אבי
הצעה של פעם בחיים
מחזה מאת רון ישועה
מערכה ראשונה
תמונה ראשונה:
הוא: תרשום.
הוא 1: אני רושם.
הוא: הכול התחיל ביום חמישי 12.9 בשעה תשע
האם: ושלושים בבוקר
כולם: בדיוק!
היא 1: השעה תשע ושלושים בבוקר היא תמיד שעת בוקר מאד מוקדמת לגיבור שלנו.
האם: אבל מאד מוקדמת.
כולם: מ- אוד מוקדמת!
הוא 1: אם תשאלו את הגיבור שלנו, אם זה היה אפשרי...
ליאור: הוא היה מעדיף להתחיל את היום בשעה שתיים עשרה בצהריים
היא 2: או...
בחורה: או לפחות באחת
היא 3: מה שבטוח שלא לפני שתיים עשרה בבוקר..
כולם: ממש לא.
עדן ק: וכמובן לגמור את היום בחצות או
היא 2: או...
די-גיי': או אחרי חצות, כלומר, לפנות בוקר
הוא: בכל מקרה, באותו בוקר
מלאך המוות: של ה-12.9.
הוא: בשעה תשע ושלושים בבוקר ..
האם: בדיוק
היא 1: השעון צלצל
מיכל: לא השעון - הטלפון
הוא 1: לא הטלפון - הפלאפון
ליאור: בשעה תשע ושלושים בבוקר
הוא: תשע ושלושים בדיוק! רשמת?
הוא1: כל מילה.
הוא: אנחנו לא רוצים להרגיז את הבוס שלנו.
הוא1: חס וחלילה.
בחורה: כמובן שבאותה שעה הוא ישן
היא 3: הוא חזר מבילוי לילה סוער ביום שלפני
היא 2: כמו כל לילה.
עדן ק: אבל על הבילוי ההוא בלילה הקודם..
הוא: נספר לכם אחר כך
הוא1: לא עכשיו.
די-גיי': כי אין לנו זמן עכשיו
הוא: האירוע ההוא שעוד יחזור מאוחר יותר בעלילה...
מלאך המוות: יופיע בהמשך, אבל....
האם: עכשיו צריך לקדם את העלילה. רק נגיד ש…
היא 1: שהוא תמיד חיפש חוויות חדשות כדי לכתוב עליהן
מיכל: הוא ראה את עצמו כמחזאי, או תפס את עצמו כמחזאי, החלום שלו היה..
ליאור: לכתוב מחזה
בחורה: שיעלו אותו על הבמה...
היא 3: שיקנה לו שם
עדן ק: ומעמד
היא 2: תהילת עולם.
עדן ק: אבל...
די-גיי': אבל מה שקרה לאחר שמצא כמה חוויות כשיצא מהבית
הוא: זה קרה בדרך כלל לאחר השעה עשר בלילה...
הוא 1: או קצת לפני...
מלאך המוות: הוא תמיד שתה כמה כוסות לפני היציאה...
האם: וקצת גם אחרי..
הוא: כדי לאזור כוח..
הוא 1: אומץ…
היא 1: בחיים הרגילים המשעממים שלו... הוא
הוא: עזב בכל פעם את העבודה
מיכל: כי היא לא התאימה לו
ליאור: כי הוא לא רצה אותה
הוא: כי היה לו חלום
כולם: היה לו חלום
בחורה: להיות מחזאי...
היא 3: אז כשהוא חזר בלילה מהמסע שלו:
עדן ק: הוא התיישב אל מול שולחן המחשב
הוא1: וניסה לכתוב
הוא: כל לילה אותו סיפור
די-גיי': הוא יצא עד השעות הקטנות
מלאך המוות: חיפש חוויות
האם: לא נח לרגע עד שלא הייתה לו איזושהי חוויה אחת
הוא: ואז כשחזר- הוא התיישב ליד שולחן המחשב
היא 1: ניסה לכתוב את מה שעבר
הוא1: אבל - הוא לא הצליח.
מיכל: הדף נשאר ריק.
כולם: תמיד הדף נשאר ריק.
ליאור: אבל בבוקר ההוא-
היא 2: תמונה ראשונה
בחורה: בשעה תשע ושלושים בבוקר בדיוק
היא 3: שעה לא נוחה בעליל
עדן ק: לגמרי לא נוחה
הוא: הטלפון צלצל
די-גיי': בעוצמה
הוא: הוא מלמל לעצמו מתוך שינה..
מחזאי: פאק!!
מלאך המוות: הוא חיפש את הפלאפון שלו מתוך שינה.
האם: כשהוא מצא את הפלאפון
כולם: כשהוא מצא את הפלאפון הוא אמר:
מחזאי: הלו?
כולם: הלו?!!
מחזאי: כן.
כולם: אתה מחזאי נכון?
מחזאי: כך כולם אומרים אז כנראה שזה נכון.
כולם: (מאשימים) אבל לא כתבת אף מחזה אחד עד היום.
מחזאי: אני פשוט...
כולם: כן או לא ?!
מחזאי: אני פשוט מחפש חוויות.. חוויות ששווה לכתוב עליהם... אתה מבין.... לא פשוט .. לא פשוט למצוא.. את החוויה הנכונה, את החוויה המתאימה.. את החוויה שמצדיקה מחזה...
הוא: אבל תכלס עד היום לא כתבת מחזה אחד.
היא 1: אפילו לא שורה אחת
מחזאי: לא.
מיכל: לא דיאלוג קטן
מחזאי: לא.
ליאור: לא פעולה אחת.
מחזאי: לא.
בחורה: זאת אומרת שאף אחד לא יודע על קיומך.
הוא: (מתקרבים לכיוון המחזאי בפעימות) אז אולי אתה בכלל לא קיים!
מחזאי: מה זאת אומרת לא קיים? ברור שאני קיים: אני אוכל, אני שותה, אני עובד...
הוא1: עובד.....לא כל כך ...
מחזאי: אני קיים ואין על זה ויכוח!
הוא: אז אנחנו רוצים שתוכיח.
מחזאי: להוכיח מה?
הוא1: שאתה באמת קיים- שאתה באמת מחזאי
הוא: יש לך שבוע בדיוק.
מחזאי: שבוע בדיוק למה?
הוא 1: לכתוב מחזה.
מחזאי: מחזה?
הוא: זה מה שרצית תמיד לא? לכתוב מחזה..
מחזאי: כן, אבל...
הוא 1: אה, אה, אה, בלי אבל....מחזה במשך שבוע אחד בלבד.
הוא: אנחנו נשלם לך
הוא 1: כסף טוב.
הוא: עשרת אלפים דולר
מחזאי: מה?
הוא: מקדמה חמשת אלפים דולר.
מחזאי: אתם צוחקים עלי.
הוא1: אנחנו לגמרי רציניים....
הוא: בבקשה מקדמה להראות לך כמה שאנחנו רציניים.
מחזאי: רגע אחד, מי אתם?
שניהם: אנחנו המנהלים של התיאטרון הלאומי!
מחזאי: התיאטרון הלאומי...
הוא: בדיוק.
מחזאי: שבוע ימים, אני לא בטוח שאני...
הוא1: אתה מתחרט?
הוא: אתה לא רוצה?
מחזאי: לא אמרתי את זה.
הוא: עשינו עליך חיפוש בגוגל.
הוא1: ונחש מה.
מחזאי: מה?
הוא: אפס תוצאות!
מחזאי: אפס תוצאות?
הוא1: חיפוש מקיף ואפס תוצאות.
הוא: אבל החלטנו להיות - איך לומר – להיות מלאי רחמים....
הוא1: לתת לך הזדמנות, של פעם בחיים
כולם: פעם בחיים.
הוא: לא בכל יום מקבלים הזדמנות כזו.
הוא 1: אתה הנבחר.
הוא: אבל...
מחזאי: אבל מה?
הוא1: אל תאכזב אותנו.
הוא: לא מומלץ.
הוא1: אנחנו יכולים להיות גם מאוד אכזריים...
הוא: מאד, אני לא רוצה לדמיין אפילו מה נעשה לך אם לא תעמוד במשימה
הוא1: באתגר...
הוא: יש לך שבוע בדיוק.
מחזאי: שבוע
שניהם: בדיוק.
הוא: אתה יכול להפקיד כבר את ההמחאה בבנק. במספר הזה תוכל להשיג אותנו בכל שעה.
הוא1: אבל אנחנו לא אוהבים שמנדנדים לנו.
שניהם: אדיוס.
היא 3: הוא הסתכל במראה.
עדן ק: השעה הייתה תשע ושלושים וחמש דקות בבוקר.
די-גיי': לפתע הוא הבין
מלאך המוות: לפתע הוא קלט
האם: לפתע הוא תפס
מחזאי: פאק, יש לי שבוע בדיוק לכתוב מחזה, אחרת אני לא יודע מהם יעשו לי…
היא 1: שבוע בדיוק...
מחזאי: פאק. אימא!!!!!
הוא: תרשום. פאק. אימא!!
הוא 1: נרשם.
תמונה שניה:
האם: אל אלוהים. מה קורה? מה יש? מה זאת השאגה הזאת על הבוקר.
מחזאי: אימא. אני חולה - אני לא מרגיש טוב.
האם: מה יש לך? אתה צריך רופא? לקרוא לאמבולנס
מחזאי: לא. זה לא זה...
האם: אתה מדאיג אותי בן. השעה תשע ארבעים וחמש בבוקר. ממתי אתה ער בשעה כזו?
מחזאי: תקשיבי טוב, אימא.
האם: אתה יודע שאתה יכול לספר לי הכול. נכון, בן?
מחזאי: אימא...
האם אתה יכול להירגע. אני מחזיקה לך את היד. אתה יכול לבטוח בי.
מחזאי: אימא....
האם: ( מחזיקה לו את היד) כל דבר -
ליאור: הוא התיישב על הכיסא שבחדרו
בחורה: הוא אחז בידה של אמו
היא 3: הוא סיפר לה כל פרט ופרט ממאורעות הבוקר
עדן ק: הוא כמובן לא סיפר לה מה שאירע אתמול בלילה
די-גיי': הוא חשב לעצמו
מחזאי: היא בלאו הכי לא תבין אז בשביל מה...
כולם: להטריח...
