני לא.
אדיפוס: אז התקרבי עוד קצת.
יוקסטה: הניח לי.
אדיפוס: אני לא מושך בעיניך?
יוקסטה: אתה יפה כל כך.
אדיפוס: זה בגלל שאני צעיר?
יוקסטה: זאת לא הסיבה.
אדיפוס: אני יודע. בקלות יכולת להיות אימי.
יוקסטה: על תגיד כך.
אדיפוס: אבל את לא. את יפה כל כך, יותר מכל אישה שראיתי בחיי.
יוקסטה: על תענה אותי.
אדיפוס: אני לא אעשה דבר שיעשה לך רע.
יוקסטה: אני יודעת.
אדיפוס: את מצעייך הישנים החלפתי בחדשים...כדי שריח בעלך...
יוקסטה: הס... אתה בעלי.
אדיפוס: אז בואי אלי.
יוקסטה: אינך יודע מה אתה מבקש.
אדיפוס: אותך. אותך. אני מבקש.
יוקסטה: אישי...
אדיפוס: אני מבטיח לך את המלכות אקטוף לך.
יוקסטה: אתה צריך רק לעמוד לצידי...
אדיפוס: אני לא אלך לשום מקום. כל עוד את לא תבקשי.
יוקסטה : אינני רוצה אותך באף מקום אחר. חוץ מלידי...חבק אותי.
(אדיפוס מחבק את יוקסטה)
בו שב לידי. כך ליד המראה.
(אדיפוס מתיישב לידה)
תסתכל על התמונה. תחרוט אותה בזכרונך.
(אדיפוס מנשק את צוארה)
עדיין לא. חכה עוד קצת ...תן לי לחוש את חום גופך.
אדיפוס: אני כאן.
יוקסטה: הישבע שתמיד תאהב אותי.
אדיפוס: כבר נשבעתי.
יוקסטה: הישבע מולי. כאן עכשיו.
אדיפוס : אני תמיד אוהב אותך. אני מבטיח לך.
יוקסטה: ולא משנה מה יקרה. אתה תמיד תעמוד לצידי.
אדיפוס: זאת חובתי.
יוקסטה: ותמיד תדע שאני עושה הכל למען בטחונך.
אדיפוס: אין לי צל של ספק בכך.
יוקסטה: עכשיו אתה המאהב שלי ולא...
אדיפוס: ולא מה? מילותיך סתומות כל כך...
יוקסטה: עכשיו אני יודעת בבטחה שאתה שלי...
אדיפוס: מלכה שלי...
(אדיפוס מנשק את יוקסטה. נשיקתם הופכת להיות ארוכה וארוטית.אדיפוס לוקח את יוקסטה למיטה. אט אט הם שוכבים. קולות של בכי ואנקות נשמעות כאילו מקיפות את מעשה אהבה שלהם. קולות של תופים קוראים. יתכן שנשמעות גם קולות הקוראים: "מגיפה, מגיפה פשטה בעיר". נשמעת קינה שעולה וגדלה. עד שהיא נהפכת לכדי סיוט)
מערכה שנייה
תמונה ראשונה
(קולות הקינה מתגברים. אור מאיר על קריאון ואדיפוס הנמצאים במשרדו של אדיפוס. אור נוסף מאיר על יוקסטה הקמה מהמיטה כשהיא אוחזת בידה שמיכה מגולגלת כתינוק. היא מביטה מבעד לחלון)
יוקסטה: שוב. ושוב. קולות של קינה. {נשמעת זעקה.} די! די ! מספיק! אני לא יכולה עוד ! אתם תעירו את ילדי שישן שנת ישרים! אל תבכה ילדי. אל תבכה. כאן אימא יושבת לידך. משגיחה מכל משמר שלא יעונה לך כל רע.... שן... שן בני......... ש... ש... שן..... בני......
(המלכה הולכת אט אט למיטתה. היא מתיישבת עליה. קריאון מכתיב לאדיפוס את האיגרת)
קריאון: אזרחים יקרים....
אדיפוס: אזרחים יקרים.....
קראון: זהו הציווי הראשון שלי כמלך על העיר הזאת ועל הממלכה כולה...
אדיפוס: זהו הציווי הראשון שלי כמלך על העיר הזאת ועל הממלכה כולה...
קריאון: בזאת אני מצווה: אם מישהו שמע על מקום הימצאו של הרוצח או הרוצחים הנתעבים של שני מנהיגינו...עליו למהר ולדווח לקריאון מיד! ולספר לו כל פרט!
אדיפוס: בזאת אני מצווה כי אם מישהו שמע על מקום הימצאו של הרוצח או הרוצחים הנתעבים של שני מנהיגינו...עליו למהר ולדווח לקריאון מיד! ולספר לו כל פרט! אל חשש... לא תיפול שערה מראשו של האיש אם יבוא בעצמו להודות בפנינו על הפשע הנתעב.
אלא זאת בלבד... כי יצווה עליו לגלות לצאת ומיד!
אך אם אתם מסתירים את הרוצח או את הרוצחים הנתעבים...
או אז.. תהיו מוחרמים מכל פולחני המדינה... כי הרוצח, האיש הנתעב, הוא הפשע והקללה... הוא זה שמטמא את עירנו... וכל אלה כולל גם אותי. אני מלככם... אהיה תמיד כפוף לחוק! אם אמצע שאני מבלי דעת מאכלס בביתי את הרוצח או הרוצחים. אהיה תמיד כפוף לחוק.
קראון: זה הצו, אותו אני פוקד עליכם.
אדיפוס: זה הצו אותו אני פוקד עליכם. אנא. הפיצו את האיגרת הזאת בכל מקום בעיר ובמדינה. כי מעתה גורל המדינה בידכם. ואני עומד לרשותכם.
קריאון: בהכנעה מושל יקר.