מחזאי: אבל... תבטיחי לי שלא תספרי לאבא....
האם: בשם אלוהים, מבטיחה...
האם: אתה צריך כוס מים?
מחזאי: אני לא צריך כוס מים.
האם: אני צריכה כוס מים.
מחזאי: אני לא יודע מאיפה להתחיל
האם: אתה עושה אותי חולה!
מחזאי: אימא!
מלאך המוות: הוא התיישב על הכיסא שבחדרו
היא 1: לא לפני..
ליאור: לא לפני שבדק קודם לכן
בחורה: אם אבא שלו לא נמצא בבית.
היא 2: כפי שאתם מבינים..
מלאך המוות: אבא שלו והוא...
היא 2: איך נאמר בעדינות..
היא 3: המחזאי שלנו ואבא שלו לא בדיוק תפסו את העולם
האם: באותה נקודת מבט
האם: אתה יכול להירגע, בן. אבא שלך לא בבית!
היא 3: לרגע אחד
עדן ק: לשבריר שניה
די-גיי': הוא חשב להתחיל את הסיפור...
מלאך המוות: עם מה שארע אתמול בלילה..
היא 1: אבל מיד -
ליאור: נמלך בדעתו...
בחורה: וגם אנחנו..
היא 3: כמוהו
עדן ק: לא נספר לכם...
די-גיי': לפחות לא עכשיו –
היא 2: לא עכשיו
מלאך המוות: אבל הוא כן התחיל….
היא 1: מ....
היא 2: מ....
כולם: מצלצול הטלפון...
מחזאי: אז הבוקר
כולם: בתשע ושלושים...
מחזאי: אבל בדיוק, הטלפון צלצל...
כולם: בתשע ושלושים בדיוק!
ליאור: הוא סיפר לה על ההצעה שהוא קיבל
בחורה: הוא הראה לה את הצ'ק שקיבל...
היא 3: היא אחזה בבהלה..
עדן ק: בצ'ק
די-גיי': אם לא נאמר-
מלאך המוות: בפאניקה קלה
היא 1: בבהלה
ליאור: היא מעולם לא ראתה סכום כזה
בחורה: כתוב על
היא 3: צ'ק
כולם: חמשת- אלפים -דולר!
היא 2: בדיוק כך. חמשת אלפים- דולר!
האם: לא נכון.
מחזאי: כן נכון.
האם: לא נכון.
מחזאי: כן נכון.
האם: לא נכון!
כולם: כ-ן -נ-כ-ו-ן!!!
מחזאי: חמשת אלפים דולר מקדמה.
האם: זה לא אמתי.
מחזאי: אמתי לגמרי.
האם: חמשת אלפים דולר, אתה יודע מה אתה יכול לעשות בחמשת אלפים דולר.
האב: לעזוב את הבית.
האם: מאיפה צצת פתאום?
מחזאי: בדיוק מזה חששתי.
האב: מה זאת אומרת מאיפה? כתוב לי בטקסט.
מחזאי: אבא תקשיב..
האב: לא בן. אתה תקשיב לי.
מחזאי: אבא...
האב: אתה לא חושב שהגיע הזמן לעזוב כבר את הבית.
מחזאי: הבטחתי שאחרי
האב: שתקבל עבודה רצינית כמו כל החברים שלך
האם: שהוא יעזוב את הבית
מחזאי: אימא!! את אמורה להגן עלי לא עליו.
האב: לפי מה שאני רואה קיבלת הצעה מאד רצינית
כולם: חמשת אלפים דולר מקדמה!
האב: זה לא הולך ברגל!
כולם: ממש לא!
האב: ובמקום לשבת על התחת - ולהתחיל לכתוב את המחזה שלך, אתה מתנהג כמו ילד קטן ומפונק, ובוכה לאימא שלך!
מחזאי: אבא!!
האב: מה אבא? מה? אני רוצה לדעת? אני צודק או לא צודק?
האם: אתה לא רואה שהילד בחרדה?
האב: הילד בחרדות כבר 24 שנה!
מחזאי: אבא!
האב: למה אני צריך לשמוע מכל החברים שלי, איך שהילדים שלהם עזבו את הבית. איך הם מצאו עבודה. איך הם כבר בזוגיות. ורק הבן שלי! רק הבן שלי נצמד לסינר של אימא שלו!
מחזאי: אתה לא מבין כלום.
האב: מה לא מבין? שנתנו לילד שלי מקדמה, ולא סתם מקדמה אלא מקדמה על סך....
כולם: חמשת אלפים דולר.
עדן ק: הוא סיפר לאב על האיום שאיימו השניים
די-גיי': מה יקרה לו אם
מלאך המוות: אם הוא לא יכתוב את המחזה
היא 1: שהם רוצים. תוך שבוע ב-ד-י-ו-ק!
הוא1: אנחנו לא רוצים להיזכר מה עשינו לראשון שעצבן אותנו.
כולם: ממש לא!
הוא: ותאמין לי שגם אתה ממש לא רוצה להיזכר במה שעשינו לראשון שעצבן אותנו.
כולם: ממש לא!
מחזאי: אתם לא מצפים שיהיה לי כבר רעיון, נכון?
הוא1: לא! אבל אנחנו נגיד לך למה אנחנו כן מצפים
הוא: אנחנו מצפים למסירות
הוא 1: לנחישות
הוא : לאמונה
הוא 1: לדבקות במטרה.
הוא: עמידה ביעדים.
הוא1: עמידה ביעדים הוא כלל מאד חשוב אצלנו.
הוא: אבל מאד!!
הוא1: בוא נאמר הכרחי
הוא: כי בלי עמידה ביעדים
הוא1: איך נאמר- העולם
הוא: איך נתאר...
הוא1: העולם...
הוא: העולם...
כולם: העולם!!
הוא: יהיה תוהו
הוא 1:כאוס מוחלט
הוא: אנרכיה תשלוט בכל מקום!
הוא1: ואם יש משהו שאנחנו לא יכולים לסבול
הוא: בשום פנים ואופן-
הוא1: זאת אנרכיה.
האב: זה נשמע איום מאד רציני.
הוא והוא 1: מאוד.
האב: אתה לא חושב שהיגיע הזמן להזיז את התחת שלך ולהתחיל לעבוד?
מחזאי: כמו תמיד אתה לא מקשיב למה שאני אומר לך! אני לא מצליח למצוא נושא!
האב: (מסתכל בשעון) אני רואה שבזבזנו מספיק זמן. אני חייב לחזור לעבודה. אתה יודע מה התפקיד שלך בן. נכון? כל חייך חלמת להיות מחזאי. בקשה עכשיו זה הזמן שלך- אדיוס!
(האב יוצא לעבודה)
מחזאי: אימא!!
האם: אני הולכת להפקיד את הכסף בבנק.
מחזאי: זהו. אני חולה. אני לא מרגיש טוב. אני בהיסטריה.
האם: אני סומכת עליך.
מחזאי: איך את יכולה לסמוך עלי כשאני לא סומך על עצמי.
האם: בסוף אתה תמצא.
מחזאי: יש לי שבוע בדיוק.
האם: המחשב.
מחזאי: המחשב?
האם: תיכנס למחשב. תפתח את האינטרנט. כל מה שאנחנו רוצים או מחפשים נמצא היום באינטרנט. תעשה גוגל. תקיש שם את המשפט הבא: איך לכתוב מחזה?
כולם: או על מה לכתוב מחזה?
האם: או על מה לכתוב מחזה?
כולם: או איזו פעולה לבחור?
האם : או איזה פעולה לבחור?
כולם: או איזו פעולת על תהייה לגיבור שלי?
האם: או איזו פעולת על תהייה לגיבור שלי?
האם: אני בטוחה שבסופו של דבר
כולם: בסופו של דבר
האם: גוגל ידע מה לעשות. ידע מה לחפש. אני בטוחה שגוגל יפתור לך את הבעיה. כי אם הוא לא יפתור לך את הבעיה
כולם: או אז
האם: או אז... אז כבר באמת אין יותר על מי לסמוך.
כולם: חוץ מהאל לבדו.
האם: כמובן.
האם: אני הלכתי. אדיוס.
כולם: אדיוס.
ליאור: הוא עשה כעצתה.
בחורה: הוא הדליק סיגריה.
היא 3: הוא פתח את המחשב.
הוא: הוא רשם גוגל מנוע חיפוש
עדן ק: והקליד את השאלה הבאה:
מחזאי (בחרדה): גוגל יקר שלי... תעזור לי.. אני צריך עזרה ממך... אני צריך תשובה לשאלה מאד קריטית, מאד גורלית, מאד קיומית, מאד עכשווית
תמונה שלוש:
(קולות של מורים, הטראומה של המחזאי)
די-גיי': הוא הסתכל בחשש על צג המחשב
מלאך המוות: מיד הופיעו לו מספר לינקים מחשידים
האם: אבל הוא שם לב אל לינק מיוחד במיוחד
היא 1: שבו היה כתוב
מיכל: את הדברים הבאים:
מחזאי: ראשית עליכם לדעת מה הסיפור שאתם רוצים לספר במחזה שאותו תכתבו
ליאור: כדאי שתכתבו לעצמכם תקציר של כל הסיפור כולו
מחזאי: תקציר של כל הסיפור
כולם: כולו...
היא 2: עליכם להחליט...
היא 3: עליכם להחליט איזה סוג של מחזה אתם הולכים לכתוב
מחזאי: באיזה ז'אנר אתם רוצים לכתוב
היא 2: באיזו סוגה ספרותית לבחור
עדן ק: האם אתם רוצים שהמחזה שלכם יהיה קומדיה?
די-גיי': או טרגדיה
מלאך המוות: או אולי בכלל דרמה ריאליסטית
האם: משהו מהחיים
היא 1: שיהיה אותנטי
מיכל: שיהיה מרגש
ליאור: רגיש
היא 3: שיהיה אמתי
עדן ק: כואב
די-גיי': עם בשר
מחזאי: עם ביצים!
מלאך המוות: המון מחשבות רצו לו בראש
מחזאי: אולי אני אכתוב דרמת מתח פסיכולוגית. או דרמה פוליטית נוקבת.
היא 2: או...
מחזאי: או דרמה בלשית נתחיל את המחזה עם רצח. זה תמיד טוב להתחיל משהו ברצח.
היא 2: או.
מחזאי: לא מספיק טוב. בנאלי מידי. כולם מתחילים עם רצח. אוף
כולם: אף רעיון לא נראה לו באמת, כל מחשבה שהעלה.. נראתה לו
די-גיי': בנאלית.
ליאור: משעממת.
בחורה: לא מתחברת
כולם: למשהו ממשי !
הוא: תרשום, אף מחשבה
הוא 1: לא מתחברת למשהו ממשי.
הוא: תראה לי? ( מראה לו את מה שכתב) טוב מאד.
הוא 1: אתה לא סומך עלי?
הוא: הבוס שלנו לא אוהב טעויות.
כולם: אבל ממש לא!
האם: ואז.. כמו תמיד
היא 1: ללא כל אות אזהרה...
הוא: אנחנו רוצים רק להזכיר לך
הוא1: כי הזמן מתקתק
כולם :תיק, תק, תיק, תק
הוא: ואנחנו חוששים
הוא1: חוששים מאד.
כולם: חוששים.
הוא: ואם יש משהו שאנחנו לא אוהבים
הוא 1: לא אוהבים.
כולם: לא אוהבים.
הוא1: זה לחשוש
הוא: אתה זוכר מה שקרה למי שחששנו לו לא מזמן
הוא1: איך אפשר לשכוח?
הוא: בדיוק כך! איך אפשר לשכוח!
הוא: ( מסתכל בשעון) אתה חושב שזה הזמן?
הוא 1: (מסתכל בשעון, ובפנקס ) נראה לי שכן.
הוא: אז למחסן?
הוא 1: למחסן!
מחזאי: למה? מה יש במחסן?
הוא 1: אתה ממש לא רוצה לדעת.
מחזאי: אתם מפחידים אותי.
הוא: (צוחק) אנחנו מפחידים אותו.
מחזאי: אני לא אוהב את הנוכחות שלכם. זה מפריע לי להשראה.
הוא1: (צוחק) מפריעים לו להשראה.
מחזאי: אני חייב להתרכז, זה עניין של חיים ומוות.
הוא: (רציני מאד) אין לך מושג כמה שאתה צודק!
הוא1: הגיע הזמן להוציא עתי חפירה.
מחזאי: בשביל מה?
הוא: בשביל מה אתה חושב?
מחזאי: די כבר, צאו לי מהראש!
מיכל: הוא פתח דף וורד
ליאור: הוא כתב בחשש
מחזאי: תמונה ראשונה
היא 3: לפתע
עדן ק: לפתע פתאום
די-גיי': ללא כל אות אזהרה
מלאך המוות: צצה לה הודעה
האם: בקשת חברות
היא 2: בקשת חברות
היא 1: מהפייסבוק
מיכל: מאת..
ליאור: ג'וספין
היא 3: הוא לא הכיר את השם הזה
עדן ק: לפחות הוא לא זכר שהכיר את
די-גיי': השם הזה -
כולם: ג'וספין
היא 2: ג'ו-ספין.
מחזאי: ג'וספין.
מלאך המוות: הוא בדק אם היא קשורה למישהו
האם: או מישהי
היא 1: לחברים שלו
מיכל: אבל ככל שהוא בדק
ליאור: ככל שהוא העמיק
היא 3: הוא נוכח לדעת
עדן ק: שאין לה שום קשר אליו
די-גיי': הוא התלבט אם
מלאך המוות: אם...
האם: לאשר לה חברות
היא 1: משום מה
מחזאי: היא נראית לי מוכרת מאיזה שהוא מקום
מיכל: אבל ...
מחזאי: אני לא זוכר מהיכן.
ליאור: למרות שלרוב
היא 3: בדרך כלל
עדן ק: ברוב הפעמים
די-גיי': אם מישהי
מלאך המוות: או מישהו
האם: מבקשים
היא 1: ממנו
מיכל: חברות
ליאור: הוא לא היה מאשר, אם לא הייתה לו תחושה וודאית
היא 3: מוכחת
היא 2: וודאית.
עדן ק: שהוא מכיר אותו
די-גיי': או אותה
מלאך המוות: בגלל אותו חינוך ישן
האם: שאמו הקנתה לו
היא 1: עוד שהיה ילד
האם: תזכור בני.
מחזאי: כן, אימא.
האם: לא מדברים עם זרים
מחזאי: מבטיח אימא.
האם: זרים יכולים להיות אנשים מאד מסוכנים.
כולם: אבל מאד.
האם: ואני לא רוצה שתסתבך לי בצרות, בן.
מחזאי: אני מבטיח לך לא להסתבך בצרות, אימא.
האם: תבטיח לי, בן. זה חשוב.
מחזאי: אימא, את יכולה להיות רגועה. אני מבטיח לך.
האם: ילד טוב.
ליאור: אבל הפעם..
היא 3: זה היה שונה
עדן ק: משהו בתמונה שלה
די-גיי': בפרופיל שלה
מלאך המוות: ב...
היא 2: איך לומר...
מחזאי: איך להסביר את זה
האם: הוא לא ידע
היא 1: איך להסביר את זה
מיכל: הוא לא הבין
היא 2: למה...
ליאור: למה הייתה לו תחושה
היא 3: שהפעם הוא צריך לאשר
עדן ק: את בקשת החברות
די-גיי': הוא לחץ על המקש
מלאך המוות: ואישר את הבקשה
האם: ואחרי זמן קצר
היא 1: היא -
מיכל: ג'וספין
כולם: ג'וספין
ליאור: שלחה לו הודעה
היא 3: היא כתבה לו
היא 2: היא כתבה לו:
ג'וספין: היי
כולם: הוא ענה לה:
מחזאי: היי
כולם: הוא חיכה לה במשך שלוש דקות
עדן ק: שלוש דקות תמימות
די-גיי': שלוש דקות ארוכות
כולם: אבל ארוכות מאד-
מלאך המוות: ואז לפתע היא ענתה
ג'וספין: תעזור לי בבקשה
מחזאי: סליחה?
ג'וספין: תעזור לי אני בסכנה.
האם: גשם החל לרדת. ברקים נשמעו.
היא 2: וגם רעמים.
ג'וספין: לא קר לך?
מחזאי: למה שיהיה קר? רק עכשיו התחיל לרדת גשם.
כולם: באמצע הקיץ.
ג'וספין: זה לא מוזר גשם באמצע הקיץ?
מחזאי: יש כאלו שמסבירים את התופעה הזאת בגלל ההתחממות של כדור הארץ.
ג'וספין: הם עוד מעט יגיעו.
מחזאי: מי?
ג'וספין: אנשים זרים. אנשים מסוכנים. אני פוחדת.
מחזאי: גם את אישה זרה. אולי גם את מסוכנת?
ג'וספין: אתה לא זוכר אותי?
מחזאי: מאיפה אני אמור לזכור אותך?
גוספין: מאתמול בלילה.
מחזאי: את היית אתמול בלילה במועדון?
ג'וספין: ישבת על הבר.
מחזאי: אני לא זוכר אותך.
ג'וספין: זמרת הברים עלתה על הבמה
מחזאי: את זה אני דווקא כן זוכר.
ג'וספין : היא שרה:
זמרת ברים: אי שם מעבר לקשת בענן...
ג'וספין: לחשתי לך
כולם: מונמור
ג'וספין: ואתה שאלת אותי
מחזאי: למה העיניים שלך עצובות כל כך?
ג'וספין: כי הולכים להרוג אותי.
מחזאי: מי?
ג'וספין: אנשים רעים ומאד מסוכנים.
מחזאי: למה?
ג'וספין: כי לא עמדתי בהבטחה שלי.
מחזאי: מה הבטחת?
ג'וספין: סיפור ארוך.. בכל אופן, הם שלמו לי. הרבה מאד כסף.
( כאו נפסקת השירה של זמרת הבארים)
כולם: חמשת אלפים דולר.
ג'וספין: ועוד חמשת אלפים דולר שאני אסיים.
מחזאי: זה נשמע מוכר.
ג'וספין: אתה תעזור לי, נכון?
מחזאי: מה אני כבר יכול לעשות?
ג'וספין: להציל אותי.
מחזאי: אני בסך הכול..
כולם: מחזאי פשוט.
מחזאי: מחזאי פשוט.
ג'וספין: אבל למחזאים יש כוח. הם יכולים לברוא עולם
מחזאי: אני צריך לחשוב על זה.
ג'וספין: אין לי זמן. השעון מתקתק. הם עלולים לבוא בכל רגע!
כולם: תיק, תק, תיק, תיק תק...
מחזאי: יש לי הרבה עבודה לעשות כרגע.
ג'וספין: החיים שלי בסכנה.
מחזאי: תתקשרי למשטרה.
ג'וספין: אתה לא חושב שאם הייתי יכולה זה בדיוק מה שהייתי עושה?
היא 1: ואז היא נעלמה.
מיכל: ככה בבת אחת.
ליאור: כלעומת שבאה.
היא 3: הוא קרא לה:
מחזאי: ג'וספין!!!
הוא: מה אתה אומר? אתה חושב שזה מספיק עמוק?
הוא1: ככה זה נראה.
הוא: תבדוק. אתה יודע שהבוסים שלנו לא אוהבים טעויות.
כולם: ממש לא!
הוא1 לבדוק מה?
הוא: שזה מספיק עמוק.
הוא 1: אתה לא מתכוון שאני...
הוא: לקפוץ? זה בדיוק מה שאני מתכוון. אני לא רוצה להיזכר בבחור האחרון שהיה לנו שלא הסכים לקפוץ.
הוא 1: יש לי טביעת עיין מצוינת ואם אני אומר שזה מספיק עמוק אז זה מספיק עמוק!
הוא: תאמין לי שאתה לא רוצה בעיות עם הממונים שלנו. קדימה. קפוץ. אין לנו את כל הזמן שבעולם. קפוץ
הוא1 : לקבר?
הוא: אתה רואה פה משהו אחר שאפשר לקפוץ אליו?
הוא 1: כמו שאני קופץ לבית מלון או לחופשה.. פשוט ככה, לקפוץ?
הוא: בדיוק כך!
הוא 1: אם אני זוכר נכון לא ביקשו מאתנו לקפוץ. ביקשו רק לחפור!