(קריאון יוצא. האור מופנה ליוקסטההיושבת על מיטתה. מרדימה את הילד המדומה)
יוקסטה: אל תפחד. לא יעונה לך כל רע. אני מבטיחה לך. אך אני חייבת להרוג אותך תבין. כדי שאיש לא ידע את סודי. לא אבא. ולא טראזאס ובטח גם לא קריאון רק כך, אני אוכל להגן עליך. שן. שן בני. כי עוד מעט השליחים הסודיים יבואו הנה ויקחו אותך. אל ארץ רחוקה. שם אף איש לא יפגע בך. ובבוא העת – אתה תחזור. אני יודעת זאת. ואני אחכה לך. עכשיו שן. לפני שהם יגיעו... אשיר לך שיר ערש. שתרדם. וכשתתעורר. כבר תהיה בארץ חדשה. (קול של אישה כורעת ללדת נשמעת מפלחת את האויר. יוקסטה נחרדת) די! לא עוד! לא עוד אותם קולות ארורים! אשר את השקט מפרים!
(המלכה מנסה להרדים את "תינוקה" . שרה לו שיר ערש. קולות הקינה מתחזקים. היא מנסה להתגבר עליהם בשירתה)
תמונה שניה
יוקסטה: מה כבר? לקחת את ילדי.
שפחה: מלכה שמעת? מגיפה פשטה את הארץ...
יוקסטה: לא כל כך מהר. אני מבקשת. תני לי עוד חצי שעה...
שפחה: הנשים יולדות וולדות מתים.
יוקסטה: אני צריכה עוד רגע להיות איתו.
שפחה: בארות המים הורעלו.
יוקסטה: אל תבכה. אל תבכה בני...
שפה: הגברים נבוכים.
יוקסטה: בבקשה. אני מתחננת. תני לי עוד קצת זמן...
שפחה: את בכלל מקשיבה למה שאני אומרת?
יוקסטה: ראית מה עשית? הערת אותו!
שפחה: מלכה. הממלכה גוועת. בלי סיבה.
יוקסטה: ש... שן שן ילדי. אימא משגיחה עליך.
שפחה: אני חייבת את רשותך, לדווח למלך.
יוקסטה: רק לא לליוס.
שפחה: מלכה. ליוס מת.
יוקסטה: רק לא למלך...
שפחה: הקשיבי לי. הממלכה בסכנה. אני חייבת לדווח למלך, ולקריאון.
יוסקטה: אסור שכל זה יוודע.
שפחה: זאת חובתך להגן על הממלכה.
יוקסטה: יותר חשוב להגן על בני.
שפחה: הביטי בי. הסתכלי. את שומעת מה שאני אומרת...
יוקסטה: (מושיטה לה התינוק) קחי אותו. עם השעה בוערת. אבל תני לי שנייה להיפרד...
שפחה: זאת רק שמיכה מגולגלת.
יוקסטה: שמרי עליו מכל משמר בשעה שאת מובילה אותו במדבר.
שפחה: על איזה מדבר את מדברת?
יוקסטה: ודאגי לו כאילו היה בנך שלך.
שפחה: מלכה. אני צריכה את קריאון ואת המלך.
יוקסטה: זוהי הכתובת של המשפחה האומנת. הם יודעים הכל. כעת לכי...
אינני רוצה לראות אותו יותר.
(השפחה יוצאת. המלכה נשארת לבדה.הולכת לשידה מוזגת כוס שתיה מהבקבוק)
יוקסטה: הלכה. עכשיו שקט. דממה. כעת נותר רק לקבור אותו עמוק בתוך הלב. שם בני לא יזכר עוד. אלא רק בתור מאהב. בני מת. בתוך הרחם. עכשיו כולם יזדהו איתך. עם אבלך. עד שתבוא השעה... והיא תבוא ובני יחזור. אך לא. לא כבן. כי הבן הזה מת.
תמונה שלישית
(אור מאיר את הנביא מפשפש בספר עב כרס בביתו. קריאון ניכנס מודאג מאד)
קריאון: אל אלוהים. אסון גורר אסון. מתי תיגמר התקופה הזאת.
הנביא: (מגיש לו את ספר הנבואות) אולי פה הפיתרון...
קריאון: פיתרון? על מה אתה מדבר? כל פיתרון, יביא לי כעת טיפה של אושר. כי אינני יכול לראות את בני עמי גוססים.
הנביא: ראה ... (מגיש לו את ספר הנבואות) ספר הנבואות של אבי.
קריאון: אלה המילים אשר ניכתבו על ידי אביך... המנוח ...
הנביא: זאת הנבואה כלשונה...
קריאון: "בבוא היום ובבוא השעה, יבוא הבן למלוך על כס המלכות ...אך לא לפני שיהרוג קודם את אביו, יקח את מקומו ואת אשתו יבעל, ואז יתברר כי איננה רק אישתו, אלא אימו"... זה לא יתכן.
הנביא: גם אני חשבתי כך, ולכן קראתי את הכתוב פעמים רבות. כדי להאמין בדבר.
קריאון: יבוא הבן למלוך על כס המלכות...
הנביא: אבל שים לב לדבר הבא. "הבן אשר יבוא יהיה איש זר ונוכרי, אשר לא יכיר את מנהגי הארץ הזאת. את הארץ מקנס הספינקס יפתור. אך עם בוא הגאולה לבני עמי. תבוא גם הקללה. ואז אללי – אינני רוצה לחשוב . למה הדבר יגרום...." אתה מבין? אתה מבין מה זה אומר?
קראון: הנבואה מגלה לנו את זהותו.
הנביא: הפיתרון נמצא בידינו.
קריאון: מתי כל זה נכתב? מי יודע עוד על הנבואה הזאת?
הנביא זה לא מצוין.
קריאון: זה לא יכול להיות.
הנביא: הכל תואם.
קריאון: זה לא יתכן.
הנביא: אלא אם כן מחברים פרט לפרט.
קריאון: אדיפוס לא יכול להיות בנה של המלכה.
הנביא: קראת בעצמך את הנבואה.