הוא : אם אתה לא רוצה שהקבר הזה יהיה שלך - אני ממליץ לך לא לעשות בעיות.
כולם: אחת, שתיים, שלוש, קפוץ!
עדן ק: הוא קפץ לקבר שהוא חפר
היא 2: במו ידיו.
די-גיי': חמש דקות לפניי
הוא: נו? אז איך המרגש?
הוא 1: (מגמגם) דיי נעים כאן.. אם לומר את האמת.
הוא: (רושם) נעים .. אפשר בבקשה להיות יותר ספציפי? קר שם? חם שם? או שרק נעים? האם יש צורך לשנות את הטמפרטורה? האם נוח לך? האם אתה יכול לדמיין את עצמך חי במקום הזה .. בוא נאמר מאה או מאתיים שנה?
הוא1: תנאים מצוינים! מחלקה ראשונה! לא צריך לשנות דבר!
הוא: טוב מאד. עבודה מצוינת!
הוא1: (מבקש לקום) אפשר?
הוא: חשבתי שנוח לך שם.
הוא 1: אני לא אוהב את הבדיחות שלך.
הוא: (מושיט לו) פעם אהבת. בבקשה?
הוא 1: תודה באמת.
הוא: שנזוז? ישנה עוד עבודה לעשות.
הוא 1: תמיד ישנה עוד עבודה.
הוא: אני שומע טרוניה? שאדווח לבוס הגדול?
הוא 1: חס וחלילה. הכול טוב. רק לא לבוס הגדול.
תמונה ארבע:
מלאך המוות: לפתע הבזיק לו רעיון כי:
היא 1: ג'וספין לא הגיעה לו ככה סתם
מיכל: או כמו שאבא שלו היה תמיד אומר
האב: תלמד בן. אין שום דבר מקרי בעולם. נוט צ'אנס. סיפרתי לך כבר איך הכרתי אימא?
מחזאי: אלף פעמים אולי.
האב: אל תתחצף בן. כולם אמרו שזה יד המקרה, בן. אבל תמיד ידעתי שזה יד הגורל!
ליאור: למרות שהוא שמע את הסיפור הזה אולי
בחורה: אלף פעמים
היא 3: ואחד
די-גיי': אביו חזר וסיפר לו את הסיפור
היא 1: בפעם
מיכל: האלף
ליאור: ואחד
בחורה: ובכל פעם
היא 2: בכל פעם הוא סיפר את הסיפור
היא 3: בגרסה שונה
האב: אז אתה שומע בן:
מחזאי: יש לי ברירה?
האב: את אמא שלך הכרתי בבית חולים, בזמן ששירתי בצבא.
מחזאי: אבל אמא סיפרה שהשתמטת מהצבא.
האב: איך אתה מדבר בן, אתה טוען שאני משקר?
מחזאי: חס וחלילה.
האב: אל תתחצף בן.
מחזאי: שפתיי חתומות.
האב: טוב מאד. אז כמו שאמרתי הייתי פצוע קשה.
מחזאי: כמובן.
האב: אבל מאד!!
מחזאי: כמובן.
האב: זמן מלחמה. תנאים קשים.
מחזאי: בתי חולים...
האב: בתי החולים היו עמוסים. כמעט ולא היו אחיות...
מחזאי: ואז ראית אותה. עומדת שם באמצע המסדרון. מדברת עם רופא.
האב: בדיוק כך! כבר סיפרתי לך את הסיפור הזה?
מחזאי : סתם ניחשתי. ניחוש פרוע.
האב: לא חשוב., בן מה אני אומר לך? אה? מה? גורל או לא גורל?. מה אתה חושב? למה אתה חושב שאלוהים רצה שאני אפצע במלחמה הנוראה ההיא. תגיד לי אתה.
מחזאי: כדי להגיע לבית החולים ולהכיר את אמא.
האב: בדיוק כך. אין מקריות בעולם.
כולם: נוט. צ'אנס.
די-גיי': ואז הוא חשב לעצמו.
מחזאי: אולי..
מלאך המוות: אולי..
מחזאי: אולי נשלח לי מסר מהקיום..
היא 1: מסר מהיקום.
מחזאי: ג'וספין...
מיכל: אולי...
ליאור: הוא חשב לעצמו
בחורה: הוא חשב
היא 3: הוא חשד
די-גיי': כי אולי
היא 2: אבל רק אולי...
מחזאי: אולי בעצם, מה שהעולם מנסה לומר לי
כולם: כן?!!
מחזאי: מה שהעולם מבקש ממני הוא
כולם: כן?!
מחזאי: מה שהעולם מנסה להגיד לי
כולם: כן?!
מחזאי: שאני צריך לכתוב עליה את המחזה שלי, רגע אחד
כולם: כן?
מחזאי: אם אני אלך למועדון שבליתי בו אתמול בלילה
כולם: כן?!
מחזאי: ואברר על עוד אנשים שראו אותה:
מלאך המוות: שפגשו אותה
היא 1: שהכירו אותה
מחזאי: אז
כולם: אז?
מחזאי: אז, אולי אוכל להבין לאן החוטפים לקחו אותה.
כולם: בראוו!!
מחזאי: או מה קרה לה בדיוק אתמול
מיכל: בראוו!!
מחזאי: וכך
כולם: וכך?
מחזאי: להציל אותה.
כולם: בראוו!!
ליאור: הוא חיכה לערב.
בחורה: אבל כמו תמיד שמחכים למשהו.
היא 3: הזמן זוחל
די-גיי': לאט
מלאך המוות: אבל
היא 1: מאד לאט
כולם: תיק, תק, תיק , תק…
מיכל: וכשהערב ירד
ליאור: הוא ידע בדיוק
בחורה: אבל בדיוק מה הוא צריך לעשות
היא 3: הוא לבש את הז'קט השחור שלו
די-גיי': זה שהוא אהב
היא 2: ז'קט המזל שלו.
מלאך המוות: זה שהוא לבש אתמול בלילה
היא 1: הוא לא שכח
מיכל: הוא לא שכח
ליאור: לשים את הפלאפון
בחורה: בכיס המעיל
היא 3: לכל מקרה
די-גיי': שלא יבוא
מלאך המוות: וכמובן
היא 1: שהוא לא שכח
מיכל: גם
ליאור: לקחת
בחורה: עט ונייר
כולם: תמיד הוא לקח עט ונייר לכל מקום שהוא לא הלך אליו
היא 3: למקרה שתבוא עליו השראה
די-גיי': לעולם אין לדעת מתי
כולם: תבוא עליו ההשראה
מלאך המוות: והוא כמובן לא שכח
היא 1: כמובן
מיכל: לקחת מטריה
ליאור: על כל צרה שלא תבוא
כולם: על כל צרה
בחורה: אבל הזמן
היא 3: כמו תמיד באירועים שכאלו הזמן
די-גיי': זוחל
מלאך המוות: לאט
כולם: מאד.. ל..א..ט
היא 1: אבל פתאום הגיעה השעה
מיכל: תשע וחצי
ליאור: הוא התכוון לצאת מהבית
בחורה: הוא פתח את דלת הבית
היא 3: אבל אז!
האב: לאן אתה חושב שאתה יוצא, בן?
מחזאי: אבא, לא שמתי לב שאתה בבית.
האב: אז איפה אני יכול להיות אם לא בבית?
מחזאי: בדרך כלל אתה חוזר מאוחר מאד מהעבודה.
האב: אבל הלילה לא. ואתה יודע למה?
מחזאי: אני מבטיח לך שאני עובד אבא. אתה מוכן לתת לי לעבור.
האב: עובד? אני לא רואה שאתה עובד. חמשת אלפים דולר!
מחזאי: יש לי משימה.
האב: חמשת אלפים דולר.
מחזאי: זה בשביל המחזה.
האב: בשביל המחזה.. בשביל המחזה, תן לי לנחש , אתה יוצא...
כולם: לבלות.
מחזאי: כן/ לא/ לא בדיוק, אתה לא תבין
האב: נסה אותי
מחזאי: אני הולך לבצע תחקיר.
האב: תחקיר?
מחזאי: מחזאים עושים תחקירים.
האב: אל תהייה לי חכמולוג. חמשת אלפים דולר לא הולכים ברגל.
מחזאי: אני מבטיח לך שאני עובד. יש לי רעיון.
האב: רעיון. זה טוב מאד. אז שב ותעבוד.
מחזאי: בשביל לפתח את הרעיון אני חייב לצאת מהבית, אבל מה הבעיה..?
כולם: מה?
מחזאי: שאתה חוסם לי את פתח היציאה.
האב: רק תזכור שלא כל אחד מקבל הצעה שכזאת כל יום.
מחזאי: סמוך עלי שאני לא שוכח!
מחזאי: (מבקש לפתוח את הדלת) אפשר?
האב: בבקשה
מחזאי: תודה רבה באמת.
די-גיי': הוא יצא מהבית.
מלאך המוות: הגשם התחזק.
מיכל: הסלקטור שעמד בכניסה עצר אותו:
סלקטור: לאן זה, בחור ?
מחזאי: מה זאת אומרת לאן. למועדון.
סלקטור: יש לך אישור?
מחזאי: ממתי אני צריך אישור.
סלקטור: מהיום.
מחזאי: מהיום? למה?
סלקטור: כי ככה אמרו לי.
מחזאי: מי?
סלקטור: המנהלים.
מחזאי: אלו מנהלים?
סלקטור: של המועדון.
מחזאי: אבל, אבל...אני.. אני.. כל לילה מגיע לכאן. מה שונה הלילה הזה מכל לילה...
די-גיי': ( שרה) מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות..
סלקטור: כל לילה אולי. אבל הלילה לא.
מחזאי: אני לקוח קבוע כאן.
סלקטור: מהלילה כבר לא.
מחזאי: אני רוצה לדבר עם המנהלים. יש לי זכויות!
סלקטור: אבל המנהלים לא רוצים לדבר אתך.
מחזאי: זה אבסורד!
סלקטור: אבסורד או לא- אבל אם לא אכפת לך אתה מפריע בכניסה
ליאור: נו, באמת
היא 3: כמה זמן אפשר לחכות
די-גיי': יורד פה גשם-
מלאך המוות: זלעפות-
היא 1: אומרים שעוד מעט ירד פה ברד
היא 2: מה פתאום ברד. בחדשות אמרו במפורש שלג!