קריאון: המלכה לא מסוגלת ללדת. אמנם, כשהיית קטן ואינך יכול לזכור... ילדה המלכה תינוק. אך. תינוק זה מת וניקבר. ומאז לא הצליחה להרות יותר.
הנביא: אלא עם כן היא פעלה ועשתה מעשה.
קריאון: למה אתה מתכוון.
הנביא: אף אחד מאיתנו לא ידע על הנבואה. נכון הדבר?
קריאון: אמת לאמיתה.
הנביא: ואבי המנוח. דיווח כל פורענות למלכה.
קריאון: זאת כולנו יודעים.
הנביא: נניח שאבי היקר, חזה בנבואה. סיפר למלכה.
קריאון: אבל...
הנביא: הקשב עד הסוף.
קריאון: אני איתך.
הנביא: אם אבי סיפר למלכה, בזמן שהגיעה שעתה ללדת... על הנבואה... מה תבקש אם לעשות כשהיא שומעת דבר שכזה?
קריאון: להמית את הוולד.
הנביא: תשובה אחת אפשרית, או...
קריאון: להציל את הרך הנולד, ולגרום לכולנו לחשוב כי הוולד...
הנביא: נפטר. השנים חולפות... אנו שוכחים מכל זה. ואז בבוא הזמן לא יודע בדיוק איך ומה הסיבה, אבי מזכיר לה את הנבואה. היא פוחדת. שהסיפור יתגלה.
קראון: ומסשפת את גרונו של הנביא. ומפיצה בפני כל, כי הנביא הוכש על ידי נחש.
אלוהים אדירים. אתה מבין את מי אתה מאשים?
הנביא: זה כתוב פה שחור על גבי לבן. המלך הכריז שגם הוא כפוף לחוק.
קריאון: אכן כך.
הנביא: חייבים ללכת אליו.
קראון: השתגעת?
הנביא: הכל ברור עכשיו.
קראון: אין לנו עדיין הוכחה חותכת...
הנביא: ראית מה כתוב?
קראון: אולי זוהי רק מקריות. אנחנו צריכים הודאה מהמלכה.
הנביא: אז נתעמת עם המלכה.
קראון: ואת גרונך אתה מוכן לסכן? כי היא לא תנדב את המידע מטוב ליבה.
הנביא: אז מה אתה מציע לעשות?
קראון: לחכות בסבלנות.
הנביא: ואז פתאום היא תחשוף הכל?
קראון: עם נתעמת איתה ככה בפני כל. היא תכחיש אבל אם...
הנביא: אם מה?
קריאון: אם אני אתחפש למשוגע אני אתפור עלילה. עלילה על אהבה אסורה ביני ובין השפחה. בשגעוני אשווה את אהבתי שלי ואהבתה.
הנביא: ומה תרוויח מכך?
קריאון: את שפת גופה נבחן היטב ואם היא תמצא פרצה בחוק לשפחה, הרי שאז תתגלה זכאותה. אך אם תשלח אותי לגלות או אז אשמתה תוודא.
הנביא: ואם זה לא יצליח?
קריאון: או אז בשיטתך נלך ונתעמת עם המלך ועם המלכה יחדיו.
הנביא: אנחנו מאבדים זמן יקר.
קריאון: אך מה עדיף? עימות ישיר אשר יסכן את חיינו? או הודעה באשמה של המלכה מטעמה שלה?
הנביא: אני חושש כי המלכה לעולם לא תודה אלא עם כן נאמת אותה ישירות מול צוות השרים וההמון.
קריאון: זאת התאבדות. כעת הקשב לי. צא הפץ את הבשורה, כי קראון משוגע. ובטירופי מבלי שהיא תשם לב. היא תוציא הודעה. בדבר אשמתה הגדולה. והמלך הרם את דינה יגזור. ניראה כי איש מלכות הוא והגון. ואז כולנו נינצל... האמן לי. זאת השיטה הנכונה. כעת צא. ובשר לאומה. כי רופא הממלכה. משוגע.
הנביא: רק דבר אחד...
קריאון: ומהו הדבר?
הנביא: העלילה אותה אנו ממציאים. אינה לקוחה מתוך חיי היום היום.
קריאון: כך אתה מכיר אותי?
הנביא : בסך הכל. רציתי להבטיח זאת.
קריאון: כעת לך.
(הנביא יוצא. קראון מתאמן לקראת תפקידו החדש. השפחה ניכנסת בבהלה)
תמונה רביעית
שפחה: לברוח אנו צריכים.
קראון: מה קרה?
שפחה: המלכה דעתה ניטרפה עליה.
קראון: אבל הכיצד? דברי ברור אישה.
שפחה: את הרך הנולד ביקשה ממני לשלוח מכאן, אל המדבר כך ביקשה . גם כתובת היא נתנה וזוהי ההוכחה.כעת קריאון אהובי...
קריאון: {קוטע אותה נסער}חזרי שנית. מה אמרה? מה ביקשה?
שפחה: תינוק. תינוק היא מדמה.רך שזה עתה נולד. אותו היא מחזיקה. פעם אחת היא אומרת שלי הוא ופעם אחת שלה. אני אומר לך, דיבוק אחז בה.. בבקשה אהובי. ארוז את חפציך...לבל יהיה מאוחר מידי.
קריאון: אולי בכך טמון הפיתרון... (פאוזה) אך מתי כל זה קרה?
שפחה: אני חוששת שהמלכה לא שפויה. כאשר הבטן תגדל. היא ללא היסוס תגזור את דיני. ואז יהיה סופי, וסופו של עוברי. לכן אני מתחננת בפניך. קריאון אהובי, שעוד מעט יהיה לבעלי. אם אכן אני חשובה לך כפי שהבטחת לי אלף פעמים ועוד אחד. ארוז את חפציך. ובוא נברח מכאן. עוד הלילה... כי מחר עלול להיות מאוחר מידי.
קריאון: לשלוח את הרך הנולד את אומרת? זה מה שהיא ביקשה? אלו דבריה המדויקים היו?
שפחה: מילה במילה.