האםשלג באמצע הקיץ?
היא 2: שלג באמצע הקיץ.
ליאור: טוענים שזה בגלל התחממות כדור הארץ
( כאן השירה של די-גיי' מסתיימת)
היא 3: אומרים שזה סימן
די-גיי': שתפרוץ מלחמה
מלאך המוות: מלחמת עולם שלישית
היא 1: בגלל שאלוהים כועס
מיכל: לפי הקלפים שפתחתי הבוקר זה סימן
ליאור שיקרה פה אסון
היא 3: לבואו של המשיח
היא 2: לרעידת אדמה שהולכת ומתקרבת
די-גיי': מה אני אומר לכם. בזמנים שכאלו תמיד ישנן שמועות
כולם: תמיד!
מלאך המוות: זה מנהגו של עולם!
היא 1: ואני אומרת לכם שזה הכול בגלל חוק הלאום
מיכל: איך קשור עכשיו חוק הלאום
ליאור: לא יודעת . אבל זה כתוב בטקסט. ואם זה כתוב בטקסט..
כולם: אז זה כתוב בטקסט!
מחזאי: נו. באמת. אתה זוכר אותי. אתה חייב לזכור אותי. נכון שאתה זוכר אותי?
תסתכל עלי, אני לא נראה לך מוכר?
סלקטור: לא זוכר.
מחזאי: זה אני מאתמול בלילה.
סלקטור: מצטער ילד.
מחזאי: כמה כסף אתה רוצה?
סלקטור: אתה מנסה לשחד אותי?
מחזאי: חס וחלילה.
היא 3: נו. באמת. כמה זמן אפשר לחכות פה עוד.
סלקטור: פעם אחרונה, אני מבקש ממך יפה. תפנה פה את התור.
כולם: נו. באמת. אנשים רוצים פה להיכנס.
מחזאי: הכול טוב. אני מפנה את המקום שלי. אבל שתדע לך שזה ממש, אבל ממש לא בסדר!
די-גיי': איך שהוא נכנס
מלאך המוות: למועדון
היא 2: הוא שמע...
מיכל: הוא שמע את הדי ג'יי צועקת מהעמדה שלה
די-ג'יי: חברים וחברות אתם מוכנים ומוכנות להרים את הלילה למעלה ?!!
הוא 1: אתה מרוצה?
הוא: אני מרוצה!
הוא1: אני חושב שעד כה מלאנו את כל ההוראות במדויק.
הוא: תראה לי את הפנקס בבקשה.
הוא 1: בקשה. הפנקס.
הוא: הוא נכנס למועדון.
הוא 1: הוא נכנס למועדון. לפי ההוראות ש-ג'וספין
הוא: ג'וספין נתנה לו .
הוא1 : הגשם התחזק.
הוא: טוב מאד. אנחנו לא רוצים בעיות עם הבוס שלנו.
כולם: ממש לא.
הוא 1: מה אתה חושב, יש סיכוי שהבוס הגדול ייתן לנו חופשה?
הוא: אי אפשר לדעת. אף פעם לצפות מה הם חושבים. אבל אני חושב שבהחלט יש סיכוי!
מלאך המוות: יין בבקשה?
הוא: תמזוג.
הוא 1
די-ג'יי: חברים וחברות אתם מוכנים ומוכנות להרים את הלילה למעלה ?!!
-סוף מערכה ראשונה-
מערכה שניה:
תמונה ראשונה:
די-ג'יי: אנשים נפלאים אתם מוכנים להרגיש את האהבה שיש כאן באוויר?
כולם: (מחיאות כפים)
די-ג'יי: אתם מוכנים ומוכנות להכיר בעובדה שהחיים קצרים וזה והגיע הזמן למצוא אהבת אמת?
כולם: או יה!!
די-ג'יי: לא שומעת אתכם.
כולם: או- יה!!
די-ג'יי: לא שומעת!
כולם: החיים קצרים ואין זמן לבזבז אותם. או –יה!!
די-ג'יי: כי הלילה עוד צעיר.
כולם: הלילה עוד צעיר!
די-ג'יי: כי הלילה עוד צעיר!
כולם: כי הלילה עוד צעיר!
די-ג‘יי: וזה הזמן אנשים נפלאים.
כולם: זה הזמן אנשים נפלאים!
די-ג'יי: כן!! זה הזמן!!
כולם: זה הזמן
די-ג'יי: למצוא אהבה. אתם לא חושבים ככה אנשים נפלאים?
כולם: או- יה!!!
די-ג'יי: מוכנים להרים את הלילה. One, Two, Three, מוזיקה! חזרו אחרי!!!
(מחיאות כפיים סוערות)
די-ג'יי: כי החיים קצרים
כולם: החיים קצרים
די-ג'יי: ואין זמן לבזבז!
כולם: אין זמן.
די-ג'יי: אני מבטיחה לכם שהלילה אהבת חייכם נמצאת כאן. אתם מרגישים את זה?
כולם: או- יה!
די-ג'יי: אז קדימה לכו למצוא אותה! מוזיקה לפנים!!
בחורה: הוא נכנס לרחבה
מלאך המוות: והוא השתדל
מיכל: שלא להתבלט יותר מידי
בחורה: הוא רקד במרכז הרחבה
מלאך המוות: הוא התחיל
מיכל: עם אחת הבחורות
בחורה: כדי שלא יחשדו
היא 2: כדי שלא יבחינו
מלאך המוות: למניעים הנסתרים שלו באמת
מחזאי: היי,
בחורה: הי
מחזאי: את מגיעה לפה הרבה?
בחורה: תלוי למה אתה קורא הרבה.
מחזאי: מחוכמת.
בחורה: ככה אומרים עלי.
מחזאי: מה את עושה בחיים?
בחורה: מחפשת אהבה.
מחזאי: לא כולם מחפשים אהבה?
בחורה: אבל אני לא כמו כולם.
מחזאי: מה זאת אומרת?
בחורה: אני מיוחדת.
מחזאי: כולם מיוחדים, לא?
בחורה: כדאי שתעזוב את המקום.
מחזאי: סליחה?
בחורה: לא טוב שאתה פה.
מחזאי: אנחנו מכירים?
בחורה: אני יודעת למה באת לפה. היא לא כאן.
מחזאי: ג'וספין?
בחורה: לא בקול רם.
מחזאי: מה את יודעת עליה?
בחורה: הם מחפשים אותך. יש פה מרגלים בכל מקום.
מחזאי: את יכולה להגיד לי אולי-
בחורה: אתה רואה אותם?
מלאך המוות: היא הצביעה על שני טיפוסים מפוקפקים שנשענו על העמוד
בחורה: שברחבה
מלאך המוות: אחד מהם הדליק סיגריה
בחורה: השני לחש לו משהו
מלאך המוות: הוא ניסה לקרוא את שפתיו
בחורה: אך הוא לא הצליח להבין מה הבחור
מלאך המוות: אומר לבחור השני
בחורה: הוא שם לב
מלאך המוות: שאחד הבחורים
בחורה: מכניס את ידו
מלאך המוות: לאחד הכיסים
בחורה: שבמעילו
בחורה : יש לו אקדח
מחזאי: זאת בטח טעות
בחורה: המקום שורץ מלא מרגלים
מחזאי: מרגלים?
בחורה: כן. שבאו לחפש
מחזאי: אותי.
בחורה: אני מציעה לך
כולם: הצעה ידידותית.
בחורה: תעזוב את המקום כמה שיותר מהר. לפני..
כולם: שיהיה מאוחר מידי.
מחזאי: אני חייב וודקה רדבול
בחורה: אני לא חושבת שזה מעשה חכם.
בחורה: הוא ניגש אל הבר וביקש
מלאך המוות: מהברמן.
מחזאי: אפשר וודקה רדבול בבקשה?
מרגל 1: אתה בטוח שיש לך אישור לבקש וודקה רדבול?
מחזאי: ממתי בן אדם צריך לקבל אישור להזמין משקה?
מרגל 2: הוא שואל ממתי צריך בן אדם לקבל אישור להזמין משקה.
מרגל 1: מה הוא שואל?
מרגל 2: הוא שואל ממתי צריך אישור לקבל משקה!
מחזאי: זוהי מדינה דמוקרטית! לכל אחד מותר להזמין משקה איפה שהוא רוצה.
המרגלים: (פורצים בצחוק)
מחזאי: זאת לא בדיחה!!
מרגל 1: לא פה!
מרגל2: בהחלט לא פה!
מחזאי: עדיין מגיע לבן אדם פה זכויות!
(כולם צוחקים)
מרגל 1: אופטימי משהו.
מרגל 2: לרשום?
מרגל 1: בהחלט לרשום. בשביל ההיסטוריה.
כולם: בשביל ההיסטוריה.
מחזאי: זאת מדינה דמוקרטית!
הוא: שמעת את זה?
הוא 1: שמעתי.
מרגל 1: ומה מאפיין מדינה דמוקרטית?
מחזאי: שכל אחד יכול לעשות בה מה שהוא רוצה.
מרגל 2: ואתה יכול לעשות מה שאתה רוצה?
מחזאי: ברור. אני בן אדם חופשי!
הוא: תרשום את זה.
הוא 1: רשום.
מחזאי: אני מתעקש.
הוא: הוא מתעקש.
הוא 1: ( מסתכל בפנקס) זה לא רשום כאן.
הוא: תראה לי.
הוא 1: בבקשה.
הוא: זה בהחלט לא רשום כאן.
הוא1: מה נעשה?
הוא: אני חושב שישנה תקלה במערכת. הבוס לא יאהב את זה.
הוא 1: רק שלא יבטל לנו את החופשה.
הוא: אני אדבר אתו. אל תדאג.
הוא 1: תמיד חלמתי לנסוע לציריך. או לשוודיה. או לניו יורק.
הוא: אמרתי לך שאני אטפל בזה.
מחזאי: זאת מדינה דמוקרטית, ובמדינה דמוקרטית אני יכול....
מרגל 2: הוא חושב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.
מחזאי: אני רוצה את המשקה שלי עכשיו!
מרגל 1: בקשה
מחזאי: נסה
מרגל2: נסה להזמין את מה שבאת להזמין.
מחזאי: אפשר וודקה רדבול?
ברמן: מצטער. אבל החוק לא מאשר זאת.