קריאון: ומהי הכתובת אותה נתנה לך?
שפחה: (מגישה לו את הכתובת) את הכתובת הזאת נתנה..
קריאון: זאת. זאת ההוכחה.
שפחה: עכשיו דבריך שלך סתומים. על איזו הוכחה אתה מדבר?
קריאון: הסתכלת על הכתובת שנתנה?
שפחה: אני לא מבינה.
קריאון: ולך היא לא נראית מוכרת?
שפחה: מהיכן אותה אכיר? אל תשחק איתי במשחקים.
קריאון: את צודקת. היית צעירה אז... אין שום סיבה שתזכרי. לא יאמן.עכשיו הקשיבי לי.
שפחה: לא. די .
קריאון: התאזרי בסבלנות.
שפחה: הקשבתי מספיק.
קריאון: עוד קצת ואנו נחייה בבטחה.
שפחה: מילותיך יפות. אך לחיי אני חוששת. על סמך מה אתה יכול להבטיח מן הבטחה שכזאת?
קריאון: לא אוכל להרחיב בפרטים.
שפחה: זה מה שאתם תמיד אומרים.לא?אתם הגברים.
קריאון: אני מבקש ממך. להתאזר בסבלנות. רק עוד קצת.
שפחה: על חשבון חיי? לא! אין סיכוי!
קריאון: אולי את ואני נוכל לגדל את ילדינו בבטחה ובשלום, כאן, בארץ הזאת.
שפחה: ומי ישנה את החוק אתה?
קריאון: כן, אני, בבוא השעה.
. אולי דברי ישמעו לך כעת מוזרים. אך בטחי באהבתי. צאי אל המלכה. לקטי כל מידע. ואם אתנהג מוזר בימים הקרובים. אל תבהלי. דעי שכל זאת אני עושה אך ורק למענך.כי אותך אני אוהב אותך.עד בלי די.
שפחה: למה שלא תגיד ודי.
קריאון: להגיד מה.
שפחה: כי עמך יקר לך יותר מחיי.
קריאון: איך את מעלה דבר כזה על שפתייך.
שפחה: שלושה ימים ושלושה לילות זה הזמן שלו אני מוכנה לחכות.\
.
קריאון: סמכי עלי. . (השפחה מנשקת באי רצון בולט)
שפחה: שלושה ימים לא יותר ולא פחות.
(השפחה יוצאת. קריאון נישאר לבדו)
קריאון: (מתבונן בכתובת אותה קיבל מהשפחה) הכתובת הזאת. הכתובת... שייכת רק לאחד. אדיפוס, מלכנו הרם. עכשיו זה ברור. כל מה שנשאר כעת הוא לחשוף את הוודוי של המלכה זה הזמן להתחפש ולחשוף את האמת, וכך לגאול את עמי מיסורי המגפה. ומה יותר מפחיד משגעון אשר בחובו טמונה האמת הנוראה מכל. כעת יש רק להתחיל במלאכה....
(אור יורד על קריאון. אור מאיר את הנביא ואת אדיפוס בלשכתו של אדיפוס)
תמונה חמישית
אדיפוס: תיראה את זה, חצופים. עוד הצעת אי אמון.
הנביא: המגפה משתוללת בחוץ. בני העם נבוכים. ובאופק אין עדיין פיתרונים.
אדיפוס: תגיד לי, גם אתה חושב... שאני פועל לא נכון?
נביא: חס וחלילה. אתה מבצע במדויק את כל המהלכים...
אדיפוס: אם כך מדוע הם לא מעניקים לי מאה ימים של חסד.
הנביא: כי אתה חדש...
אדיפוס: את חידת הספינקס, אני פתרתי.
הנביא: אני חושש. שבפי עוד בשורה רעה.
אדיפוס: מה? עוד אחת?
הנביא: קריאון. מלכי... קריאון השתגע... נטרפה עליו דעתו...
אדיפוס: זאת בדיחה?
הנביא: לצערי כי רב. אינני יכול לומר כך.
אדיפוס: ממתי?
הנביא: זה כבר כמה ימים שבא אלי ודבריו נשמעים לי כאחוזי טירוף.
אדיפוס: ולמה לא באת אלי מיד?
הנביא: חשבתי בתחילה שאולי זה עיניין של מה בכך משהו שיחלוף. לא רציתי להטריד אותך.
אדיפוס: ומהם סימני השיגעון...
הנביא: זורע זרע פורענות. בין כל העובים ושבים...
אדיפוס: זרע פורענות אתה אומר? קריאון? רופא הממלכה? אלו זרעים זורע האיש?
הנביא: הוא טוען בלהט כי הרוצח הנתעב נמצא בתוך הארמון...
אדיפוס: והאשמה אותה הוא מאשים מכוונת לאחד? או באופן כללי...
הנביא: הוא רק מרמז על הדברים ואינו אומר אותם במדויק.
אדיפוס: אך על סמך איזו הוכחה?
הנביא: על סמך איזו שהיא נבואה קדומה...
אדיפוס: נבואה אתה אומר...
הנביא: מה? מלכי? מדוע פניך חיוורות כל כך...
אדיפוס: נבואה. שלי מי?
הנביא: של אבי. כך הוא מזמר... למרות שאני אינני מכיר אותה... ואבי כידוע לך רשם הכל ב"ספר הנבואות".
אדיפוס: אך מה אומרת הנבואה? אמור במדויק. אנא, אל תחסיר ממני פרט.
הנביא: היא אומרת. לפחות כך לפי דבריו. שיום יבוא ויגיע מנהיג חדש. אך לא לפני שאת המנהיג הקודם ירצח, ואת אשתו יקח. ואותה יבעל...ו
אדיפוס: (בפחד רב) ואז יתגלה לה כי היא לא רק אשתו. אלא גם אימו...
הנביא: כן. זאת הנבואה. אך מאיפה אתה מכיר אותה?
אדיפוס: אללי, איזה סיוט אתה מביא עלי.
הנביא: איני מבין למה אתה מרמז... עכשיו אני מפחד...
אדיפוס: אני חושש נביא יקר. שאולי קריאון לא משוגע. הבא אותו אליי... אני אהיה בחדר המלכה...
הנביא: מלך רם, אל תשאיר אותי בחוסר ידיעה. ספר לי במה העניין.
אדיפוס: הבא אותו אלי, אני מתחנן. לשמוע מפיו את הנבואה אותה הוא מזמר.
הנביא: אלך להביא אותו אליך. מיד מלך רם...
(הנביא יוצא. אדיפוס לפתע צורח. זעקתו נשמעת בחלל החדר.)
אדיפוס: אישה מה עשית לי?!
(אור עולה על חדר השינה של יוקסטה ושל אדיפס)
תמונה שישית
אדיפוס: את יודעת משהו על זה?
יוקסטה: על מה אתה מדבר בעלי?
אדיפוס: על הנבואה... האם את יודעת על כך...
יוקסטה: (נחרדת) על איזו נבואה אתה מדבר?
אדיפוס: אל תשחקי משחקים. יודעת - או לא...
יוקסטה: אין לי מושג על מה אתה מדבר!
אדיפוס: הנבואה אשר אומרת כי יום אחד מנהיג חדש יבוא, ירצח את אביו יקח את אישתו שיסתבר שהיא אימו...
יוקסטה: מי אמר זאת? קריאון?
אדיפוס: לא. הנביא. בשם קריאון.
יוקסטה: ומה אמר הנביא?
אדיפוס: כי קריאון משוגע.
יוקסטה: אז למה להאמין לו?
אדיפוס: הגידי לי מלכה שאינך מכירה את הנבואה.
יוקסטה: מדוע אתה חושש כל כך?
אדיפוס: בהגיעי לגיל 13, יצאתי, כמנהג המקום, לשאול בעצת האל, אך בבית האל ניבאו לי נבואה איומה ונוראית. אותה נבואה שזה עתה שמעתי מפי הנביא. ללא היסוס, לקחתי את חפצי וברחתי מבית הורי. שנים הסתובבתי במדבר. עד שהגעתי לצומת של שלוש דרכים. שם בצומת ההיא, הגורלית לא ידעתי לאן לפנות, לפתע הגיעה משלחת, משלחת מכובדת. בראשה עמד איש מלכות. שביקש ממני לסור מדרכו. לא מצא חן בעיני האופן בו צווה עלי וסרבתי לציוויו. האיש דרש ממני פעם שניה ושלישית אך אני המשכתי בסרובי ודרשתי לעבור ראשון... בפעם השלישית התחממו הרוחות, הנפתי את חרבי בפראות ופגעתי בכל חברי המשלחת...
אדיפוס: מיד לאחר ששמעתי את הנבואה הערב, מאת הנביא. הלכתי לחדר הזיכרון של ליוס. התבוננתי במראה. והתבוננתי בציור המלך. האיש המצויר דומה, בדיוק, לאיש אותו רצחתי. אללי. אם הנבואה נכונה זה אבי שרצחתי במו ידי. ואת אישה... את....
יוקסטה: אתה בעצמך אמרת. כי ברחת מהוריך.
אדיפוס: ואם הם לא הורי?
יוקסטה: הקשב לי בעלי. המלך ליוס. לא יכול היה להביא ילדים לעולם. כך שבני אתה לא יכול להיות. כדי להגן על כבודו של ליוס, הכרזתי על עצמי. כי עקרה אני. וקריאון אישר את האבחנה... אז כך שאתה יכול להירגע. רק גבר אחר יוכל להכניס אותי להריון וזה אתה...
אדיפוס: דבר אחד ברור, עובדה מוכחת... אני רצחתי את המלך. ולכן אני צריך לשאת בעונש...
יוקסטה: אתה שומע את מה שאתה אומר? בעצמך אמרת כי אינך יודע בוודאות. כי רק הדימיון מזכיר אותו...
אדיפוס: ומה אם זה האיש?
יוקסטה: כל בית דין יזכה אותך מחמת הספק.
אדיפוס: אולי. אך הספק בתוך הלב יכרסם.
יוקסטה: אם כך השקט אותו.
אדיפוס: כיצד?
יוקסטה: המצא לנו יורש, ובתפקידך החדש התמקד.
אדיפוס: מלכה...
יוקסטה: הקשב לי וסמוך עלי. אינני יודעת דבר על הנבואה...
אדיפוס: אני פוחד, אני הוא זה שהביא את הרעה הזאת על המדינה.
יוקסטה: פושעים גדולים ממך מלכו בשקט ובשלווה. ואתה בסך הכל ביקשת לעבור...
אדיפוס: מפיך הכל נשמע הגיוני.
יוקסטה: לכן הקשב לי. עזוב את השטויות. ובמקום זה התרכז בעיקר והמצא לנו יורש.
(יוקסטה מחבקת אותו)
אני לא רוצה יותר לחשוב.
(המלכה מנשקת אותו)
הגידי לי שבסופו של דבר יהיה טוב.
יוקסטה: אתה פתרת את חידת הספינקס. אתה תפתור גם את התעולומה הזאת.
(אדיפוס מנשק את המלכה. נשיקתם הופכת לארוטית וארוכה)
יוקסטה: (לוחשת) המצא לנו יורש...
(הם נסחפים במעשה אהבה. מוסיקה עולה קראון ניכנס ומפתיע אותם)
תמונה שביעית
קריאון: יורש! כל הכבוד! זה בדיוק מה שהממלכה צריכה! יורש! רק חבל שלא עברת אצלי בדיקה. לראות עם אחרי אסונך... את יכולה שוב ילדים ללדת...
יוקסטה: קריאון אחי. אתה ניראה לא טוב. יש משהו שאנחנו יכולים לעזור.
קריאון: הבה נראה אם לי אתם יכולים לעזור. בואו נחשוב...
אדיפוס: בכל דבר אשר תחפוץ. אנחנו כאן. למענך. דע זאת.