מחזאי: ממתי?
ברמן: מהיום.
מחזאי: זה פסיכי לגמרי.
ברמן: מה לעשות. אבל אלו החוקים. למחזאים אסור יותר להזמין משקאות חריפים. ועד כמה שאני יודע רד בול וודקה הוא משקה חריף .
מחזאי: מתי יצאה התקנה הזאת.
ברמן: חבר. אתה לא רואה שאתה מפריע. יש פה אנשים. אני מבקש בכל לשון של בקשה, ואני מנומס, באמת מנומס. ואתה לא רוצה להיזכר מתי לא הייתי מנומס.
כולם: ממש לא.
מחזאי: אני דורש זכויות!!
מרגל 2: הוא דורש זכויות.
מרגל 1: שמעתי.
בחורה: (לברמן) אפשר וודקה רדבול בבקשה?.
ברמן: כמובן. עוד משהו?
בחורה: זה הכול בינתיים.
ברמן: שיהיה לך ערב נפלא ושתמצאי פה אהבת אמת. אה?
בחורה: זאת המטרה לא?
מחזאי: רגע, למה היא כן, ואני לא?
מרגל 1: כי ככה המנהלים קבעו!
ברמן: ומה בשבילך?
מלאך המוות: כמו שלה.
ברמן: רד בול וודקה. על הגריל.
מלאך המוות: מתוחזק. בבקשה.
ברמן: אני מכיר אותך מאיזה שהוא מקום לא?
מלאך המוות: אתה טועה. אבל בקרוב תכיר. אם לא היום אז מחר.
מחזאי: (בפאניקה) גם לה. גם לה. גם לה. גם לה כן, ולי לא.
מרגל 2: לה ן יש זכויות.
מלאך המוות: לחיים!
מחזאי: אני דורש זכויות כמו לה.
ברמן: חבר. אתה מעקב את התור.
מחזאי: אני דורש הסברים!
מרגל1: בקשה שחור על גבי לבן.
מחזאי: ( קורא בפנקס) החל מהיום משעה שתיים עשרה בצהריים. ( ממשיך לקרוא, נדהם ממה שכתוב במכתב) אני רוצה לדבר עם ההנהלה.
מרגל 1: הוא רוצה לדבר עם ההנהלה.
מרגל 2: שמעתי את זה.
מרגל 1: תרשום.
מרגל 2: רשמתי.
מחזאי: אני רוצה את אבא שלי.
האב: את רואה, מלכה? רק שהוא צריך משהו הוא נזכר לפתע פתאום שיש לו הורים.
האם: תירגע. להביא לך כוס מים?
האב: אני לא רוצה כוס מים.
האם: אבל אני צריכה.
מרגל 1: הוא לא יעזור לך פה.
מחזאי: הוא היה לוחם בסיירת מטכ"ל.
מרגל 2: אצלנו רשום שהוא השתמט מהשירות הצבאי.
מרגל 1: ואם יש משהו שאנחנו לא אוהבים
מרגל 2: זה משתמטים.
מחזאי: פעם אחרונה, אני מבקש יפה, אני רוצה וודקה רדבול.
ברמן: אני לא רוצה להתנהג אליך באלימות. אז בבקשה!
מחזאי: אני דורש הסברים!
מרגל 1: אתה עדיין חושב שאנחנו מדינה דמוקרטית?
מחזאי: יש לי הוכחות שלא עשיתי שום דבר!
מרגל 2: יש לו הוכחות! ( הפלאפון של מרגל 1 מצלצל, שניהם מכניסים יד לכיסים)
מחזאי: רגע אחד, מה אתם עושים?
מרגל 1: (צלצול פלאפון, המרגל מוציא את הפלאפון) כן, כבודו. כמובן, כבודו. אנחנו נביא אותו אליך. מיד, כבודו. ברור, כבודו. בבקשה, אחריך.
מחזאי: לאן אתם לוקחים אותי?
מרגל 2: הבוסים רוצים לדבר אתך.
מחזאי: טוב מאד. גם אני רוצה לדבר עם מי שאחראים לשערורייה הזאת!
מרגל 1: אני מזהיר אותך - לא כדאי לך לעשות שטויות.
בחורה: הזהרתי אותך, הם יכולים להיות אנשים מאד מסוכנים.
האם: תבטיח לי בן.
מחזאי: אני מבטיח.
האם: לעולם אל תדבר עם זרים.
מחזאי: (צועק) אימא!!!
די-ג'יי: אנשים נפלאים. השעון מתקתק.
אנשים נפלאים, זה הזמן, כן, אנשים זה הזמן, נפלאים זה הזמן הראוי, זה, הזמן המדויק למצוא אהבה.
כולם: או-יה!
די-ג'יי: ואם אתם לא מאמינים באהבה. אז זה הזמן להחזיר את האמונה אל הלב אנשים טובים.
את האמונה באהבה.
כי בלי אהבה בעולם אנשים טובים. מה אנחנו שווים? כי בלי אהבה אנשים טובים התקווה תיעלם.
כי בלי אהבה אנשים טובים, הייאוש יהיה יותר נוח.
כי בלי אהבה אנשים טובים, לא יהיה לנו אל מי להתגעגע יותר.
אנשים טובים עצמו את העיניים ותרגישו את הקסם שיש באוויר אנשים טובים. הרגישו אותו מסביב.
זה הרגע אנשים טובים, לפתוח את הלב ולהרגיש את האהבה זורמת אליכם אל תוך הנשמה.
אתם מרגישים אנשים נפלאים איך שהקסם של אהבה זורם אליכם אל תוך הנשמה, כי אתם הנבחרים?
כן, אנשים טובים? אני רוצה לשמוע אתכם!!!! אני רוצה לשמוע אתכם מאמינים!!!!
כולם: או- יה!
תמונה שנייה:
(תפנית בעלילה, היסטריה)
האם: הם הובילו אותו
היא 1: אל הקומה העליונה
היא 2: זאת שבמקצה המסדרון
מיכל: הם עשו את עצמם
ליאור: כאילו הם היו חברים שלו
בחורה: אבל למעשה
היא 3: כך הוא הרגיש
עדן ק: הובילו אותו אל מותו
די-גיי': או לפחות לקראת מותו
האם: הוא ידע
היא 1: ש...
מיכל: שכל אחד מהם
ליאור: בתוך הכיס
בחורה: מחזיק
היא 3: אקדח
עדן ק: וכי האקדח
די-גיי': מכוון אליו
האם: הוא בקושי נשם
מחזאי: אני נשבע לכם שלא עשיתי כלום
מרגלים: הם כבר יחליטו מה לעשות אתך
היא 1: הוא הכניס את ידו
מיכל: אל תוך הכיס של המעיל שלו
ליאור: הוא ידע
בחורה: כי הפלאפון
היא 3: שלו
עדן ק: נמצא בתוך
די-גיי': הכיס
האם: הוא חשב
מחזאי: אני חייב להגיע לפלאפון שלי
היא 1: הוא חשב
מחזאי: אם רק אצליח להתקשר
היא 2: לאבא ולאימא שלי
כולם: להורים שלי
מחזאי: הם ידעו כבר מה לעשות
כולם: כי הורים תמיד יודעים מה לעשות.
מיכל: הוא הצטער
די-גיי': שהוא לא סיפר
מחזאי: הייתי צריך לספר להורים שלי על מה שאירע אתמול
כולם: בלילה
מחזאי: על ג'וספין.
כולם: על הכול
מחזאי: אבל עכשיו הכול אבוד
כולם: הכול אבוד
מרגלים: ככה זה בעולם
כולם: מה לעשות
מרגלים: פעם אחת אתה למעלה, ופעם אחת אתה
כולם: למטה.
מרגלים: בבקשה - הם מחכים לך.
הוא: אז אנחנו מבינים
מחזאי: זה אתם.
הוא: מה אמרתי לך, אין כמו הגעגועים.
הוא 1: בלילה קר.
הוא: אז אנחנו מבינים.
הוא 1: שאם הגעת לכאן.
הוא : המחזה שלך
הוא 1: כבר כתוב.
הוא: ואפשר להתחיל
הוא 1: כבר מחר
הוא: על הבוקר
הוא 1: בשעה
הוא1: תשע ושלושים
כולם: אבל בדיוק.
הוא: חזרות.
הוא 1: האם אנחנו צודקים?
מחזאי: תקשיבו, רבותי, רבותי הנכבדים...
הוא: כן?
הוא 1: או לא?
מחזאי: זה לא כל כך פשוט.
הוא: זה דווקא פשוט מאד. אתם לא חושבים ככה?
מרגל1: מאד.
מרגל2 : פשוט.
הוא 1: גם הם חושבים ככה. אז מה אתה אומר?
הוא: יש לך או אין לך מחזה.
מחזאי: תקשיבו! באתי לכאן כדי לעשות תחקיר, אבל לא נתנו לי להיכנס. מפריעים לי בעבודה.
הוא: מפריעים לו בעבודה.
מחזאי: כן!! בדיוק כך! אני לקוח קבוע כאן כבר שלוש שנים!
כולם: שלוש שנים!
מחזאי: נשבע לכם. באתי הנה בשביל לכתוב, אני באמצע תחקיר מאד חשוב.
כולם: אבל מאד!!!
מחזאי: וכל זה באשמתכם.
הוא 1: באשמתנו?
מחזאי: כן! אתם מפריעים לי לכתוב.
הוא: הוא לא שמע על החוק החדש.
מחזאי: איזה חוק?
הוא1: לא. הוא לא שמע.
מחזאי: איזה חוק!
הוא: שלמחזאים אסור יותר לכתוב.
מחזאי: מה? ממתי?
הוא1: מהיום בשעה שתיים עשרה בצהריים.
מחזאי: אבל אתם באתם אלי
כולם: בתשע ושלושים בבוקר.
הוא: אבל החוק יצא בשעה שתיים עשרה:
כולם: בצהריים.
מחזאי: אבל למה?
הוא 1: הוא שואל למה.
הוא: שמעתי. תרשום.
הוא 1: רשמתי.
מחזאי: למה?
הוא: כי יש לכם יותר מדי כוח.
הוא 1: לברוא עולמות.
הוא : להגיד מה שאתם רוצים.
הוא 1: לחשוב מה שאתם רוצים.