קראון: אם כך. אולי תעזרו לי לפתור חידה. שאינני מצליח לפתור ולכן שנתי טרופה.
יוקסטה: חידה?
קריאון: אכן חידה.
אדיפוס: ומהי אותה חידה?
קריאון: אדוני. אוהב עלילות מתח?
אדיפוס: לפעמים כשיש לי זמן. אני אוהב לשמוע סיפורים כאלה.
קריאון: עם כך הקשב לי! בזמן האחרון אני קורא ספר חדש.
יוקסטה: על מהו מספר אחי
קריאון: מעשה שהיה כך היה. מלך חדש מולך על ממלכה. מנהיג צעיר. שהגיע מארץ נוכריה. השליט הקודם נירצח. והמלך החדש לוקח את אלמנתו לאישה. אך בעקבות נבואה שצצה באופן מפתיע. מגלה המנהיג החדש כי אביו – הוא המלך אשר נירצח. ואילו אשתו, היא בכלל - אימו. ישנה רק בעיה אחת ...האישה. המלכה. עקרה. לא מוזר? כי אם המלכה עקרה. המנהיג לא יכול להיות בנה. את פתרון החידה. הזו אינני מצליח לפענח. אולי אתם תוכלו לעזור לי בפתרונה?
יוקסטה: לך לישון קריאון. אינך מרגיש טוב .
קראון: איך אוכל להרגיש טוב. אם תשובה לי אין?
יוקסטה: מה אתה מבקש?
קריאון: שתעזרו לי לפתור את החידה. כי אם מחברים כל פרט ופרט...
יוקסטה: לך לישון השעה מאוחרת...
קריאון: הגידי. אישה נעלה. מה היית עושה כדי להגן על בנך עם הוא היה נולד.
יוקסטה: צחוק אתה מבקש לעשות ממני?
קריאון: צחוק? מדוע לצחוק? אני שואל בשיא הרצינות.
יוקסטה: אתה מכיר היטב. את מצבי. כי מאז אסוני עקרה אני...
קריאון: זאת בדיוק הבעיה! עקרה. אלוהים... איך שאני מקנא בכם.
אדיפוס: מדוע אתם מקנא בנו?
קריאון: כי אם הייתי כמוכם. גם אני הייתי מחוץ לחוק. והייתי עושה הכל כדי להציל את ילדי.
אדיפוס: את ילדך?
קריאון: לי כמוך, יש אישה.
יוקסטה: ומדוע זאת לא סיפרת לי אף פעם?
קריאון: אה... כי היא אסורה לי. ואני... מה לעשות, כפוך לחוק. אז מה היית עושה , כדי להגן על ילדך אישה יקרה?
יוקסטה: אני מכירה אותה?
קריאון: יותר מידי טוב.
יוקסטה: הגד את שמה ואנחנו נמצא תשובה.
קריאון: את שמה... אף מילה לא תוכל לתאר את יופיה...
אדיפוס: אתה חלק ממשפחתנו.
קריאון: היא האישה היפה ביותר בעולם...
אדיפוס: אנחנו נעזור לך. ואם נצטרך נחוקק אף חוק.
יוקסטה: זאת לא השפחה?
קריאון: את זה, את אמרת.
יוקסטה: זאת היא. נכון?
קריאון: לישון צריך. מחר יום חדש וארוך...
אדיפוס: נשלח אותה אליך ומיד. להנעים את שנתך...
קריאון: זאת, באמת, תעשו למעני?
אדיפוס: נעשה הכל כדי שתרגיש טוב יותר.
קריאון: אני מפחד על ילדי.
אדיפוס: לא יעונה לו כל רע. אני מבטיח לך...
קריאון: לישון. עוד מעט הבוקר יעלה...
אדיפוס: לך לביתך. ואנחנו נביא אותה אליך...
קריאון: יום טוב. יהיו שלום. ולילה טוב.
אדיפוס: לילה טוב.
קריאון: שאו ברכה.
(קריאון יוצא. המלכה נחרדת. מוזגת לעצמה כוס שתייה)
יוקסטה: מה כל זה היה?
אדיפוס: (מתקרב אליה. מחבק אותה) האיש מאוהב...
יוקסטה: אני חוששת שזה משהו אחר.
אדיפוס: את לא מאמינה? שגם קריאון אוהב כמו כל אדם...
יוקסטה: זה מסוכן. שמעת מה שאמר?
אדיפוס: הירגעי. נוכל למצוא פירצה בחוק שתסדר כל זאת...
יוקסטה: אך הרמזים אותם הוא מרמז. אם זה יפול לאזניים לא נכונות...
אדיפוס: נביא לו את השפחה. ולך נמצא שפחה אחרת... אל דאגה.
יוקסטה: לשלוח אותו מכאן צריך.
אדיפוס: לא הגזמת?
יוקסטה: אזרחיך מתים כל יום. למגפה עדין אין פתרון. ואם השמועה תתפשט... האצבע המאשימה תצביע עלינו. ואז מורדים וחתרנים עלולים לקום, וסוף לממלכה הזאת.
אדיפוס: את רואה שחורות. קריאון יפתור את התעלומה. אני סומך עליו!
יוקסטה: כיצד? הוא אחוז בשיגעון? נשלח אותו מכאן.
אדיפוס: לאן נשלח? כיצד יגיב העם, אם נשלח את מנהיג אהוב. האיש חולה אהבה. שמעת בעצמך...
יוקסטה: נשלח אותו ללמוד. נפרסם כי האיש לא הצליח לעצור את המגיפה. לכן ביקש, להשלים את לימודיו. במקומו נמנה את הנביא. העם אוהב גם אותו.
אדיפוס: אני חושש שזה צעד מסוכן.
יוקסטה: כתוב את האיגרת כבר ועכשיו.
אדיפוס: אני אכתוב. אבל הקשיבי קודם לי. יש לי רעיון. שאולי יביא לפתרון. ואם הרעיון שלי לא יצליח. נשלח אותו ללימודיו.
יוקסטה: מהו הרעיון?
אדיפוס: את השפחה נשלח אליו. אל ביתו, כעת, כפי שהבטחנו לו. אנו נסתתר ונתבונן בהם בעת מפגשם... אם באהבה אסורה, בלבד, מדובר. נשאיר אותו בארץ ונחפש פתרון לענין... שנינו יודעים שאין שני לו... אך עם בשגעון מדובר... או אז נשלח אותו מכאן. עוד לפני עלות השחר.
יוקסטה: הבא אותה לכאן. כדי שננחה את האישה.
אדיפוס: אבל לפני הכל. עוד נשיקה אחת...
(יוקסטה מנשקת את אדיפוס)
(אדיפוס יוצא. יוקסטה נשארת לבדה)
יוקסטה: (מתבוננת במראה) המשימה עדיין לא הושלמה. אל תכריח אותי לעשות זאת, קריאון. למשרתי אקרא. כדי לבצע את משימתם... אנא, אני מתפללת לשלומך. ומקווה שאכן רק באהבה אסורה. מדובר... איני רוצה במותך אבל שלום בני עומד לנגד עיני. אנא, אהוב אותה באמת. כדי שלא אצטרך להוציא את הפקודה.
תמונה שמינית
(קראון לבדו)
קראון: הינה הם מגיעים. המלך והמלכה. ועכשיו עוד מעט היא תגיע. הכל לפי התכנית!
(אור מאיר את ביתו של קראון. השפחה ניכנסת אליו)
קריאון: מה לך אישה? שככה את מסתובבת בשעת לילה כה מאוחרת.
שפחה: לשאול לשלומך אני מבקשת.
קריאון: האם המלך והמלכה בקשו זאת ממך?
שפחה: לא. על דעת עצמי הגעתי. לראות אם תוכניותך פועלות.
קריאון: אין לי מושג על מה את מדברת.
שפחה: בבקשה. על תעשה לי זאת.
קריאון: לעשות מה?
שפחה: אתה בעצמיך הבטחת.
קריאון: אני לא זוכר שהבטחתי דבר מה.
שפחה: האם אינך מאוהב בי?
קריאון: אני לא מכיר אותך.
שפחה: לא מכיר אותי?
קריאון: לא יותר מאשר אותי.
שפחה: אומנם הבטחת שתנהג שלא כבשגרה. אבל לא עד כדי כך...
קריאון: אל תאמיני למילותיהם של גברים אישה. לא כך המלכה אמרה.
שפחה: בוודאי שאתה זוכר, הבטחת להגן על בנך.
קריאון: ילד? מעולם לא היה לי ילד.
שפחה: זה שבבטני. שלך הוא.
קראון: מי אמר לך זאת ומי הבטיח לי זאת?
שפחה: אינני מבינה למה אתה רומז?
קראון: הרי אף אחד לא יוכל לדעת מיהו אביו באמת. גם לא מי ששוכן בבטנך. כי מי יודע עם כמה שכבת?
שפחה: עם כך מודה אתה, לפחות, שאיתי שכבת.
קראון: את זה את אומרת. לא אני.
שפחה: ואת מקום המסתור שאותו בנית במו ידך. גם אותו שכחת?
קראון: אינני יודע למה את מתכוונת.
שפחה: עם כך אני משקרת.
קריאון: לי לפחות אל תאמיני. שקרים רבים נשמעים בעיר הזאת.
שפחה: אם כך, אותי אתה לא אוהב.
קראון: לא פחות ולא יותר משאת עצמי.
שפחה: קראון. הסתכל בעיני...
קראון: הן אינן אומרות לי שום דבר.
שפחה: אללי!
קראון: חיזרי אל ביתך! שלא יחשבו שאת חיה בחטא!
שפחה: אומר לך שלום.
קראון: מוטב כך. כי הגברים תמיד משקרים!
שפחה: אלך לי. בלי נשיקת לילה טוב ממך.
קראון: לילה טוב אישה. כי לי את מציקה!
(השפחה יוצאת . קריאון נשאר לבדו)
קריאון: עכשיו. שקט. הס.
(קריאון פושט את בגדיו. ניכנס אל מטתו)
(הנביא ניכנס. בידו האיגרת)
קריאון: אתה ראית את זה?
הנביא: זוהי ההוכה. ארוז את חפציך. הם שולחים אותך מכאן.
קראון: לאן?
הנביא: להשלים את לימודיך. ביקשו שתגיע בדחיפות. התכנית פועלת.
קריאון: תביא את האיגרת .
(הנביא נותן לקריאון את האיגרת)
זה אכן כתב המלך.
הנביא: בכבודו ובעצמו. אבל חכה רגע. אני חושש, קריאון יקירי. אני חושש שזאת תחבולה של המלך והמלכה. אולי האיגרת מסתירה דבר מה אחר.
קריאון: חשבתי על כך. ולכן, הפץ בעיר את השמועה מיד. ספר על הנבואה. התסס את העם. בקש מכלם שיגנו עלי. ולא רק עלי כי עם גם על עצמם... עכשיו הכל ברור. זוהי ההוכחה שהמלכה אשמה.
הנביא: ואתה?
קריאון: אשמע לצו המלך. אסור לעורר חשד.
הנביא: זוהי מלכודת.
קריאון: ארגן את העם למהפכה. רק כך תיעצר המגפה.
הנביא: אני כבר יוצא. ואתה הישמר וחזור אלינו מהר.
קריאון: לפני שאתה הולך. יש לי עוד בקשה אחת.
הנביא: כל מה שתבקש.
קריאון: שמור על השפחה.
הנביא: אז זה נכון.
קריאון: תבטח לי זאת.
הנביא: אשמור עליה מכל משמר.
קריאון: כעת צא. לפני שיהיה מאוחר מידי.
הנביא: היה שלום איש יקר
(הנביא יוצא. קריאון לבדו)
קריאון: (מתפלל) אלוהים. אנא שמור על הממלכה הזאת.