הוא : ליצור כאוס מוחלט
הוא 1: ועוד בשם החוק!
הוא: ואם יש משהו שאנחנו לא אוהבים במיוחד:
הוא1: זאת אנרכיה!
הוא: ואנחנו לא ניתן לזה יד!
מחזאי: תנו לי עוד הזדמנות אחת!
הוא: בשביל מה? כבר ראינו מה אתה יודע לעשות:
הוא 1: כל החיים שלך רק על דבר אחד אתה חולם:
הוא: להיות מחזאי
הוא 1: ועד היום לא כתבת אפילו...
ליאור: שורה אחת
בחורה: פעולה אחת
היא 3: דיאלוג קטן
עדן ק: פצפון
הוא: לא נכתב!
מחזאי: אני חייב להציל אותה!
הוא 1: את מי?
מחזאי: את ג'וזפין.
ג'וזפין: תציל אותי בבקשה.
מחזאי: זה מה שהיא ביקשה ממני.
ג'וזפין: רק אתה יכול להציל אותי.
מחזאי: וכשאני מבטיח משהו למישהו או למישהי אני לא:
כולם: מפר הבטחות.
הוא: טוב. זה חייב אישור מגבוה.
הוא 1: לדברים שכאלו אנחנו לא מוסמכים. שנתקשר?
הוא: אין ברירה.
מחזאי: למי?
הוא 1: לחורץ הגורלות.
האב: בדיוק כך, מה אני אומר לך בן תמיד. גורל או לא גורל?! אתה מקשיב בן. כבר סיפרתי לך איך הכרתי את אימא?
מחזאי: אבא. זה ממש אבל ממש לא הזמן המתאים לכך!
האב: אני אומר לך בן . אין מקריות בעולם. נוט צ'אנס.
מחזאי: אבא!!! אתה לא רואה שאני עסוק?
האב: אני אבא שלך למען השם! איך אתה מדבר?
הוא: אין ברירה. תוציא את הפלאפון.
הוא 1: (מוציא את הפלאפון, ומחייג)
הוא: זה מחייג?
הוא 1: זה מחייג.
מלאך המוות: הלו?
הוא 1: סליחה אדוני. על השעה.
מלאך המוות: הוא כבר מת?
מחזאי: מה מת? למה למות? כשאפשר לחיות.
מלאך המוות: כי מישהו בסוף תמיד צריך למות.
מחזאי: או קי. אבל למה אני?
מלאך המוות: תמיד אותה שאלה. למה דווקא אני.
הוא 1: כפי שאתה רואה, עדיין לא!
מלאך המוות: אז למה התקשרתם אלי?
הוא 1: כי נוצרה כאן בעיה.
מלאך המוות: ואתם לא יכולים לפתור אותה לבד?
הוא 1: לצערנו לא.
מחזאי: אני רק מבקש הזדמנות
מלאך המוות: הזדמנות?
מחזאי: כן הזדמנות. להציל אותה.
די-גיי': הם סיפרו לו את כל מה שאירע באותו לילה...
מחזאי: יש לי הוכחה...
האם: הוא הוציא את הפלאפון שלו
מחזאי: בבקשה הכול מתועד בצ'אט של הפייסבוק
מלאך המוות: כל מה שהוא אומר זה נכון?
הוא 1: כן. זה נכון.
מלאך המוות: או קיי. אז בואו ניתן לו עוד הזדמנות.
הוא 1: אתה בטוח?
מלאך המוות: ממתי מלאך המוות לא בטוח במה שהוא אומר?
הוא 1: מתנצל.
מלאך המוות: כדאי מאד. תרשום:
הוא 1: מלאך המוות תמיד בטוח.
מלאך המוות: רשמת?
הוא1 : רשמתי.
מחזאי: תודה, תודה רבה. אני באמת לא יודע איך להודות לך.
מלאך המוות: יש לך שלוש שעות בדיוק.
מחזאי: שלוש שעות?
מלאך המוות: שלוש שעות! אם תיכשל - אתה יודע מה יקרה, נכון? הקבר כבר מוכן. הוא מוכן נכון?
מחזאי: אני מבטיח לעמוד בזמן שהקצבת לי.
מלאך המוות: טוב מאד. תעירו אותי כשנדע מי ימות כאן היום.
מחזאי: אני לא יודע איך להודות לך. אני אזכור את זה לנצח נצחים.
מלאך המוות: שלוש שעות! אתם יודעים מה אתם צריכים לעשות, נכון?
הוא 1 והוא: כן, כבודו!
היא 1: הם קשרו
מיכל: את עיניו בסרט
ליאור: כמו שעושים
בחורה: בסרטי מאפיה
היא 3: משובחים
עדן ק: הם הוציאו
די-גיי': אותו
האם: מהמועדון
היא 2: הגשם התחזק
ליאור: וגם קצת שלג
היא 1: בדרך
מיכל: שאף אחד
ליאור: מבאי המועדון
בחורה: לא מכיר
היא 3: הוא שאל אותם
מחזאי: לאן אתם לוקחים אותי?
הוא 1: רצית לראות את ג'וספין לא?
מחזאי: כמובן.
הוא: אז תשתוק ותבוא אחרינו.
עדן ק: הם יצאו מחוץ למועדון
די-גיי': הגשם התחזק
האם: הלילה היה
היא 1: קר
כולם: קר מאד
מיכל: למרות שזה היה
ליאור: אמצע הקיץ
בחורה: יותר נכון
היא 3: הלילה שבין
עדן ק: ה12.9 לבין ה-13.9
די-גיי': הקור חדר
האם: לעצמות
היא 1: הוא רק חשב לעצמו
מחזאי: שהלילה הזה יגמר כבר!
היא 2: אבל...
כולם: הוא לא יגמר כל כך מהר
מחזאי: שרק אוכל לחזור הבית בשלום
כולם: ממש לא בטוח שזה מה שיקרה הלילה.
מיכל: כל מה שהוא רצה
מחזאי: לשבת מול המחשב שלי
הוא: אני חושב שהוא
הוא1: עדיין לא הפנים את החוק החדש.
הוא: כך גם אני חושב.
הוא 1: אני חושב שהוא עוד עלול לעשות לנו צרות. מה אתה אומר? אולי נחסל אותו עכשיו.
הוא: שמעת מה שהבוס הגדול שלנו אמר.
הוא 1: אני לא רוצה שהוא יפגע בהזדמנות שלנו לחופשה.
הוא: ובדיוק בשביל כך. כדאי למלא את ההוראות של הבוס שלנו במדויק. לא לטעות באף פרט! זזנו?
הוא 1: זזנו.
תמונה שלוש:
(המחזאי נעלם ולאב אכפת רק מהכסף)
ליאור: בינתיים
היא 3: במקום אחר בעיר
עדן ק: השעה הייתה
די-גיי': כבר שלוש בלילה
מלאך המוות: או קרוב לארבע
היא 1: לפנות ארבע
ליאור: אביו ניסה להשיג אותו בפלאפון.
היא 3: אך הוא לא הצליח.
עדן ק: למרות שהוא ניסה שוב ושוב.
כולם: ושוב.
האב: למה הוא לא עונה לכל הרוחות?
האם: אני בטוחה שהכול בסדר.
האב: הוא לא יעמוד במשימה שלו.
האם: למה אתה תמיד רואה שחורות?
די-גיי': הם כמובן לא שמעו על החוק החדש.
האב: כי אני מכיר טוב מאד את הבן שלי.
האם: אני מבטיחה לך שהוא בסדר.
האב: יש לי תחושה לא טובה.
האם: ואפילו בסדר גמור.
האם: הוא עוד מעט יחזור הביתה
האב: ומתי הוא יקום מחר?
האם: בשתיים עשרה בצהריים או באחת
האב: על זה בדיוק אני מדבר! מדובר כאן בחמשת אלפים דולר. זה לא הולך ברגל!
האם: אתה רוצה כוס מים?
האב: אני לא רוצה כוס מים.
האם: אני רוצה.
האב: ומתי הוא ישב לעבוד על המחזה שלו?
האם: תסמוך עליו שהוא ידע מה שהוא עושה!
האב: זהו בדיוק העניין! שאני לא סומך עליו.
האם: לך לישון יחזקאל.
האב: אולי קרה לו משהו?
האם: למה שיקרה לו משהו?
האב: אולי חטפו אותו.
האם: למה שמישהו יחטוף אותו?
האב: אולי צריך לקרוא למשטרה.
האם: למה לקרוא למשטרה בשלוש בלילה?
האב: משהו קורה, אני מריח את זה, תרגלו אותנו בצבא , להריח אסונות כשהם מתקרבים
האם: רק אל תתחיל עם סיפורי הצבא המפוברקים שלך עכשיו!
האב: אני אומר לך - קרה לו משהו.
האם: אתה מוכן להירגע? לא קרה לו שום דבר!
מלאך המוות: בינתיים..
היא 1: במקום אחר ..
ליאור: בעיר
היא 3: הם
עדן ק: הורידו אותו
די-גיי': מהמכונית
מלאך המוות: מהלימוזינה
היא 1: כמו בסרטים
ליאור: של הוליווד
היא 3: של המאפיה
עדן ק: הגדולים ביותר
היא 2: הוא הרגיש
די-גיי': הוא הרגיש לפתע
מלאך המוות: שהוא עושה מעשה
מחזאי: בואנה, אני עושה מעשה מה זה חשוב
היא 1: לראשונה בחייו
ליאור: הוא הרגיש
היא 3: שיש לו
מחזאי: משמעות
עדן ק: תחושה שמעולם
כולם: אבל מעולם
די-גיי': הוא לא הרגיש
מלאך המוות: הוא חיכה בקוצר
היא 1: רוח
ליאור: לפגישה שלו
היא 3: עם
כולם: ג'וספין
עדן ק: הוא שמע איך ש..
די-גיי': הדלת נפתחת
היא 1: הם הסירו לו
מיכל: את כיסוי העיניים
ליאור: הוא נשם לרווחה
היא 2: בהתחלה הוא ראה רק קרן אור אחת
היא 3: אחר כך
ליאור: הוא כבר ראה את כל החדר שבו
עדן ק: היא הוחזקה..
היא 3: הוא הסתכל אחורנית לראות אם הם עדיין נמצאים מאחוריו
עדן ק: אבל הם כבר נעלמו
ג'וספין: זה אתה?