(אור יורד על קראון. אור מאיר על בית המלוכה. יוקסטה מתבוננת מבעד לחלון)
תמונה תשיעית
יוקסטה: ההמון סובב את הארמון. אותי הוא מבקש להדיח. מכסאי. איפה בעלי?
(הנביא ניכנס)
הנביא: מלכה. היא התאבדה.
יוקסטה: ראית אותם. כמו בהמות בלי טיפת אחראיות. מתגודדים כך סביב הארמון. ראית את בעלי?
הנביא: דואג לקבורת השפחה. היית צריכה לראות אותה, מחזה נורא ממנו - אין.
יוקסטה: אני מסתכלת על מחזה נורא אחר. מי הסית אותם, מי? אני שואלת אותך. מסתבר שאת העם קל כל כך לשחד. אותי. הם מאשימים בפשע הנתעב. אותי! את מלכתם! זאת שערוריה!
הנביא: זה הזמן שלך מלכה.
יוקסטה: זמן למה?
הנביא: לעשות את המעשה הנכון.
יוקסטה: (מגחכת) את המעשה הנכון, אתה אומר?
הנביא: כן. כל חוטא. אפילו הגדול ביותר, יש מקום למחילה אצל האל. האל רואה הכל. אין דבר הניסתר מעיניו.
יוקסטה: אז מה אתה אומר בעצם? אתה רוצה שאני אודה. גם אתה כמוהם מאמין שאני אחראית לכל זה?
הנביא: לפני שיהיה מאוחר מידי.
יוקסטה: מאוחר למה?
הנביא: המגפה עלולה להמיט אסון. ואת על מה תמלכי. על ממלכה ריקה מאדם?
יוקסטה: שכחת. אני מעל לחוק. בת האל אני. מתוקף תפקידי.
הנביא: אך באיזה מחיר, מלכה?
יוקסטה: הגד לי נביא. איזה מן אל זה, אשר גוזר נבואה איומה שכזאת?
הנביא: נפלאות הן דרכי האל לא אני ולא את נצליח לפענחו.
יוקסטה: אל כזה לא יכול להתקיים. אף אם לא תרשה לו להתקיים.
הנביא: זה המבחן שלך. כעת הבחירה. בידך, הקשיבי למצפונך. ראי את בנך שהוא אחד וראי את אזרחייך. חיים של אדם אחד. או חיי רבים. מה את בוחרת. כי זה מה שאת צריכה להחליט.
יוקסטה: את הבחירה שלי, אני כבר עשיתי.
(שולפת חרב ודוקרת אותו בלבו. הנביא מתמוטט)
יוקסטה: היה שלום נביא יקר. כי באלוהים שלך אני אינני מאמינה עוד...
(המלכה צורחת. קולות ההמונים נשמעים עתה מסביב. קולות הקוראים לסלק את המלך ואת המלכה)
תמונה עשירית
(אדיפוס נכנס. נחרד ממראה הגופה של הנביא. המלכה אחוזה בפאניקה)
אדיפוס: מה קרה פה?
יוקסטה: הנביא. הנביא ניסה להרוג אותי.
אדיפוס: אל אלוהים. מתי כל זה קרה?
יוקסטה: אילולא לא הייתי מצליחה לשלוף את החרב מבעוד מועד...
אדיפוס: זה לא יתכן גם הוא מורד.
יוקסטה: התחבר אל ההמון. הבוגד. דרש ממני להחזיר את קריאון ולפרוש מכס המלכות.
אדיפוס: נבל!
יוקסטה: הקשב לי עכשיו. צא מהר אל שר הצבא!
אדיפוס: צריך לקרוא למשרתים לסלק את הגופה.
יוקסטה: תשאיר לי לטפל בכך, אתה לך אל שר הצבא.
אדיפוס: מה את מבקשת, מלכה.
יוקסטה: מלך נבון. את המרד צריך להשקיט. לך אליו ומיד.
אדיפוס: אולי כדאי לפתוח קודם במשא ומתן.
יוקסטה: על איזה משא ומתן אתה מדבר. אי אפשר לדבר איתם כלל. ראית, אפילו הנביא... כמעט ביצע מעשה...
אדיפוס: אולי בכל זאת אפשר לדבר אל ליבם.
יוקסטה: לך אליו כעת לפני שיהיה מאוחר מידי. ההמון עוד רגע מתפרץ.
(יוקסטה מביאה לו את הכתר)
קח את הכתר.
(אדיפוס לובש את הכתר)
ועכשיו קח את הגלימה.
(אדיפוס לובש את הגלימה)
יוקסטה: כך מלך צריך להיראות. לך אליו עכשיו.
אדיפוס: את תהיי בסדר, מלכה?
יוקסטה: אל תדאג לי. דאג לעצמך. לשלוט אתה צריך. אתה הנבחר.
(קולות התופים נשמעים. אדיפוס יוצא. המלכה נשארת לבדה. נושמת מספר נשימות)
יוקסטה: עכשיו אתה מוגן.
(התופים מתחזקים.הם נשמעים כמו יריות.יוקסטה מוציאה מהשידה מגילה.ומתחילה לכתוב בה.בהתחלה היא כותבת לאט.עם התחזקותם של התופים וקולות המלחמה.היא ניכנסת לטרנס)
יוקסטה: ואלו פני הדברים אשר אותם אספר על בעלי כדי שישארו לדורות הבאים. מלכי, בעלי אדיפוס מלך רם. אשר פתר את חידת הספינקס, וגאל את עמי לאחר הרצח הנתעב של בעלי.. המלך הקודם. ליוס שמו. אשר נרצח על ידי קריאון אחי שביקש יחד עם הנביא לחתור תחת שלטוני.... זהו הסיפור האמיתי של אדיפוס מושל הארץ הזאת. אשר מוביל יחד איתי את הארץ הזאת לשגשוג ולקדמה....
(קולות התופים מתאצמים עד כדי סיוט. אט אט האור יורד על יוקסטה. עם קול התופים המתגבר)
- סוף –