מחזאי: באתי להציל אותך. כמו שביקשת.
ג'וספין: אבל זה לא כל כך פשוט.
מחזאי: הכול פשוט אם רק רוצים את זה באמת.
ג'וספין: הם עלולים לחזור בכל רגע.
מחזאי: אני כאן. אני אשמור עלייך.
ג'וספין: אתה לא מבין שאי אפשר לצאת מכאן.
מחזאי: מכל מקום אפשר לצאת.
ג'וספין: מפה לא.
מחזאי: מכל מקום אפשר לצאת. יש פה ארבע דלתות.
ג'וספין: כולן נעולות.
מחזאי: את צוחקת עליי.
ג'וספיו: ממש לא.
די-גיי': הוא ניסה לפרוץ את הדלת הראשונה
מלאך המוות: ואחר כך את השנייה
היא 1: ואחר כך את השלישית
ליאור: ואחר כך את הרביעית
היא 2: ואם הייתה חמישית הוא היה פורץ גם אותה
ג'וספין: אנחנו כלואים כאן.
מחזאי: פאק!!
ג'וספין: רק הם יכולים להיכנס. זה העונש שלנו.
מחזאי: אני לא מבין. במה פשענו?
ג'וספין: רק בדבר אחד
מחזאי: והוא ?
ג'וספין: שאנחנו רוצים לכתוב.
מחזאי: אבל, זה אלמנטרי.
ג'וספין: זה לא מה שהם חושבים.
מחזאי: רגע אחד, גם את באת אתמול למועדון
ג'וספין: נכון.
מחזאי: בשביל מה?
ג'וספין: קיבלתי הודעה.
מחזאי: בפייסבוק?
ג'וספין: כן.
מחזאי: מבחור?
ג'וספין: כן.
מחזאי: שביקש ממך?
ג'וספין: להציל אותו.
מחזאי: ובבוקר, בתשע ושלושים
כולם: אבל בדיוק!
ג'וספין: הפלאפון צלצל
מחזאי: ונתנו לך מקדמה?
כולם: על סך חמשת אלפים דולר.
מחזאי: פאק. זהו. אנחנו אבודים!
ג'וספין: ישנה רק אפשרות אחת לצאת מכאן בחיים.
מחזאי: אני מבטיח לך. אני אעשה הכול, אבל הכול כדי להציל אותך! אני רק צריך לחשוב.. מה אני יכול לעשות בשביל...
ג'וספין: לשנות את העלילה של המחזה שלנו.
מחזאי: סליחה?
ג'וספין: זה מה שצריך לעשות. אני הייתי עושה את זה בעצמי, אבל הם לקחו לי את הלפטופ, את העט...
היא 3: ואז הוא נזכר-
עדן ק: הוא נזכר שבכיס שלו
די-גיי': בכיס של המעיל שלו
מלאך המוות: ישנו עט
היא 1: ופנקס-
ליאור: כי אי אפשר לדעת מתי תבוא ההשראה...
היא 2: הוא תמיד לקח עט ופנקס לכל מקום שהוא לא הלך
היא 3: הוא הוציא את העט
עדן ק: ואת הניר
די-גיי': והוא התחיל לכתוב
מלאך המוות: הפעם בבטחה
ג'וספין: מה אתה עושה?
מחזאי: מציל אותנו.
האם: הוא כתב-
מחזאי: תמונה ראשונה-
הוא: הכול התחיל ביום חמישי 12.9 בשעה תשע
מיכל: ושלושים בבוקר
כולם: בדיוק!
ליאור: השעה תשע ושלושים בבוקר היא תמיד שעת בוקר מאד מוקדמת לגיבור שלנו.
היא 3: אבל מאד מוקדמת.
כולם: מ- אוד מוקדמת!
הוא 1: אם תשאלו את הגיבור שלנו, אם זה היה אפשרי...
עדן ק: הוא היה מעדיף להתחיל את היום בשעה שתיים עשרה בצהריים
היא 2: או...
די-גיי': או לפחות באחת
האם: מה שבטוח שלא לפני שתיים עשרה בבוקר..
כולם: ממש לא.
מיכל: וכמובן לגמור את היום בחצות או
ליאור: או אחרי חצות, כלומר, לפנות בוקר
הוא: בכל מקרה- באותו בוקר
היא 3: של ה12.9.
הוא: בשעה תשע ושלושים בבוקר
עדן ק: בדיוק-
די-גיי': השעון צלצל-
האם: לא השעון הטלפון
הוא 1: לא הטלפון . הפלאפון
מיכל: בשעה תשע ושלושים בבוקר
הוא: תשע ושלושים בדיוק
ליאור: כמובן שבאותה שעה הוא ישן
היא 3: הוא חזר מבילוי לילה סוער ביום שלפני
עדן ק: אבל על הבילוי ההוא בלילה הקודם
הוא: נספר לכם אחר כך.
די-גיי': הוא עצר לרגע את שטף הכתיבה.
מחזאי: תגידי את חושבת שנועדנו אחד לשני
ג'וספין: אני לא חושבת - אני בטוחה!
האם: הוא המשיך לכתוב, אך הפעם -
מיכל: בקצב
ליאור: ובמהירות
היא 3: כאילו הוא היה
עדן ק: אחוז דיבוק
ג'וספין: אתה בטוח שאתה יודע מה שאתה עושה?
מחזאי: מעולם לא הייתי כל כך בטוח במשהו כמו שאני בטוח בו עכשיו.
ג'וספין: תתחתן איתי בבקשה?
מחזאי: כמובן.
די-גיי': הוא הגיע לרגע-
היא 2: הוא הגיע לרגע-
האם: לרגע שהם לקחו אותו להנהלה.
מיכל: הוא לא החסיר כל פרט.
הוא 1: מה אתה חושב שאתה עושה?
מחזאי: חברים. אתם ביקשתם הבוקר שאני אכתוב מחזה. אז בבקשה, אל תפריעו לי בעבודה.
הוא: אבל החוק.
מחזאי: אם מחזאי יכול להחליט, על מה הוא יכתוב את המחזה שלו - אז הוא גם יכול לשנות את החוק.
הוא1: זאת שערורייה.
הוא: צריך להפסיק את זה תכף ומיד.
הוא1: זאת אנרכיה.
הוא: ואם יש משהו שאנחנו לא אוהבים.
הוא 1: זאת אנרכיה.
הוא: ואנחנו לא ניתן
הוא 1: לא ניתן
הוא: שיעשו מאתנו צחוק!
הוא 1: אני אומר לך הוא עוד יהרוס את החופשה שלנו!
ג'וספין: תיזהר. יש להם אקדח.
מלאך המוות: מה קורה כאן? על מה כל המהומה? מישהו כבר מת פה?
מחזאי: עדיין לא. אבל אני חושב שאני יודע בדיוק, אבל בדיוק מי הולך למות.
הוא 1: אתה לא יכול לעשות את זה.
מחזאי: אני יכול.
הוא: אנחנו נעלה את המחיר.
הוא 1: לעשרים אלף דולר מקדמה.
הוא: למה עשרים אלף דולר? שאפשר שלושים אלף דולר.
הוא 1: למה שלושים אלף דולר? שאפשר ארבעים אלף דולר!
הוא: זאת הזדמנות אחרונה. ותאמין לנו
הוא 1: זאת הצעה של פעם בחיים!
מחזאי: מצטער חברים.
הוא1: חברים. עכשיו הוא קורא לנו חברים!
הוא: חבר, תתחשב בנו
הוא 1: יש לי משפחה, ילדים, חברים..
הוא: והחבר שלי לעולם לא יצא לחופשה. רק תגיד מה אתה רוצה?
הוא 1: אתה לא תתחרט.
הוא: ניתן לך הכול.
הוא: אבל הכול!
מחזאי: אני באמת מצטער- אבל מישהו
מלאך המוות: כמו תמיד - מישהו חייב למות בסוף.
הוא 1: זאת לא אשמתנו. פעלנו בדיוק לפי ההוראות.
הוא: ( מראה לו את הפנקס) אתה יכול לבדוק.
מלאך המוות: מצטער חברים. אבל אלו החיים. (מכוון את האקדח אל עבר השניים. נשמעת ירייה).
ג'וספין: אתה הגיבור שלי. ניצלנו.
כולם: יתגדל ויתקדש שמי רבן ועל מה דיברה כרעותה ויאמרו אמן.
כולם: אמן.
ליאור: הבוקר עלה.
היא 3: העננים הסתלקו להם.
עדן ק: הגשם הפסיק לרדת.
היא 2: וכך גם השלג.
די-גיי': השמש האירה.
האם: שמש של קיץ.
מיכל: של יום חם.
ליאור: של אמצע ספטמבר.
היא 3: ללא כל תופעות טבע חריגות.
עדן ק: הוא הרגיש שהוא קיבל מחדש את החיים.
די-גיי': הוא הושיט לה את היד.
מחזאי: אני רוצה להכיר לך שני אנשים מאד חשובים בחיי.
ליאור: הוא לקח אותה אל ההורים שלו.
מחזאי: אימא, אבא, אני רוצה שתכירו מישהי שמאד - אבל
כולם: מאד!!
מחזאי: חשובה לי.
היא 3: הוא הציג אותה בפניהם.
עדן ק: אביו חיבק את אמו בנחת.
האב: מה לימדתי אותך בן. אין מקריות בעולם. אין. נוט צ'אנס. תגידי הוא כבר סיפר לך הכרתי את אימא שלו?
ג'וספין: לא. אבל אני אשמח לשמוע.
די-גיי': פעמונים נשמעו מכל עבר. שחר של יום חדש!
די-ג'יי: אנשים טובים. אתם מרגישים את זה? אנשים טובים, אני לא יודעת מה אתכם -אבל אני מרגישה את זה. אני מרגישה את זה , אנשים טובים ואני רוצה שגם אתם תרגישו את זה.
בואו נעצום כולנו ביחד את העיניים. בואו ניקח נשימה אחת ארוכה - נמלא את הריאות שלנו באהבה.
בוא נגיד כולנו ביחד אנשים טובים. כן, כולנו ביחד. כי אנחנו. כן, אנחנו, כולנו מאמינים באהבה!
כולם: או יה!!
-סוף-